שלום

[מיכל ט]

שלום../images/Emo143.gif

מצטערת שלא הייתה לי הזדמנות להתייחס לכל מי שכתבה לי על ההודעה הקודמת שלי אז תודה הראתן לי את הדברים מזוית אחרת. הנושא הזה של הורים והקשר איתם הוא משהו שאני מתמודדת איתו עכשיו והוא לא פשוט אבל היום אני כבר לא כועסת. אני לא ארחיב על זה יותר כרגע אבל אולי עוד יהיו לי שאלות בסדר? בנושא אחר הייתה לי ההרצאה שספרתי לכם עליה וכמובן שאפרת צדקה כשהיא אמרה לי מראש שיהיה בסדר. אבל אני שואלת את עצמי מה זה בסדר, נכון שההרצאה בסוף הייתה בסדר אבל אני בכל השבוע שלפני הלכתי עם קוצר נשימה בגל הלחץ ואת ההרצאה סיימתי להכין ב12:30 בלילה ביום שלפני. האמת לא נראה לי שזה שווה את זה. ועוד משהו, בזמן האחרון (שבועיים אחרונים) אני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית והדבר היחיד שבא לי לעשות זה לישון שמעתם פעם על בחורה בת 26 שמרגישה בת 100 (נעים מאוד זו אני) אני מתחילה להרגיש לא נוח עם זה שאני כל פעם משאירה הודעות מדכאות וקוטריות, מצטערת מיכל

 

[גילה בר]

כן מכירה עוד הרבה כאלו

גם לי יש תקופות בחיים שאני מרגישה מדוכאת עד עפר ,אבל חשוב לזכור שיש תקופות טובות ויש רעות ,לדעת לקבל את הרעות לדעת שהן זמניות וחולפות, ושברקע בהמשך מחכות גם תקופות טובות.

 

[no-a-m]

הדימויים הללו מוכרים, את לא לבד

היי מיכל את מתארת את הרגשתך "כאילו דרסה אותי משאית והדבר היחיד שבא לי לעשות זה לישון" ויתרה מכך שאת מרגשיה את עצמך כבת 100. מנסיוני בעבודה עם חברה הסובלים מלקויי למידה והפרעות קשב, הדימויים הללו מוכרים לי. זה עצוב שאת מרגישה כך, אולם עצם העובדה שאת מודעת לכך ואף משתפת את הפורום בכך זוהי תחילתה של דרך, אני סומכת עלייך שאת תקחי יוזמה את הרי בחורה צעירה בת 26 למרות הרגשתך המופלגת, ותמצאי לך את המקום והזמן לטפל במצבך. אשמח לעזור ושיהיה בהצלחה