שלום שלום

[מיכל הררי]

שלום שלום ../images/Emo24.gif

רוצה שיהיה במרחב הזה תקשורת זורמת

אתם גם רוצים? אז קדימה! דברו, שאלו שאלות, שתפו...

 

[מלודי שלי]

חדשה פה ומרימה את הכפפה../images/Emo203.gif

אני מלודי, בת 25 נשואה ויש לי ילד בן שבעה חודשים. למעט התקופה האחרונה בה חויתי דיכאון של אחרי לידה אפשר לומר שחיי התנהלו להם בשלווה ודי בנחת. בתקופה זו אני מתמקדת בהחלמה שלי ולאט לאט אני מצליחה לחזור לעצמי. אבל לא על זה רציתי לכתוב. אלא על נושא אחר לגמרי:

עצבים בכביש

אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא נוטה להתעצבן על אנשים ולא מתרגשת כאשר נוצר קונפליקט. איכשהו על הכביש אני לוקחת כל דבר ללב ומוצאת את עצמי ממש נעלבת מנהגים אחרים ובמקרה היותר גרוע, אני מוכרחה להודות, שלעתים אני נגררת למאבקי הכוח האין סופיים בשדה הקרב הארור הזה. איך יוצאים מזה? איך נשארים רגועים בתוך ההמולה ואיך מתמודדים עם תרבות הנהיגה האיומה הזאת? אשמח לקבל התייחסות לנושא ואולי לפתח דיון סעו בזהירות

 

[מיכל הררי]

הי מלודי ../images/Emo24.gif

איזה כיף שהרשמת את הכפפה

מזל טוב ובהצלחה עם הילד

וברכות של אהבה לגבי חזרתך לעצמך

לגבי העצבים בכביש: מה מעצבן אותך בכביש? את נכנסת לוויכוחים עם נהגים? או שמדובר על מאבקי כוח דרך מהירות הנסיעה/נתיב הנסיעה?

 

[מלודי שלי]

הי לילה טוב ../images/Emo29.gif

מקווה שעבר עליך יום נעים. לי היה יום מצויין עד שאיכשהו הצלחתי ליפול במדרגות

והושבתתי לכמה שעות עדיין כואב קצת אבל זה לא רציני ולעניין הכבישים מעצבן אותי נהגים שבטוחים כי להם זכויות מיוחדות ושלא נאה להם לעמוד בתור אז הם עוקפים את כולם בידיעה שמישהו מתחילת התור כבר יתן להם להשתלב כי רק הם רוצים להגיע ליעדם כל השאר סתם עומדים כי זה בסבבה שלהם. זה ממש מגעיל אותי וזו דוגמא למאבקים שאני נגררת אליהם כי לפעמים זה כ"כ מרתיח אותי שאני מרחיקה לכת כדי לא לתת להם והם צופרים וצועקים אבל אני נצמדת לרכב שלפני ולא מאפשרת. זה גרוע מאוד אני גם לא שומרת מרחק ועלולה להתנגש ברכב שלפני וגם בגלל שאני לא משלימה עם זה אני מגיעה למצב של עצבים. מה שמעצבן זאת האלימות. אני חושבת שבגלל שאנשים מרגישים מנותקים פיזית מהאדם שברכב השני הם מרשים לעצמם להתנהג ממש באלימות. מבחינתי לצפור למישהו שלא על מנת למנוע תאונה אלא בכדי שיתחיל את נסיעתו יותר מהר כשמתחלף רמזור זה כמו לצעוק על מישהו שעומד לפניך בכספומט ולהצמד אל מישהו כדי שיגביר את מהירות נסיעתו זה כאילו שהיינו דוחפים אנשים ברחוב שלא הולכים מספיק מהר לטעמנו. מול זה אני מרגישה ממש חסרת אונים. וזה מחליש אותי ומעציב אותי. יש כמובן עוד דברים אבל זו בכלליות התמונה. עכשיו, כל מה שתיארתי מתרחש בשעת הנהיגה אבל אח"כ, איך שהגעתי ליעדי אני שוכחת מזה כאילו שזה לא קרה וממשיכה כמו כולם בחיים שלי. חבל

 

[F l o r 1]

שלום

יש לי עצה. קודם כל תביני בצורה עמוקה שלהתעצבן ככה זה לא מועיל לך. בואי תראי שזה גם קצת מזיק לך. את מתעצבנת, כלומר, את נותנת למישהו אחר את הכוחות ש ל ך. תשמרי את האנרגיות שלך לבית, לילד ולמשפחה. אני בטוחה שתסכימי איתי שזה יותר חשוב לך. יופי. אז אחרי שאת מבינה את זה ב א מ ת, הייתי מציעה לך להסתכל על העניינים בכביש כמשחק. משחק אגואים. מישהו עקף או חתך אותך, או אולי את עשית את זה בעצמך! וואלה! במקום הזה, הכביש, יש חוקים קצת לא נימוסיים.. אז מה? אז מה אם מישהו צופר ישר עם הרמזור ירוק? שיצפור. (בכלל יכול להיות שהוא ממש ממש צריך להגיע הביתה בשביל סיבה שאם היית יודעת אותה היית אפילו מפנה לו את הכביש, מה את יודעת..או שהוא סתם עצבני היום). אין מה לקחת ללב. את יכולה אפילו לחייך. זה גם קצת מצחיק לפעמים. תלוי איך מסתכלים.

