שלום רב לכולכן.

[איתיהב]

שלום רב לכולכן.

"עוקבת" אחריכן מזה זמן רב: לומדת, מתרשמת, מתפעלת וגם נהנת, ולפעמים גם מתעיייפת מלקרוא את ההספקים שלכם. יש לי שאלת ניירת - ולא, לא מה שאתן חושבת, אני פחות או יותר יודעת מה לזרוק ולפעמים ידי קלה על ההדק. השאלה שלי היא לגבי "ניירות בעלי משמעות" ציורים, פתקים, עבודות ומבחנים של ילדים, ( דרך אגב יש לי שניים: בן 12.5 ו -11 ) יש לציין שערימת הניירת הזו עולה על גדותיה. ויש לי קושי רגשי להיפטר מדברים מסויימים. לגבי התמונות, מה עושים עם תמונות הנוף בטיול מסויים ? האם גם אותם מסדרים באלבום שלנו? או שמא מייעדים להם אלבום משלהם? כנ"ל לגבי תמונות של חיות בספארי, של מכוניות בתערוכות שונות וכו, מה אתן עושות עם התמונות הנ"ל? היום למשל סידרתי את השידה בחדר השינה ושוב פתחתי את השקית עם כרטיסי הברכה ליום ההולדת שלי, ושנות טובות, ומכתבים מילדותי, נעוריי והצבא ( וכדי לתת לכם מושג כמה זמן עבר מאז, אז החודש ימלאו לי 38) . כל שנה בפסח אני ממניינת, רוצה לזרוק ולא מסוגלת, כנ"ל גם לחלופת מכתבים ביני לבין בעלי ( אז חברי). טוב, בנתיים תודה רבה וחג שמח, אחכה לתשובות ותגובות ואז אמשיך לשאול שאלות.

 

[colibri]

אוי אוי אוי

איזה נושא מוכר ורגיש... גם אני כבר שנים על גבי שנים מתלבטת באותם הדברים. ולאחרונה עוד יותר, כשאני מסדרת את המחסן... קופסאות של תעודות, כרטיסי ברכה, פתקים שהילדים כתבו לנו בכל מיני הזדמנויות... ציורים מהגן... עבודות "נושא אישי" מביה"ס היסודי... ואפילו (לא תצחקו?.. טוב, נו, תצחקו) רישומי מוניטור מלפני הלידה של הבת הגדולה שלי (בת 24 עוד מעט). לא מסוגלת לזרוק, וזהו. אז בינתיים, שומרת בקופסאות סגורות, המטרה - השאיפה - להשתמש בדברים האלה בעבודות יצירה, מאין ספר או אלבום של קולאג'ים. שילוב של תמונות, מילים, כל מיני. אבל זה יהיה, אם בכלל, רק כאשר התיזה באמת תהיה מאחוריי

וכמובן, ברוכה הבאה, איתיה

!

 

[איתיהב]

תודה על התגובה וגם על ה:../images/Emo140.gif

גם אצלי חלק מהדברים מאוחסנים בקופסאות סגורות, ואז תקופה ארוכה שלא ראיתי אותם מנסה לשכנע את עצמי שאם אני לא משתמשת בזה יום יום, אז אזרוק זאת, אבלברגע האמת אני משתפנת ומחזירה למקום.

 

[maybesure]

קשה לזרוק

לפני שנתיים הכנתי לבת אלבום תעודות. זה כל מה שאנחנו שומרים מבי"ס. לאלבום יש ערך, משום שיש בו גם תעודות שהיא נדרשת לצלם לצורך לימודיה באונ' וכך כל התעודות מרוכזות במקום אחד ידוע מסודר ומאורגן. לא שומרים מבחנים. עבודות היא שומרת לעצמה ולאחיה הצעיר, בינתיים. האלבום מעוצב בדרך שמאפשרת תוספת דפים (אבא שלי ניגר מעץ את הכריכה ואני עיטרתי). בקרוב מכינה אלבום כזה גם לבן. תמונות צילומים מודפסות על נייר עוד מהתקופה של טרום המצלמה הדיגיטלית - לפני 7 שנים קניתי אלבומים אחידים בגדלם, מיינתי את כל התמונות לפי בני הבית/נופים/בעלי חיים. לכל אחד יש אלבום משלו. וגם...אלבום אחד לאנשים שאינם מהמשפחה (חברים, מסיבות, אירועים וכו'). מלבד אלבום אחד של תמונות בגודל מיוחד - כל האלבומים מסודרים בשורה אחת במדף אחד בספריה, והם כאמור בעלי גודל אחיד. את האלבומים הישנים - העפתי לפח. היום מצלמים רק בדיגיטלית ולא מדפיסים כלום. הכל מגבים בדיסקים. מכתבים - שומרת בקופסת נעלים עתיקה כמו המכתבים עצמם. כרטיסי ברכה, כנ"ל בקופסאות.

