אסנת לונגמן
New member
שלום רב
שלום שלום. אני חושבת שרובכם מכירים אותי, למי שלא אני אסנת ואני פעילה (או הייתי פעילה?) בסניף כפ"ס. אני כותבת את ההודעה הזאת בעקבות מחשבות ותהיות שמתרוצצות בראשי בזמן האחרון. לפני כמה זמן די הפסקתי להגיע לפעיליות של הנוער מסיבות שונות ומשונות (לא ניכנס לזה כרגע)ובזמן הזה יצא לי להיות מעין משקיפה מהצד על נוער מרצ. אומנם אני לא לחלוטין יודעת על הנעשה בנוער אבל נשארתי פחות או יותר מעודכנת בעזרת חברי היקרים. בעקבות הפרסום של מכתב הקצינים (הם הגיעו כבר ל209 סרבנים, והמספרים עולים כל הזמן!) ופרסום עוד אלפי עצומות אחרות כמו מכתב התמיכה בסרבנים שמספרו גדל כל רגע ועולה כרגע על ה2000! (כן, מי היה מאמין! זה ממש יפה!) התחלתי להרגיש איזושהי התעוררות מבורכת בשמאל הישראלי (הגיע הזמן...) אחרי המון זמן של תרדמת החבר´ה נזכרו במעללי הכיבוש. בימים האחרונים אפילו התחלתי להרגיש טיפה אופטימית ביחס לסיכויי השמאל להתחיל לתפוס את עצמו ולחזור לעמדת כוח (מי היה מאמין..) ומשיחות שלי עם אנשים אני לא היחידה שמרגישה ככה. התחילה אפילו תחרות מי יצליח לארגן הפגנה גדולה יותר בין שלומעכשיו ושאר השמאלנים המגניבים (בעקבות קרדיטים ושטויות אחרות ששלום עכשיו לא יכולים לחיות בלעדיהם. אבל למי אכפת בעצם, כל עוד שיש הפגנות ענק). רק דבר אחד הפריע לי בכל האוטופיה הזאת. איפה נוער מרצ? אני מאוד מקווה שאני טועה ובבקשה תתקנו אותי, אולי אני סתם לא מעודכנת. בזמן שכל השמאל נרעש בעקבות תופעת הסרבנים (בין אם בתמיכה ובין אם בהיסתייגות- הם לפחות אמרו משהו) לצערי הרב לא ראיתי את נוער מרצ אומר שום דבר או אפילו מתייחס לנושא המאוד חשוב הזה. אני לא מצפה מנוער מרצ לצאת בתמיכה נלהבת ובהכרזת "אחרי לסרבנים" ואני מודעת לבעייתיות הנושא, אבל בכל זאת- אפילו מרצ יצאו באיזושהי הצהרה- שהם אומנם מבינים אל ליבם של הסרבנים אך מגנים את התופעה (מרצניקים כרגיל) אבל נוער מרצ לא אמרה מילה (שאני יודעת עליה). זאת הייתה הזדמנות גדולה מאוד לבוא ולצאת בהכרזות גדולות ובהפגנות שלאו דווקא תומכות בסרבנות אלא מעלות על הפרק את השאלות שהם שואלים. איך נוער מרצ יכול לשתוק בתקופה כזאת?? הקול שלכם מאוד חסר לי בין כולם. אני יודעת שנוער מרצ אינו גוף גדול אבל כשהוא מספיק רוצה הוא יודע לעשות רעש! וכאן חייבים לעשות רעש! איך אפשר לשתוק בנושא כל כך חשוב כמו זה?? אני ממש לא רוצה להראות כמו מישהי שמטיפה או משהו כזה, אני גם מאוד מבקרת את עצמי. וכן, גם אני לא יוזמת כלום ואפילו לצמתים שכבר יש לא מגיעה (יש אינסוף תרוצים, אבל לא ניכנס לזה). וכן, מי אני שאבקר במקום להחליט שאני יוזמת איזו הפגנה או משהו (זה לא שאני לא פעילה פוליטית בכלל בזמן האחרון, יש עוד עולם מחוץ לנוער). אני פשוט מרגישה צורך לשאול את השאלות שאני שואלת את עצמי בקול רם. אני יודעת שבעלי התפקידים בנוער עסוקים מאוד. בארגון עוד מז"א, ועוד ישיבה ועוד כנס ופורימון ומי יודע מה עוד (לא שאני מזלזת בקיומם, ממש ממש לא) אבל מרוב פעילות פנימית של הנוער בעצם לא יוצא שום דבר החוצה. ואני יודעת איך זה, גם אני עשיתי דברים כאלו יותר מדי פעמים. מרגישים שעושים