שלום

[אמילי ב]

שלום../images/Emo13.gif

מה הכי חשוב באמנות לחימה? הטכניקה? המהירות? ובכלל-איך אמנות לחימה נוצרת? הרי לכל מדינה יש את האמנות לחימה שלה ומתוך האמנות הלחימה הזו נוצרת תת אמנוות לחימה עם הדקויות שלה וכל אמן לחימה לוקח אותה ומפתח אותה כפי שהוא רואה לנכון... לדוגמא-לפי מה שידוע לי(תקנו אותי אם אני טועה) איקידו זו גירסה חדשה של איקיזוצו עם הניואנסים שלה..איך היא התפתחה? איך מפתחים אמנות לחימה?ברוס לי גם פיתח אמנות לחימה לא? מצטערת על הבורות, תודה מראש על התשובות.

 

[eladי]

יש "הכי חשוב" בא"ל ? ../images/Emo13.gif

לדעתי אין... ז'תומרת - צריך לפתח מכלול של תכונות כדי שתתפתח אומנות לחימה טובה. טכניקה היא דבר חשוב, אבל גם מהירות. גם כוח פיזי חשוב (טוב אם הוא קיים), ודיוק לא פחות. גמישות היא נהדרת, אבל יציבות ושיווי משקל גם חשובים. לא לשכוח שגם לנשום חשוב, ולהיות בכושר יעשה רק טוב ללוחם. אז מה מכל זה הכי חשוב ? אולי התמדה ושאיפה - דבר חשוב מאד באמנות לחימה. ברוס לי התחיל דרכו עם ווינג צ'ון קונג פו, וסגנון אחר בשם צ'וי לי פוט (אאל"ט). את ה ג'יט קון דו, הקונג פו שבסופו של דבר הוא פיתח הוא פיתח כי הרגיש חוסר מסוים בשיטות המסורתיות... ואולי חש צורך לשלב בין כל השיטות שהכיר (כמו סאבאט, אגרוף מערבי וכו'). באופן כללי "אומנות לחימה" לדעתי היא משהו אישי - כלומר, יכולים להיות שני איקדוקות (או קראטקות או כל דבר) שלומדים אצל אותו מורה, אותה שיטה ומתאמנים ביחד, ובכ"ז - כל אחד מפתח לעצמו את הראיה שלו, את ההעדפות שלו, את הטכניקות הוא משנה לטעמו (מבלי להרגיש) וככה אומנות לחימה עוברת אבולוציה - ככה נוצרים סגנונות שונים. לומדים משהו, מתרגלים אותו, ובאיזשהו שלב הוא עובר אבולוציה... ולפעמים מקבל גם שם חדש. לגבי האייקידו - אני חושב שזה צאצא מודרני של הג'וג'וטסו (כמו הג'ודו), עם טכניקת בריחים מפותחת להפליא (אולי הכי מפותחת שיש). וסתם הערה - אין צורך להתנצל על "בורותך" - אנחנו פה כדי לדון בדברים הללו (אחרת לא היו קוראים לפורום "אומנויות לחימה")... ועצם זה שאת שואלת ומתעניינת, כבר מבטלת בהגדרה את בורותך (בור הוא אדם שבין היתר אינו יודע לשאול... ברוח ליל הסדר

) בברכה, אלעד.

 

[אמילי ב]

תודה על התשובה../images/Emo157.gif

חג שמח וכשר

 

[fa jing]