 

[איתיהב]

תודה גם לך על התגובה.

תמונות מהדיגטלית אני מפתחת, אומנם משתדלת לגבות בדיסק, אבל אוהבת לראות אותם מולי בכל רגע נתון, מה שגורם לתמונות להיערם בגדול. האם אלבום התעודות יועד מראש למטרה זו? ומה עושים עם כל הנספחים לתעודות: מכתב או שיר מהמורה? האם את המבחנים אתם זורקים בסוף כל שנה או בסיום המחצית שבו היה המבחן? האם העבודות שתם שומרים הם עבודות נבחרות או כל העבודות? אני פשוט טובעת בניירת ותמונות ועובדת עיצות. דרך אגב, האם מישהו מכם משתמש במגרסה?

 

[maybesure]

תשובות

האלבום יועד למטרה הזו, עשיתי לה אותו כמתנת יומהולדת לגיל 17, היא הייתה תלמידה מצטיינת לאורך כל השנים בכל בתי הספר בהם למדה. קיבלה גם מילגות ותעודות הוקרה והצטיינות. כל נייר שנראה לנו רלוונטי כולל מכתבי הוקרה או מכתבי סופשנה מהמורים, תיעדתי באלבום. מבחנים אנחנו זורקים בסיום כל שנה כשעושים סדר להכין מקום להיערכות של השנה הבאה. כדאי לשמור את כל המבחנים של אותה שנה למקרה שיש השגות לגבי ציונים וממוצעים. העבודות שהבת שמרה, אין לי מושג מה הן, לדעתי עבודות חקר שונות, דוח"ות ספרים וכו'. היא שומרת בתקווה לחסוך טרחה לאחיה שיש לו דיסגרפיה. בינתיים יש לו פטורים מכתיבה מרובה אז אין לו צורך בהן. היא שומרת חלק גם לצורך הלימודים העכשויים שלה בעיקר במדעי החיים/כימיה. לא משתמשת במגרסה, אין שום סודיות במסמכים האלו, אין לי צורך במגרסה. פעם בשנה, בסיום שנה"ל, עושים מיון ומחליטים מה לשמור ומה לזרוק, כולל קלסרים וציוד שאינו תקין, תיקים מרופטים וכו'. הניירת ששמורה מאוכסנת במדף בספריה, חלק בתייות פוליגל וחלק בקלסרים. יש לנו ספריה די גדולה כך שמקצים לזה מקום. יום אחד כשלילדים יהיה בית משלהם הם יצטרכו להחליט אם לקחת איתם את הניירת או לזרוק. לגבי התמונות: כשצילמנו עוד בפילם - לא נתתי לתמונות להיערם. תמיד סידרתי מיד עם הבאתן מהפיתוח. במקרה שאת מתארת מומלץ לקנות קופסאות בגודל אחיד שמתאים לאכסון התמונות בהעמדה של התמונות בפנים , אפשר לשים חוצצים כמו בקופסת כרטסת.

 

[איתיהב]

שוב תודה../images/Emo199.gifולמה את לא ישנה ?

שוב תודה על ההסברים, לגבי המגרסה התכוונתי האם מישהו עושה בהם שימוש עם מסמכים שבהם מופיעים פרטים מזהים: כמו למשל פירוט של כרטיסי אשראי, ת.משכורת ישנים( מאוד) פשוט קריעת המסמכים גוזלת זמן, וחשבתי שאם תהיה לי מגרסה אוכל אולי רק למיין ולתת לילדים לגרוס. בכל אופן, חלק גדול מאוד מהמסמכים שלי ממויין ומתוייק משנים עברו, אך מסיבות שונות , בכמה שנים האחרונות לא כ"כ הקפדתי. אז אתמול קניתי 2 אלבומים, קופסאות אחסון, ומעין תיקייה עם דפים שקופים לאחסן את כמות המכתבים הרפואיים (ערימה "מפלצתית") של הילד הגדול. טוב, חייבת להתכונן לעבודה, אז נפרדת מכן כרגע, ושוב תודה רבה.

 

[maybesure]

אהם..