המון, אנחנו הרי עסוקים כל היום בארגונים ותכנונים וטלפונים אז זה אומר שאנחנו פעילים! אז זה, שלא ממש... אז כן, יש עוד מז"א גדולה ומחליטים החלטות מאוד חשובות, אבל מה עושים עם זה אח"כ? זה מאוד נחמד שהחלטנו שאנחנו מתנגדים להוצאות להורג ללא משפט, אבל איפה בדיוק הפגנו נגדם, או הוצאנו פלייר נגדם? עמדה לא שווה הרבה אם לא מציגים אותה. אז כן, אני יודעת שבנושא הזה יש מחלוקות בנוער, אבל אם הגענו להחלטה אפשר לפעול על פיה כשרק מי שמסכים משתתף. שוב, אני מאוד אשמח אם תפריחו את כל מה שאמרתי ותגידו לי שנוער מרצ פועל המון ומארגן אינסוף הפגנות ושטויות ושאני פשוט לא יודעת (וגם בזה יש מן הבעייתיות...). אני יודעת שנוער מרצ אינו רק עוד גוף שפועל ויוצא לשטח ושיש עוד אינסוף רבדים חינוכיים, חברתיים וכו´ אבל אני תוהה- האם בזמן כזה פעילות שטח אינה הכי הכי חשובה? אנחנו נמצאים היום במן מצב ביניים כזה שבו אם נתאמץ מספיק נוכל לשנות קצת את המצב ולהעיר את השמאל אבל אנחנו יש עדיין סיכון שהכל ישכח וירגע ונחזור חזרה כמה חודשים אחורה. בכלל בזמן האחרון אני תוהה האם מקומי בכלל בנוער, מהרבה מאוד סיבות שמה שכתבתי כאן מהווה חלק (אומנם לא גדול) מהם. אני מאוד מבקשת שלא לפתוח את השירשור הזה לויכוח פוליטי בעד או נגד סרבנות שטחים או הוצאות להורג ללא משפט או שום דבר אחר, זאת הודעה שמיועדת לחברי הנוער ולא לימנים שבאים להתווכח, עם כל הכבוד. אני מאוד מצטערת על אורך ההודעה, אבל כיפאק היי לכל מי שהגיע לפה! ומשום מה נדמה לי ששכחתי לכתוב כמה נקודות שחשבתי עליהן, לא נורא.. אח"כ
נשתמע, אסנת
שלום שלום. אני חושבת שרובכם מכירים אותי, למי שלא אני אסנת ואני פעילה (או הייתי פעילה?) בסניף כפ"ס. אני כותבת את ההודעה הזאת בעקבות מחשבות ותהיות שמתרוצצות בראשי בזמן האחרון. לפני כמה זמן די הפסקתי להגיע לפעיליות של הנוער מסיבות שונות ומשונות (לא ניכנס לזה כרגע)ובזמן הזה יצא לי להיות מעין משקיפה מהצד על נוער מרצ. אומנם אני לא לחלוטין יודעת על הנעשה בנוער אבל נשארתי פחות או יותר מעודכנת בעזרת חברי היקרים. בעקבות הפרסום של מכתב הקצינים (הם הגיעו כבר ל209 סרבנים, והמספרים עולים כל הזמן!) ופרסום עוד אלפי עצומות אחרות כמו מכתב התמיכה בסרבנים שמספרו גדל כל רגע ועולה כרגע על ה2000! (כן, מי היה מאמין! זה ממש יפה!) התחלתי להרגיש איזושהי התעוררות מבורכת בשמאל הישראלי (הגיע הזמן...) אחרי המון זמן של תרדמת החבר´ה נזכרו במעללי הכיבוש. בימים האחרונים אפילו התחלתי להרגיש טיפה אופטימית ביחס לסיכויי השמאל להתחיל לתפוס את עצמו ולחזור לעמדת כוח (מי היה מאמין..) ומשיחות שלי עם אנשים אני לא היחידה שמרגישה ככה. התחילה אפילו תחרות מי יצליח לארגן הפגנה גדולה יותר בין שלומעכשיו ושאר השמאלנים המגניבים (בעקבות קרדיטים ושטויות אחרות ששלום עכשיו לא יכולים לחיות בלעדיהם. אבל למי אכפת בעצם, כל עוד שיש הפגנות ענק). רק דבר אחד הפריע לי בכל האוטופיה הזאת. איפה נוער מרצ? אני מאוד מקווה שאני טועה ובבקשה תתקנו אותי, אולי אני סתם לא מעודכנת. בזמן שכל השמאל נרעש בעקבות תופעת הסרבנים (בין אם בתמיכה ובין אם בהיסתייגות- הם לפחות אמרו