הבהרות....והארות אישיות

היי אמילי, אתחיל בכמה הבהרות שנראות לי נחוצות. הייתי מתייחס למושגים עפ"י מדרג מסויים שנראה לי קל להתייחסות ולהבנה ומקל על אנשים שונים את הדו שיח ליצירת תקשורת טובה בעיקר כשמדובר בעולם שלנו. אמנות לחימה קל להתייחס לכך כשם גנרי וכללי המחולק ל- א. אסכולות - לעיתים מיותר לחלק לאסכולות אבל זה עוזר (פנימי/חיצוני?). ב. שיטות- מאופיינת לעיתים ע"י גישת קרב וטקטיקה מסויימת עם רעיון כזה או אחר השונה בין שיטה לשיטה. ג. סגנון- חשוב לציין מושג זה בעיקר בגלל שבחרת להשתמש במושג תת- אמנות (הניתן לפרשנויות יותר מדי מרובות), לשיטה אחת בעלת רעיון עיקרי יכולים להיות כמה סגנונות שונים עם אותו הרעיון והגישה המרכזית אך עם ניואנסים שונים לביצוע, תנועה ויישום. שאלת: "איך היא התפתחה?" זו שאלה מאוד מורכבת ואין לה נוסחא קבוע ונכונה אחת אבל יש כמה קווים משותפים לכלל אמנויות הלחימה כפי שאני רואה זאת. בראש וראשונה אמנות לחימה התפתחה מתוך צורך, אם לא היה צורך בלחימה והגנה על קניינו הפרטי של הפרט או קניינה של קהילה אל היתה מתפתחת הלחימה. השלב הראשון היה הפשוט ביותר והיה רק ברמת לחימה ללא רבדים אחרים למעט הישרדות ולתאבי הבצע גם שליטה- ניתן לראות זאת החל מהתקופות העתיקות ואף היום בחברות של שימפנזים או פרימאטים אחרים הנלחמות על אזורי מרעה ורביה. שלב מתקדם יותר היה: כתוצאה מחיי קהילה מסודרים במקומות קבע נוצרה תרבות, ותרבות מכל סוג תמיד מביאה עימה ערכים מוספים לכל דבר בה יש לה נגיעה. בעתות בהן אין לחץ תמידי על הצורך בהגנה עצמית ולחימה, מקבלים הדברים תפנית מסויימת המושפעת מהסביבה ואומר התרבות ניתן לראות זאת יפה ביפן, סין ועד לברזיל (קפואירה שנוצרה מתרבות עבדים דווקא). אני מניח כי ההבדלים נובעים מכך שלכולנו יש זויות ראיה שונות ודרכי מחשבה שונות, ישנם לחצים סביבתיים שונים המשפיעים גם על התפתחות הדברים. לדוגמא " מרד הבוקסרים, בו הסינים לא השכילו להשתמש ברובים בעוד וה"כובש" היה בעל יכולת של לחחימה מרחוק עם רובים- הקטע המצחיק הוא שהסינים היו אלו שפיתחו את האב"שש, אך השתמשו בו רק כזיקוקים ולא השכילו לפתח אמצעי לחימה (ייתכן ואני קצת טועה כאן מבחינה היסטורית). ניתן לראות כי תרבויות המבוססות על נדידה כגון: המונגולים, בדואים וכו' לא התפתחו סגנונות לחימה מהותיים בעלי רובד תרבותי אלא התפתחו יותר ענפי ספורט כדוגמת האבקות מונגולית (שהושפע קצת מהסינית השוואי ג'יאו). בעמים פגאניים כגון הטיבטיים שהיתה נהוגה בהם דת ה-"בון" גם לא היתה קרקע להתפתחות אמנויות לחימה וגם בגלל תנאי המחיה שלא איפשרו זאת. הערה: אני יודע כי ישנם כמה סגנונות ושיטות המעידות על מוצאן הטיבטי, אך זה טרם "הוכח" חד משמעית (אני מדבר קרקע מבחינה היסטורית) כיוון שהרבה מבוסס על מיתוסים. ברוס לי בניגוד למה שחושבים אינו פיתח אמנות לחימה אלא דווקא הביא עימו תפיסה חדשה ובכך הקדים את זמנו, הוא פרץ את הגבול ה"מסורתי" של האמנויות לחימה ואת הרצון שלהן לשמור על סודיות וחשאיות בכל הקשור לטכניקות וטקטיקות וראה את היתרון שללמוד ולהשאיל ולאמץ דברים טובים מאמנויות אחרות. במקום מסויים מה שברוס לי אמר בריש גלאי היה נהוג בסין ויפן כמה מאות רק שזה נעשה בסתר בצורה של גניבת טכניקות טובות מהאוייב או משיטה אחרת. ברוס לי היה הראשון שהוציא זאת החוצה ואמר: "אם יש משהו טוב אצל אחרים...למה שזה לא יהיה גם אצלי" הוא הביא פתיחות מחשבתית שלא היתה נהוגה בעולם הרחב של אמנויות הלחימה. מצטער אם זה היה ארוך ומשעמם. חנן

