יופי.
אז כפי שניתן לראות הקמר בכתב הנ"ל הוא לא מובן מאליו, יש מקומות שהוא אפילו חסר שורה 8 ד´ "יד" שורה 6 ב´ "הטוב" ויש מקומות שזו מין צורת כלאיים, שבירה קטנה שורה 4 ד´ "נחמדה" יש מקומות שזה מין צלצלון קטן. מה זה אומר ? זה אומר שהקמר כאן הוא בתפקוד מקופח ונחות, שקשה לו לתפוס את מקומו התקני בגוף האות, כמו איזה ילד שצופה בהופעה בחברת מבוגרים ומתאמץ לזקוף את ראשו בכל מיני התאמצויות על מנת שיוכל לראות משהו. אז מה בעצם הוא עושה ? פעם אחת הוא נמוך ( הילד ), או אם תרצי חסר בתבנית האות, ולכן מאמציו להזדקף ולראות משולים להתגוננות מפני מצב שהוא לא יראה ( נניח יהיה מקופח ) היה והצליח לראות - מתקיים איזה איזון בינו לבין חברת המבוגרים, אבל הרגישות להידחק, שפתאם מישהו יסתיר לו שרירה וקיימת יותר מאשר אצל הסובבים אותו. כך שמדי פעם יש לו איזה ויכוח ורוגז על זה שנדחף, זה שמסתיר לו, כסא שלא נתנו לו. בהתאמצו ליצור את הקמר הוא מתאמץ ליצור את האיזון התקשורתי הנכון עם האותיות ודמות לצידו, שינויי הגובה משקפים עליות וירידות במצב הרוח, בגישה, אובדן פרופורציה ונפוח ענין ( מסתירים לו מבחינתו זה רגיש, מתוח ומקפיץ אותו יותר מאשר אצל מישהו אחר. פערי הגובה והתבנות מלמדים כמה אנרגיות הוא נדרש לגייס כדי לשמור על אותו איזון, קשר טוב, בלי ויכוח, בלי טענה, בלי ריב, בלי קפריזה ילדותית, וגם את האפשרות שזה ´רק בבית´ בעוד בחוץ הוא עדין, חביב, נח, מתחשב, פה ושם יורד על מורה אחת, מביך אותה, מנצח אותו בנקודות, אך נזהר שלא להגזים ולמתוח את החבל. וההמשך יסופר בקורות המכבים, לאור המדורה והנרות, תוך כדי אכילת סופגניות ( עוד לא אכלתי אף אחת ואין לי שום כוונה לגעת ) ואילו ברקע, זוית הכתיבה ישרה ותנודית כאחד, מה שמשקף מאמצים להשליט שכל על רגש, שליטה עצמית על קפריזה, לדון לענין ולא מתוך נקודת מוצא סובייקטיבית. ולעומת זאת שורה גלית שיכולה לשקף קונפליקט, לחצים פנימיים, אי שקט, דברים שיכולים גם לפגוע בכושר הרכוז, ביכולת לעמוד בחובות ולהתמיד. פישוט האותיות יכול להעיד על תפיסה עיונית טובה, הפשטה ויכולת חדירה לנושא מסובך ורב משתנים. מה את אומרת ?