משהו) לצערי הרב לא ראיתי את נוער מרצ אומר שום דבר או אפילו מתייחס לנושא המאוד חשוב הזה. אני לא מצפה מנוער מרצ לצאת בתמיכה נלהבת ובהכרזת "אחרי לסרבנים" ואני מודעת לבעייתיות הנושא, אבל בכל זאת- אפילו מרצ יצאו באיזושהי הצהרה- שהם אומנם מבינים אל ליבם של הסרבנים אך מגנים את התופעה (מרצניקים כרגיל) אבל נוער מרצ לא אמרה מילה (שאני יודעת עליה). זאת הייתה הזדמנות גדולה מאוד לבוא ולצאת בהכרזות גדולות ובהפגנות שלאו דווקא תומכות בסרבנות אלא מעלות על הפרק את השאלות שהם שואלים. איך נוער מרצ יכול לשתוק בתקופה כזאת?? הקול שלכם מאוד חסר לי בין כולם. אני יודעת שנוער מרצ אינו גוף גדול אבל כשהוא מספיק רוצה הוא יודע לעשות רעש! וכאן חייבים לעשות רעש! איך אפשר לשתוק בנושא כל כך חשוב כמו זה?? אני ממש לא רוצה להראות כמו מישהי שמטיפה או משהו כזה, אני גם מאוד מבקרת את עצמי. וכן, גם אני לא יוזמת כלום ואפילו לצמתים שכבר יש לא מגיעה (יש אינסוף תרוצים, אבל לא ניכנס לזה). וכן, מי אני שאבקר במקום להחליט שאני יוזמת איזו הפגנה או משהו (זה לא שאני לא פעילה פוליטית בכלל בזמן האחרון, יש עוד עולם מחוץ לנוער). אני פשוט מרגישה צורך לשאול את השאלות שאני שואלת את עצמי בקול רם. אני יודעת שבעלי התפקידים בנוער עסוקים מאוד. בארגון עוד מז"א, ועוד ישיבה ועוד כנס ופורימון ומי יודע מה עוד (לא שאני מזלזת בקיומם, ממש ממש לא) אבל מרוב פעילות פנימית של הנוער בעצם לא יוצא שום דבר החוצה. ואני יודעת איך זה, גם אני עשיתי דברים כאלו יותר מדי פעמים. מרגישים שעושים המון, אנחנו הרי עסוקים כל היום בארגונים ותכנונים וטלפונים אז זה אומר שאנחנו פעילים! אז זה, שלא ממש... אז כן, יש עוד מז"א גדולה ומחליטים החלטות מאוד חשובות, אבל מה עושים עם זה אח"כ? זה מאוד נחמד שהחלטנו שאנחנו מתנגדים להוצאות להורג ללא משפט, אבל איפה בדיוק הפגנו נגדם, או הוצאנו פלייר נגדם? עמדה לא שווה הרבה אם לא מציגים אותה. אז כן, אני יודעת שבנושא הזה יש מחלוקות בנוער, אבל אם הגענו להחלטה אפשר לפעול על פיה כשרק מי שמסכים משתתף. שוב, אני מאוד אשמח אם תפריחו את כל מה שאמרתי ותגידו לי שנוער מרצ פועל המון ומארגן אינסוף הפגנות ושטויות ושאני פשוט לא יודעת (וגם בזה יש מן הבעייתיות...). אני יודעת שנוער מרצ אינו רק עוד גוף שפועל ויוצא לשטח ושיש עוד אינסוף רבדים חינוכיים, חברתיים וכו´ אבל אני תוהה- האם בזמן כזה פעילות שטח אינה הכי הכי חשובה? אנחנו נמצאים היום במן מצב ביניים כזה שבו אם נתאמץ מספיק נוכל לשנות קצת את המצב ולהעיר את השמאל אבל אנחנו יש עדיין סיכון שהכל ישכח וירגע ונחזור חזרה כמה חודשים אחורה. בכלל בזמן האחרון אני תוהה האם מקומי בכלל בנוער, מהרבה מאוד סיבות שמה שכתבתי כאן מהווה חלק (אומנם לא גדול) מהם. אני מאוד מבקשת שלא לפתוח את השירשור הזה לויכוח פוליטי בעד או נגד סרבנות שטחים או הוצאות להורג ללא משפט או שום דבר אחר, זאת הודעה שמיועדת לחברי הנוער ולא לימנים שבאים להתווכח, עם כל הכבוד. אני מאוד מצטערת על אורך ההודעה, אבל כיפאק היי לכל מי שהגיע לפה! ומשום מה נדמה לי ששכחתי לכתוב כמה נקודות שחשבתי עליהן, לא נורא.. אח"כ