 

[fa jing]

הגהה: קרקע צ"ל כרגע

 

[amir_aikido]

../images/Emo45.gif

 

[nitzano]

אבק שריפה ונשק

לפי מה שזכור לי, הסינים חיברו זיקוקים לחיצים ובכך יצרו כלי נשק המבוסס על אבק שרפה (אני מניח כי כבר נתקלת בעבר בתמונות אלה).כלי הנשק נראה כמו כוורת של MLRS .למיטב הבנתי , הסינים יצרו עוד מספר כלי נשק הפועלים כתותח מוקטן אך לא השכילו או לא טרחו לפתח את התחום כמו המערב.

 

[דוד כפרי]

אם אני לא טועה, הסינים גילו את

אבק השריפה מוקדם מדי בשביל להופכו לנשק משגר-קליעים יעיל; תעשיית המתכת שלהם לא היתה מפותחת מספיק בשביל לייצר תותחים. הם ניסו לייצר מעין רקטות (אבק-שריפה בתוך במבוק, אם אני לא טועה) אבל אלה לא היו מספיק אמינות בשביל להיות נשק משמעותי. בצורה דומה, המצרים הקדמונים ידעו על העקרון הבסיסי של שימוש בקיטור, אבל לא היתה להם תעשיית מתכת מספיק מפותחת בשביל לייצר מנועים. תזמון הוא דבר חשוב.

 

[ננדין]

ארוך? כן משעמם? לא! ../images/Emo13.gif

 

[אמילי ב]

חנן! כלל לא משעמם.

מאוד מעניין... כשאתה אומר שאמנות לחימה התפתחה לפי הצורך... אז הרי ברור שלכולם היה צורך לנצח את היריב ועם זאת יש כל כך הרבה שיטות עם התמקדויות שונות.. למשל על מנח גוף, איך מי שהמציא אמנות לחימה מסויימת החליט שדווקא מנח גוף כזה או אחר הוא הטוב ביותר לנצח את היריב? לדוגמא: בקארטה הגוף הוא יחסית נמוך, הצעדים גדולים יחסית ובאיגרוף המרחק בין הרגליים קטן כדי לאפשר לגוף העברת משקל מצד לצד.. (אולי הדוגמא שהבאתי לא כל כך טובה כי אי אפשר לקרא לאיגרוף אמנות לחימה) אך מעניין אותי לדעת כיצד התפתחו האמנויות הלחימה כשלפעמים הם ייסתרו אחת את השנייה במטרותיהן, בצורת הגוף , בניצול כוח הגוף ועם זאת שתיהן יחשבו לטובות.

 

[fa jing]

הקשרים מעניינים....

