Goggle Girl
New member
שלום שלום שלום!
סיפור עבור הפורום! ^_^ רק בשבילך אני צופה בך. שמחה. מצחקקת. מחייכת. מאושרת. אבל את אף פעם לא מחייכת אלי. למה? אני לא טוב מספיק? אני לא ניראה טוב מספיק? מימי תמיד התלוננה על זה. שיער לא מסודר, בגדים מרושלים. עור חיוור. "אף בת אף פעם לא תוכל לאהוב בן שניראה ככה, אני מאוד מצטערת!" אני יודע שהיא התכוונה לטוב, ואני יודע שהיא צודקת. כי אני יודע מה את מחפשת. בהתחלה זה היה השיער והעיניים של מאט. ואז טיקיי. אחר כך קן. אמרת שאתם מושלמים יחד. אז למה את לא איתו עכשיו? כי היית יותר מושלמת עם מישהו אחר. וזה עדיין לא הייתי אני. למה? כי אני חולה מחשבים? ככה נפגשנו, זוכרת? את היית הילדה החדשה עם השיער הסגול והמשקפיים. וכולם צחקו עליך בגלל שאת בת. אבל את לא וויתרת להם! הראת להם מה זה! ואז... הראת לי מה זה... עם החיוך שלך... והמבט השובב שלך שאף פעם לא נכבה. ועם הסטייל שלך. אנשים חושבים שאין לך, אבל יש לך. ברמה מסויימת אפילו יותר מלמימי, כי את יודעת מתי לא להראות ש´יש לך את זה´. אולי בגלל זה את איתו, ולא איתי. כי הוא יודע שיש לו את זה... והוא גם יודע שלך יש את זה... והוא מראה את זה. למה? כי אני לא הראתי שיש לך את זה? שאני לא הראתי שלי יש את זה? בגלל... שלי אין את זה? ובכל זאת... בכל פעם שמשהו קרה... בכל פעם שהיית זקוקה לעזרה... הייתי שם. בשבילך. ואת בכלל יודעת מה זה בשבילי? לשמוע ´עליו´. על המישהו האחר. הייתי שמח בשבילך אם היית שמחה. אבל את לא. אני רואה את זה. את צוחקת, אבל את בוכה, את מחייכת, כשאת עצובה. והוא יודע. והא עדיין ממשיך. זו לא אשמתו. אבל את צריכה להבין שזו גם לא אשמתך. אבל אני עדיין אהיה שם בשבילך. תמיד. הטלפון מצלצל. זו שוב את. בוכה. כמו תמיד. הוא שוב לא יכל להגיע. דייויס מוטומיה. כוכב הליגה הצעירה. הוא אומר שהוא אוהב אותך. והוא מתכוון לזה. אבל הוא לא כאן בשבילך. ואת שוב בוכה. "איזי, אני... אני ממש צריכה אותך עכשיו. בבקשה..." ואני, בקולי הבטוח והרגוע, וה-אולי- נטול רגשות, מרגיע אותך. אומר לך איפה להיות. ואני יודע שאת תאחרי. או שהוא ייתקשר ויירצה להיפגש. אבל אני עדיין אהיה שם. רק בשבילך, יולי. רק בשבילך.
סיפור עבור הפורום! ^_^ רק בשבילך אני צופה בך. שמחה. מצחקקת. מחייכת. מאושרת. אבל את אף פעם לא מחייכת אלי. למה? אני לא טוב מספיק? אני לא ניראה טוב מספיק? מימי תמיד התלוננה על זה. שיער לא מסודר, בגדים מרושלים. עור חיוור. "אף בת אף פעם לא תוכל לאהוב בן שניראה ככה, אני מאוד מצטערת!" אני יודע שהיא התכוונה לטוב, ואני יודע שהיא צודקת. כי אני יודע מה את מחפשת. בהתחלה זה היה השיער והעיניים של מאט. ואז טיקיי. אחר כך קן. אמרת שאתם מושלמים יחד. אז למה את לא איתו עכשיו? כי היית יותר מושלמת עם מישהו אחר. וזה עדיין לא הייתי אני. למה? כי אני חולה מחשבים? ככה נפגשנו, זוכרת? את היית הילדה החדשה עם השיער הסגול והמשקפיים. וכולם צחקו עליך בגלל שאת בת. אבל את לא וויתרת להם! הראת להם מה זה! ואז... הראת לי מה זה... עם החיוך שלך... והמבט השובב שלך שאף פעם לא נכבה. ועם הסטייל שלך. אנשים חושבים שאין לך, אבל יש לך. ברמה מסויימת אפילו יותר מלמימי, כי את יודעת מתי לא להראות ש´יש לך את זה´. אולי בגלל זה את איתו, ולא איתי. כי הוא יודע שיש לו את זה... והוא גם יודע שלך יש את זה... והוא מראה את זה. למה? כי אני לא הראתי שיש לך את זה? שאני לא הראתי שלי יש את זה? בגלל... שלי אין את זה? ובכל זאת... בכל פעם שמשהו קרה... בכל פעם שהיית זקוקה לעזרה... הייתי שם. בשבילך. ואת בכלל יודעת מה זה בשבילי? לשמוע ´עליו´. על המישהו האחר. הייתי שמח בשבילך אם היית שמחה. אבל את לא. אני רואה את זה. את צוחקת, אבל את בוכה, את מחייכת, כשאת עצובה. והוא יודע. והא עדיין ממשיך. זו לא אשמתו. אבל את צריכה להבין שזו גם לא אשמתך. אבל אני עדיין אהיה שם בשבילך. תמיד. הטלפון מצלצל. זו שוב את. בוכה. כמו תמיד. הוא שוב לא יכל להגיע. דייויס מוטומיה. כוכב הליגה הצעירה. הוא אומר שהוא אוהב אותך. והוא מתכוון לזה. אבל הוא לא כאן בשבילך. ואת שוב בוכה. "איזי, אני... אני ממש צריכה אותך עכשיו. בבקשה..." ואני, בקולי הבטוח והרגוע, וה-אולי- נטול רגשות, מרגיע אותך. אומר לך איפה להיות. ואני יודע שאת תאחרי. או שהוא ייתקשר ויירצה להיפגש. אבל אני עדיין אהיה שם. רק בשבילך, יולי. רק בשבילך.