אני ישנה בשעות לא קונבנציונליות

האמת שהכל אצלי מתוייק בקלסרים, כל שנה בינואר מעבירה את כל המסמכים הישנים למעטפה גדולה ורושמת שנה, סוגרת ומאכסנת בקרטונים. עוד לא זרקתי כלום מכ 20 השנים האחרונות, אני חושבת... אולי באמת הגיע הזמן. הכל בבויעדם. אבל מקפידה לתייק את השוטף לפחות אחת לחודשיים. אנחנו גם מנויים, למשל, על 5 ירחונים שמגיעים עם כל מיני חוברות נלוות, אחת לחדשיים אני ממיינת את כל הירחונים והחוברות ומכניסה לאוגדנים שלהם - כך לא נערמים ומסתובבים סתם בכל הבית. הכל מתוייג לפי החודשים. מכתבים וניירת שקשורים לילדים - הדבקתי בדלת הארון בחדר העבודה שקיות שמרדף בנייר דבק דו צדדי, לכל אחד שקית - ושם מאכסנת להם ניירת לטיפול עד שהיא מתוייקת. שום דבר לא הולך לאיבוד, אבל לא מסתובב לי בבית.

 

[מיכליתשלהצאט]

תזרקי

ואז תצערי מאוד, אין דבר בעל ערך גבוה יותר כמו ערך רגשי. לכן לא לזרוק, שמרי גם אם הם תופסים המון מקום בבית. אספר לך בסוד שיש לי תיקיה עם מבחנים שלי בכתות י' עד יב' והיום אני בת 40... אני שומרת מבחנים טובים של הבן הבכור שלי שהוא בן 14 משהוא בכתה א'. ציורים של הילדים בקלסרים מיוחדים מהיום שהם התחילו לשרבט, האחד בן 6.5 והשני בן 14 כאמור. לא לזרוק, אם תזרקי זה יהיה מאוחר כי דברים סנטימנטליים אין אפשרות לשחזר

 

[איתיהב]

רוב תודות לכולן על התשובות.

קראתי את כל התגובות( ותיסלחנה לי שאיני עונה לכל אחת ואחת בנפרד). למדתי, השכלתי, הפנמתי ותכף גם איישם חלק מהעיצות. לגבי המבחנים כנראה שהשתמע שאני אספנית כפייתי של כאלה, אך לא. פשוט , מהמצויינים קשה לי להפטר(מה גם שבני הבכור סובל מלקויות למידה ועוד קשיים מוטוריים ושפתיים וכשהוא מקבל ציון 100, כמובן בהתאם לרמת הכיתה, קשה לי "להיפטר" מהמבחן שהמספר 100 מופי עליו ולפעמים עוד הערה שהוא מצויין וכו'). לגבי התמונות מה שלא עשיתי בזמן ,עכשיו אשלם בהרבה מאוד זמן. זהו בנתיים יקרות, אפשר להישאר?

 

[איתיהב]

../images/Emo163.gif../images/Emo122.gifאיך שירשרתי לפה?

 

[טליW]

קצת רעיונות...

לפני הכל, הרשי לי להזדהות איתך. אני מבינה אותך לגמרי... שנים ששמרתי הכל, כי לזרוק זה כמו לחתוך ממני חתיכה (אני רצינית). אבל זה עבר לי

הנה כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך (וממש לא חייבת לענות עליהן כאן, כמובן). נבחר את נושא המבחנים של הילדים: 1. למה את שומרת את כל המבחנים של הילדים? 2. מה זה נותן? למה זה סנטימנטלי? למה אי אפשר לבחור מבחן-שניים בשנה וזהו? 3. מה את מתכוונת לעשות עם האוסף הזה? האם תעבירי לילדים כשיגדלו? את חושבת שזה ישמח אותם לקבל ערמות של מבחנים מבית-ספר (גם אם הציונים הם 100 בכולם)? עכשיו קצת פרקטיקה: יבוא יום והילדים יעזבו את הבית ויתחילו חיים עצמאיים. האם בעיניי רוחך את רואה את עצמך מציידת אותם בדברים ההכרחיים (סדינים, מגבות, כלי מטבח, 254 ארגזים של ניירת מהילדות)? מאחר וילדייך גדולים, הם יכולים לקחת חלק בתהליך המיון של הדברים שלהם. אני מציעה שתהיה קופסא/ארגז לכל אחד. בפנים להכניס את הציורים הכי יפים (האם צריך יותר מציור אחד לשנה?), את העבודות הכי מושקעות, את המבחנים הכי מוצלחים (ואם כולם כאלה, אז למה צריך כ"כ הרבה "עותקים"?). וזהו. לגבייך, אותו הדבר. לי בבית יש ארגז שאני קוראת לו "הממורביליה שלי". מכתבים, כרטיסי ברכה, עבודות מבי"ס (3 מושקעות במיוחד), מזכרות וכו'. יש שם אפילו ספרי זכרונות מבי"ס יסודי. מדי פעם אני נוברת, קוראת מכתבים, מדפדפת... זה כיף ונחמד. אבל - היו שם גם מכתבים מ"חברות" שהחלטתי יום אחד להעיף - אנשים שלא עשו לי טוב בסופו של דבר, אז למה אני צריכה תזכורת? היו שם חוברות PLAYBILL של כל ההצגות שראיתי בניו-יורק, ואחרי 20 שנה, החלטתי שהם מיותרים לגמרי. מה שאני רוצה לומר הוא, שיש גם דירוג חשיבות. לא יכול להיות שהכל חשוב באותה מידה. למשל, יש לך אינספור כרטיסי ברכה, תשמרי את המושקעים או החשובים, או אלה שיום אחד יהיו חשובים (למשל מההורים או הסבים).

