שלום שלום... 8-p

[felomena]

שלום שלום... 8-p

כפי שכבר ראיתם...אותו פרצוף של תשישות , של דכאון, של בדידות, של אפיסת כוחות, של חוסר אונים מעורבב עם חוסר וודאות....חוסר וודאות של מה יקרה איתי...מה יהיה ? מתי ? מתי כל זה יפסק...? מתי אני אקום בבוקר בלי להסתכל על עצמי במראה ולהגיד איזה שמנה....למרות שאני שוקלת רק 47 ...למרות שירדתי כבר 9 קילו ....למרות שאני לא אוכלת כלום וכשאני אוכלת אני מקיאה ...אני אמשיך להגיד איזה שמנה...כי אני שמנה...אבל בראש.. אני מצטערת שלא הגבתי ולא תמכתי בימים האחרונים.... אני לא במיטבי...אני מרגישה ריקה. מרגישה באפיסת כוחות מרגישה שאני מתמוטטת שאני לא אצא מזה בחיים....לעולם.... אני לא יודעת מה לעשות...אני מתדרדרת...אני מתבודדת עכשיו שחבר שלי בצבא..אין לי כוח לעשות כלום חוץ מלאכול ולהקיא לאכול ולהקיא...לאכול....ואז להקיא. אני מרגישה נורא....על הפנים....חרא! אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה לצאת מהבית עד שאני יהיה רזה רזה... אני לא יודעת איך לצאת מזה....

 

[תרנגולת]

יעלי..

אפשר לצאת מזה- ע``י טיפול. אנשים כבר הצליחו.. אבל אני לא אטיף לך עכשיו.. כשאת במצב רוח כזה- פשוט תחשבי על זה כאופציה.. את לא צריכה להגיב ולתמוך כל הזמן- המקום הזה הוא קבוצת תמיכה. ואנשים ישתדלו להיות כאן כשתצטרכי אותם.. מותר לך להרגיש כך.. תנסי לעשות משהו בשביל עצמך שאת אוהבת.. לעודד את עצמך- שלא תשקעי עוד ועוד.. בכל מקרה- אני כאן מתי שתרצי.. אני חושבת שכבר הבנת את זה.. שלך, אוהבת.. תרנגולת.

 

[felomena]

תודה....

 

[הדבורה מאיה]

יעלי יקרה

מקווה שקראת את הודעתי לך בנוגע ליחסייך הקרובים עם האסלה.... אני רוצה לקוות בשבילך שזה הכל זמני. ושזה יעבור. ושתפסיקי להרגיש כל כך ריקה. ושמנה. ותצאי מחוסר הוודאות עליו את מדברת....והבדידות.... אבל זה תלוי אך ורק בך. ומה שאת תחליטי לעשות - זה מה שיהיה. אם תרצי להפסיק להרגיש את אפיסת הכוחות...ואת ההדרדרות שאת יודעת שבאה ודופקת בדלת...וההתבודדות. וההרגשה המגעילה הזו. הגועל של אחרי ההקאה. והפחד של אחרי האוכל. הכל תלוי בך. אני מנסה לשלוח לך את כל החיזוקים שאני יכולה עכשיו מרחוק. ואני באמת מתאמצת. גם אני עכשיו ננסה להימנע מללכת לשירותים. אני יושבת וכותבת לך...במקום לשפוך את הכל באסלה. כי אני יודעת כמה רע ארגיש אחרי זה. ואני יודעת שיש לי מטרה. אני לא רוצה להמשיך כך. אני רוצה לצאת מזה. לחזור לחיים רגילים. ואתן חושבות שלי אין משברים? יש לי. ועוד איך. אבל אני מנסה להמשיך הלאה. אני מנסה לצאת מזה. את צריכה טיפול. ואני לא אתחיל עכשיו להתווכח איתך. אין לי את הכוח. מצטערת. אבל אם את רוצה להרגיש פעם אחרת....כמו שאת אומרת, את צריכה להגיע להחלטה ולעשות מאמץ. ואיך ירגיש חבר שלך, כשיחזור ויראה מה קורה איתך? אבל את האמת - את צריכה לעשות את זה בשבילך. ולא בשבילו. אבל גם זו התחלה... אני אוהבת אותך ושולחת לך את כל החיזוקים שרק אפשר עכשיו. ובמיוחד בימים אלו, כשקשה לך - אל תעלמי לנו. אנחנו כאן כדי לעזור לך. נצלי את זה. אוהבת המון מאיה ובלי להצטער! לכל אחד יש את הימים האלו...ואת לא צריכה תמיד להגיב. מספיק להיות.

 

[t@gel]

* טריגר *

כנסי לכאן חומד.. התרשמי...