שלום...../images/Emo113.gif
אני לא יודעת מה גרם לי לחפש במודע את הפורום הזה... טוב אז אני חושבת שאני סובלת מדיכאון מיתמשך ניראה לי שגם יש לי גם מקרה של OCD קל כמובן שהדיכאון מעצים אותו וגורם לי להמון מחשבות טורדניות כלפי עצמי וכלפי אנשים שאני אוהבת, אני מאחלת לעצמי דברים איומים וגם לסביבתי וזה לא עוזב אותי. אני לא מסוגלת להביא את עצמי להירדם גם כשאני עייפה אני מפחדת להירדם כמו כן יש לי סיוטים כימעט כול לילה, אני לא חושבת שישנתי לילה רצוץ בלי לקום לפחות פעמיים כבר מעל שנה וחצי ומצד שני אני לא מסוגלת להביא את עצמי להיתעורר אני מכורה לשינה ואני מרגישה עייפה כול הזמן. אין לי תאבון ביכלל, המחזור שלי לא סדיר כבר המון זמן, יש לי כאבים בחזה שהולכים ובאים, מאז שהייתי קטנה סבלתי ממיגרנות אבל לאחרונה זה בילתי ניסבל, יש לי כאבי פרקים איומים בגפיים בעיקר בידיים ואני לא מצליחה לבכות. והכי עצוב שהפכתי לחסרת כול ררגש אני מרגישה ריקנות מוחלטת ובגלל זה אני גם לא מצליחה לעשות שום דבר ולהיתרכז בשום דבר ואני לא ממש רוצה שום דבר. אפילו אני צריכה להכריח את עצמי להיתרגז וליצעוק על דברים שאני חושבת שאמורים היו להרגיז אותי אני אובדת עצות לחלוטין תמיד הייתי דיכאונית אפילו בתור ילדה אבל בשנתיים האחרונות הגעתי למצב של אדישות כימעט מוחלטת, הייתי פעם כולכך רגישה יכולתי לבכות עכשיו אפילו לא זה. ניראה לי שאני צריכה עזרה. תודה על ההקשבה. (מה שמוזר הוא שאפילו כשאני כותבת את המילים הגלויות האלו אני לא מרגישה כלום).
אני לא יודעת מה גרם לי לחפש במודע את הפורום הזה... טוב אז אני חושבת שאני סובלת מדיכאון מיתמשך ניראה לי שגם יש לי גם מקרה של OCD קל כמובן שהדיכאון מעצים אותו וגורם לי להמון מחשבות טורדניות כלפי עצמי וכלפי אנשים שאני אוהבת, אני מאחלת לעצמי דברים איומים וגם לסביבתי וזה לא עוזב אותי. אני לא מסוגלת להביא את עצמי להירדם גם כשאני עייפה אני מפחדת להירדם כמו כן יש לי סיוטים כימעט כול לילה, אני לא חושבת שישנתי לילה רצוץ בלי לקום לפחות פעמיים כבר מעל שנה וחצי ומצד שני אני לא מסוגלת להביא את עצמי להיתעורר אני מכורה לשינה ואני מרגישה עייפה כול הזמן. אין לי תאבון ביכלל, המחזור שלי לא סדיר כבר המון זמן, יש לי כאבים בחזה שהולכים ובאים, מאז שהייתי קטנה סבלתי ממיגרנות אבל לאחרונה זה בילתי ניסבל, יש לי כאבי פרקים איומים בגפיים בעיקר בידיים ואני לא מצליחה לבכות. והכי עצוב שהפכתי לחסרת כול ררגש אני מרגישה ריקנות מוחלטת ובגלל זה אני גם לא מצליחה לעשות שום דבר ולהיתרכז בשום דבר ואני לא ממש רוצה שום דבר. אפילו אני צריכה להכריח את עצמי להיתרגז וליצעוק על דברים שאני חושבת שאמורים היו להרגיז אותי אני אובדת עצות לחלוטין תמיד הייתי דיכאונית אפילו בתור ילדה אבל בשנתיים האחרונות הגעתי למצב של אדישות כימעט מוחלטת, הייתי פעם כולכך רגישה יכולתי לבכות עכשיו אפילו לא זה. ניראה לי שאני צריכה עזרה. תודה על ההקשבה. (מה שמוזר הוא שאפילו כשאני כותבת את המילים הגלויות האלו אני לא מרגישה כלום).
