שלום, שאלה

[Enemy_so hate me]

שלום, שאלה

כבר פניתי לכאן בעבר ומצאתי את העיצות יעילות ומתאימות אז החלטתי לחזור.. שאלתי הפעם היא כזו.. תמיד כשאני נמצאת בקבוצה מאוגדת, אם זו קבוצת חברים או כיתה או קבוצה בכל מסגרת אחרת, אני אף פעם לא מרגישה חלק ממנה, גם אם הייתי מ"מקימי" אותה קבוצה, או דמות מרכזית בה. לא מרגישה שאני יכולה להתגבש יחד איתה ולהיות חלק ממנה וכך יוצא שמהטיולים השנתיים הברזתי, ולמפגשים שארגנו חברים שלי הגעתי וברחתי אחרי כמה דקות.. לארועים משפחתיים אני לא טורחת לבוא. מעבר לכך, אני מרגישה תמיד כמו נספח לכל היתר.. זה קורה כך כמעט בכל מקום, פרט למקום אחד בו אני יכולה להרגיש שייכת במאת האחוזים. גם במסגרת המשפחתית זה מתבטא.. זו בעיה בכלל? או שפשוט לא מצאתי עדיין את מקומי? או שאולי זו נגזרת של בעיה אחרת? אשמח לחוות דעת.. ג'ויס.

 

[גרא.]

E etc..תארת את כל המסגרות בהן

אינך מוצאת את מקומך.ציינת מקום אחד בו את יכולה להרגיש שייכת,אבל לא אמרת,מהו המקום הזה..אפשר להבין מדברייך שאת תלמידה עדיין, אבל חשוב לדעת גם מהו גילך.

 

[Enemy_so hate me]

אני בת 17..

המסגרת עליה דיברתי היא חוג ספרות בו אני משתתפת אחת לשבוע.. נוכחים בו מדריכה מבוגרת וכ-10 בני נוער.. חלקם מכירה אישית ואת חלקם לא כל כך.. מקווה שהשלמתי את המידע החסר, ג'ויס

 

[גרא.]

ג'ויס,יתכן ואת סובל מחרדה חברתית.

אם כי יתכן שלא. ולכן כדי להעריך מה בעצם גורם לך להתנהג כפי שאת מתארת, בקשתי ממך להכנס לקובץ המאמרים בפתיח,למאמר בשם "חרדה חברתית".כדי שתקראי את הנאמר, ובנוסף,עני על שאלון ליבוביץ, להערכת חרדה חברתית,עם מה שקראת וסיכום המבחן, אנא חזרי לכאן,ונחשוב יחד.

 

[Enemy_so hate me]

ולאחר שעניתי על השאלון והחכמתי..

קצת בקריאת המאמר.. אני יכולה לומר שאני רואה דמיון כלשהוא ביני לבין הדמות הלוקה בחרדה חברתית.. במבחן קיבלתי 93 (תלמידה מצטיינת הא?) ולפי המפתח סיווגו אותו כחרדה חברתית קשה... למרות שמשום מה זה ניראה רחוק ממני (אולי בגלל שלא חשבתי על האפשרות..) גם פניתי עם בעיה ממוקדת יותר והבנתי שיש משמעות וקשר לעוד מצבים שאני נתקלת בהם, כמו כאלו בהם אני כותבת רשימת מכולת ומגוננת עליה שלא יקראו איך כתבתי אותה ..וכאלו. בדרך כלל אנשים רואים בי בחורה בעלת ביטחון... כשאני עם מכרים קרובים אני משוחררת לרוב עד לנקודות כלשהן בהן אני נעצרת.. מה שכן לאחרונה העירו לי שבמפגשים גדולים יותר אני ממש לא משתתפת (מצב שאני לא מוציאה מילה והתקשרות איתי היא בערך קריאה של הנהוני ראש..) טוב.. תודה אני מניחה שפתרון במקרה כזה יהיה שיחות עם פסיכולוג? יום טוב ג'ויס.

 

[גרא.]

ג'ויס,מן הסתם קשה להתווכח עם עובדות

עם ההשתקפות שלך בשאלון,היא כאשה הסובלת מחרדה חברתית קשה..יתכן שזו האמת אלא אם כן השאלון אינו תקף, או שאת פישלת בתגובות שלך..לא הבנתי בתגובתך אם את רואה דמיון בינך לבין דמות הלוקה בחרדה חברתית, אם לאו,מאחר וכתבת "אני יכולה לומר שאני רואה דמיון...זה אני? או איני ?? לא ברור. הפתרון מתחיל במודעות שיש לך בעייה, ויתכן שהיא מוגדרת כבעייה של חרדה חברתית. הטיפול עשוי להיות פסיכולוגי-פרטני, או קבוצתי.. בדרך כלל במצבי חרדה חברתית, עדיף טיפול בקבוצה.אגב, יש כאלה האומרים, כי את יכולה גם לקחת טיפול תרופתי..זה מחייב פגישה עם פסיכיאטר,והחלטה שלך לעשות את זה.