אם קשה לך - תבקשי עזרה מחברה. מישהו אחר שלא חולק איתך את הסנטימנטים, יאיר את התמונה אחרת (למשל, האם את באמת צריכה את הברכה: ל... מזל טוב ליום הולדתך ה-22 מדוד משה?). מה שנשאר נכנס לארגז (אפשר דקורטיבי, כמו שיש באיקאה, למשל), ומאוחסן בארון. מאד קשה? תארגני שני ארגזים, שלושה... העיקר שהם יהיו מאורגנים, ועם תווית מבחוץ. לחילופין, את יכולה להשקיע בסט יפה של קופסאות, האחת - מכתבים, השניה - כרטיסי ברכה, השלישית - ציורים נבחרים של הילדים... וכו'. לזרוק אפשר גם אח"כ. תמונות - אם לסדר באלבומים זה לא פרקטי עבורך, תסדרי בקופסאות בגודל מתאים. בחוץ תשימי תווית של התוכן. קופסאות יפות יש בחנויות לציוד משרדי, באיקאה ובעוד מקומות. הן יכולות "לגור" בארון, או על מדף לעיני כל. לסיום, עצם העובדה שהבאת את "הבעיה" לכאן, מצביעה על זה שאת לא מרוצה מהדרך הנוכחית, ומשהו צריך להיעשות. על זה כמובן מגיע לך

, ואחרי שתסדרי הכל תקבלי גם

 

[אמא של הפיצון]

תשובה חלקית

לפני שנתיים הבעלי עשה לי הפתעה וסידר באלבום את כל המכתבים ששלח לי, את כל הכרטיסי ברכה אפילו את הכרטיסים שמצורפים לזרי פרחים שבאופן קבוע הוא שולח לי לשבת. את יכולהלהבין מזה שאני שומרת הכל! את האלבום הוא קישט ממש יפה וזה מאוד מרגש לדפדף בו. יש דברים החלטתי לזרוק כמו כל כרטיסי הברכה שקיבלנו לחתונה ולברית של הפיצ'ון. הם היו בשתי שקיות ענקיות ואחרי שנתיים ומשהו החלטתי שאם לא הסתכלתי עליהם אין סיכוי שאעשה את זה עוד וזרקי לא שום חרטה. אני כן שומרת כרטיסי ברכה לימי הולדת מחברות שלי בתוך תקיית הפוליגל לאיחסון. לגבי תמונות, אנחנו לא מהמפתחים. את המעט שפיתחנו אני מעדיפה לסדר לפי נושאים בדיוק כמו שקיבצי התמונות במחשב. כלומר "הטיול לצפת" כל התמונות יחד ולא אנשים לחוד ונוף לחוד. הכי טוב לפי תאריכים/תקופות.

 

[קורות חיי]

אני שונאת ניירת, שומרת רק מה שמיוחד

ואת השאר מצלמת (הכוונה לציורי ילדים, כרטיסי ברכה וכדומה) לגבי סידור תמונות באלבומים - יש לי אלבום לכל אחד ואלבום משפחתי של כולנו יחד, מאז הדיגיטאלית הרוב ממילא במחשב אז אפשר את אותה תמונה לתייק בשני מקומות ויותר.

 

[iditush forever]

תסרקי על המחשב ותכיני לך אלבום ממוח

ממוחשב, כיום ישנן תוכנות ממש טובות שמאפשרות לעשות אלבומים ממוחשבים ע"ג המחשב. וככה תוכלי לזרוק את הניירת אבל יחד עם זאת לשמור את התמונות וכל שאר הניירת שלך ע"ג המחשב. זה מה שאמא שלי עשתה, אלבומים ממוחשבים וזה הכי נוח.