כתבת: "אך מעניין אותי לדעת כיצד התפתחו האמנויות הלחימה כשלפעמים הם ייסתרו אחת את השנייה במטרותיהן, בצורת הגוף , בניצול כוח הגוף ועם זאת שתיהן יחשבו לטובות. אני מניח כי תנועות/מנחי גוף/ מבנה יציב/צעדים וכיוב' יהיו שונים בין אמנות לאמנות אבל שוב, בהביטי על אמנויות לחימה בצורה מקוטלגת (יפניות, סיניות, מערביות ארופאיות, דרום אמריקאיות וכו') ניתן לראות דברים משותפים בין אמנויות לחימה שונות אשר מוצאן מאותה התרבות. לדוגמא: קל לראות את הדימיון בין השיטות הסיניות השונות אשר רובן ניחנות בתנועה זורמת, לעיתים מעגלית .... יש כאן גם קשר ישיר ומחייב לתרבות המושפעת גם מהדת והאמונות כגון: ההשקפה הדאואיסטית הפילוסופית- ששינוי קטן מוביל שינוי נוסף... עד לשינוי גדול (מעין כאוס בזעיר ענפין). בין השיטות היפניות ישנם קווי דימיון רבים והקשרים רבים לזן ( אע"פ שמוצא הזן מהסינים, כנראה...)או לשינטו או שניהם יחד. דימיון זה בתוך הקטגוריה עצמה ניתן בנקל לזיהוי בעין אך אם ממשיכים לחקור ניתן לראות גם דימיון בהלך המחשבה. דבר שמחזיר אותנו שוב לקשר של תרבות ואמנות לחימה. אנטומיה- יכולה להיות סיבה נוספת להבדלים, מבנה גוף שונה, רזה ונמוך אצל הסינים לעומת נמוך ומוצק אצל היפנים, בעוד והעבדים השחורים שיובאו לברזיל היו גבוהים שריריים ואתלטים (הנחה שלי ולא עובדה). כל אלו גם מוסיפים לאופי התנועה. ונקודה חשובה ביותר, אם לא הכי חשובה: כאשר אנו מתקדמים בסולם הידע שלנו (לא הדרגות) וחוקרים את הדברים לעומקם, ושומרים על ראש פתוח לגבי אנשים אחרים ואמנויות לחימה אחרות ושונות. אנו מבינים כי הסתירה היא רק למראית עין ושיטחית מאוד. בסופו של דבר כל השיטות מנסות ליצור מקסימום אפקט במינימום מאמץ בעת מצב לחימה, רק הדרך היא שונה. ואסיים במשל קצרצר: להאתמן באמנויות לחימה זה כמו לטפס על הר. כל אחד בוחר את הדרך הנוחה לו לטיפוס, אחד הולך במעגלים עד לפסגה, השני מטפס ישירות לפסגה והשלישי בדרך אחרת הנראית לו. בסופו של דבר כולם יהיו על אותה הפסגה. באמת מתנצל שוב על האורך. חנן

 

[fa jing]

הא.....ועוד משהו קטנטן

מיתוסים ומיתולוגיה- לאלו יש גם חלק נכבד בהיווצרות של דברים, כגון אמונות, סיפורים וגם אמנויות לחימה. לדוגמא חיות מיתולוגיות כגון הדרקון והפוניקס הסיני יצרו אופן תנועה מסויים (כמעט בכל שיטה סינית יש תנועה או מחרוזת תנועות המקושרת לבע"ח אלו) בהתאם לתיאורים ולתכונות שהוצמדו להם במיתולוגיה. הטיגריס באופי תנועתו יש לו סמל ומעמד מכובד בעמי אסיה שאת תכונותיו בני האדם למדו להעריץ (אפילו עד לתעשיית התרופות לצערנו, שגרמה לסכנת הכחדה של חיה מלכותית זו). ועוד סמלים ומיתוסים אחרים בעמים אחרים. חנן

 

[אמילי ב]

אולי

תפסיק להתנצל על כל הידע

שאתה שופך פה? ! ו...תודה

 

[WhiteBear]

כן ../images/Emo70.gif ../images/Emo13.gif

 

[nage]

הכי חשוב זה כמובן.....

הגודל.את זה כולם יודעים.

 

[דו קרב]

לפי התמונה הגודל בעייתי משהוא, לא ?

 

[nage]

של החתול או של ה....

תאמין לי הגודל של החתול הוא בעייתי אבל לכוון השני

 

[אמילי ב]

איזה

חמודדדד

 

[בייבי יי]

מתוקה שלי../images/Emo66.gif

אין לי מושג מה לענות לך אבל אהבתי את השאלות שלך,אהבתי לקרוא את התשובות גם, וסתם לומר לך היי ואוהבת אותך!! (נועה)

 

[אמילי ב]

הי מותק../images/Emo24.gif

תודה נשמה

u2