 

[מלודי שלי]

את לגמרי לגמרי צודקת

אבל כל העניין הוא שאני נוהגת ככה בכל תחום החיים אבל משום מה בכביש זה קשה יותר.

 

[מיכל הררי]

אולי את רוצה "לחנך" אותם

או שהם ישנו את דרך ההתנהלות שלהם? אם זה אכן כך, זה בזבוז אנרגיה. כי זה רק גורם ללחץ ועצבים בתוכך, ולא גורם לשינוי כלשהו אצלם. אדם יכול להשתנות רק בעקבות רצונו האישי, ולא כי אדם אחר ינסה לכפות עליו משהו

זה כמו שאי אפשר לכפות על בן אדם להרגיש טוב ולהיות מאושר. הוא חייב לרצות את זה קודם כל.

 

[מיכל הררי]

אוקיי, ואיך היית רוצה לפעול?

איך היית רוצה להגיב למשל במקרה כזה: "מעצבן אותי נהגים שבטוחים כי להם זכויות מיוחדות ושלא נאה להם לעמוד בתור אז הם עוקפים את כולם בידיעה שמישהו מתחילת התור כבר יתן להם להשתלב כי רק הם רוצים להגיע ליעדם כל השאר סתם עומדים כי זה בסבבה שלהם. זה ממש מגעיל אותי וזו דוגמא למאבקים שאני נגררת אליהם כי לפעמים זה כ"כ מרתיח אותי שאני מרחיקה לכת כדי לא לתת להם והם צופרים וצועקים אבל אני נצמדת לרכב שלפני ולא מאפשרת." היית מעדיפה לוותר על האגו ולתת להם להיכנס? או לא לתת להם להיכנס אבל לא להתרגז? או לא להתרגז ולבחור לעשות משהו אחר? או...? איך היית רוצה להרגיש כלפי זה ואיך היית רוצה לפעול בזמן אמת במקרה כזה?

 

[אורלי_ל]

נשארה כפפה פנויה? (-:

איך אהיה מי שאני?

 

[מיכל הררי]

למה את מתכוונת? ../images/Emo24.gif

 

[אורלי_ל]

ש..

מרוב מסכות אני כבר לא יודעת ממש מי אני ומה אני באמת רוצה אני יותר מדי מתאימה את עצמי לצד השני כאלה מין

 

[מיכל הררי]

אה ../images/Emo24.gif

מעניין, לא היה לי כנראה סיכוי להבין את זה אם לא היית כותבת את זה. ממש לא היה לי מושג למה התכוות

 

[מיכל הררי]

אז מה א ת רוצה?

 

[אורלי_ל]

אני לא יודעת

אני קודם כל רוצה לדעת מה באמת אני רוצה, השאלה איך לומדים, מלבד הדרך הקשה. השלב הבא יהיה להתעקש על זה, לא? כך אני מבינה תוך כדי כתיבה.

 

[מיכל הררי]

כן.

כאשר אני עובדת עם אנשים בנושא גבולות (שזה יכול להתבטא בכל תחום - זמן, כסף, גוף, לאן ללכת, מה לעשות, מה להחליט) אז השלב הראשון בעבודה הוא שהאדם ידע מה הוא רוצה. אחר כך מגיע השלב של לעמוד על זה. / לתת לזה ביטוי חיצוני. כשאת שלמה עם מה שאת רוצה, ואת יודעת מה את רוצה, יהיה לך קל יותר לתקשר את זה כלפי חוץ. איך לומדים מה אנו רוצים....? אני למשל מקשיבה לתחושה הפנימית שלי. יש קולות שצועקים יותר חזק מהקול הפנימי/מהתחושה הפנימית (פחדים, מחשבות, אי נעימות) אבל יש קול פנימי ואפשר להקשיב לו....אבל הוא עדין, ולא מתלהם וצועק

אפשר לזהות את זה על ידי זה שמדמיינים שנעשה X ומנסים להרגיש איך זה מרגיש מבפנים האם עשיית X תמלא אותנו אושר האם לעשות X זה בשביל לרצות אדם אחר האם עשיית X מקדם אותנו או מוריד אותנו... סתםד וגמאות שיכולות לעזור לבדיקה. יש עוד דוגמאות שאפשר ליצור בשביל ללמוד להקשיב.

 

[אורלי_ל]

תודה! ../images/Emo141.gif