הבחורה ההיא משם
New member
שלום פורום
אני חדשה, מקווה להשתלב. קראתי קצת וממש נהניתי. הייתי רוצה להתייעץ. אני אספר קצת על עצמי: אני מאיה, בת 18(אוטוטו, עניין של חודש), ובאיזשהו מקום אני מרגישה שהחיים שלי קצת הפוכים, לא ממצים את עצמם, וחסרים בהם דברים משמעותיים. בתור התחלה חסר בהם סדר. הם כ"כ הפוכים, וזה מעציב אותי. אני אפילו לא יכולה להביא את עצמי למשהו פשוט כמו לסדר את מרחב המחיה שלי. זה נראה לי משהו קשה מנטלית, כי אני אתקל בהמון דברים שאני לא יודעת מה לעשות איתם, ואם להשאיר או לזרוק, כמו ספרי לימוד, למשל. סיימתי תיכון, אבל בלי תעודת בגרות, כי הייתי מטומטמת. אני יודעת(או לפחות מקווה), שלא יעבור הרבה זמן ואני אשלים את הבגרויות כמו גדולה. אין לי מושג מתי, אז מה יהיה בינתיים? מה אני אעשה עם כל הדברים שקשורים ללימודים? אני מתה לזרוק הכל, אבל מפחדת שאולי אני אצטרך משהו ממה שאזרוק בהמשך, ואז זה סתם יהיה חבל. אז אני דוחה ודוחה, ולא עושה. אני רוצה למצוא עבודה חדשה, כי פיטרו אותי מהקודמת, אבל לא מצליחה לשכנע את עצמי לחפש, כי אני מפחדת שגם בעבודה החדשה לא ילך לי. אני לא מתגייסת, ככה שכרגע אני נמצאת בנקודה שבמצב נורמלי הייתי אמורה להיות בה עוד שנתיים וחצי. עכשיו אני אמורה להחליט כמה החלטות לגבי החיים שלי, ואני לא מחליטה כלום. אני יודעת שזאת רק בעיה אירגונית. אני צריכה להחליט מה לעשות עם עצמי, להיות בטוחה בהחלטה שלי, וליישם. אבל איך? הכי הכי חבל לי שמשום מה הפסקתי לעשות דברים שאני אוהבת, כמו לקרוא ספרים, ולהביע את המחשבות שלי בכתב. יש לי הרגשה שהחיים שלי נעצרו, ומחכים לי שאני אחליט משהו כבר. ואני לא מצליחה. איך מחליטים? מה עושים? אני מרגישה שהמוח שלי מתחיל להתנוון מחוסר עשיה, זה מפחיד אותי. אני מרגישה גם חלל שמתעצם כל הזמן בתוכי, ואני אפילו יודעת למה הוא קיים, החלל הזה. היתה לי תקופה מוזרה, שבגללה התנתקתי לגמרי מהחברות שלי, ויצאתי עם בחורים. פתאום מצאתי את עצמי במקום שבו הקשרים שיש לי בחיים הם עם גברים בלעדית. בהתחלה זה לא הפריע לי. תירצתי את זה לעצמי בכך שאני מתקשרת הרבה יותר טוב עם גברים. אבל זאת שטות. עם גבר מעטים המקרים שאפשר לשבת ובאמת לדבר, ובאמת לבלות נטו. חסרה לי חברה נשית. אני שונאת את זה שאין לי את האפשרות לקבוע עם חברה בבית קפה ולדבר על ה-כ-ל. ולצחוק. ולראות סרטים ביחד. ולדבר על גברים,ו... לעשות את כל מה שבחורות נוהגות לעשות ביחד. אני מרגישה קצת לבד בזמן האחרון. מה אני יכולה לעשות? החלטתי בכוונה לכתוב הכל יחד, כי נראה לי שהכל קשור אחד לשני. אז איך אני מוסיפה לחיים שלי את הדברים שחסרים בהם?
|תלתן
אני חדשה, מקווה להשתלב. קראתי קצת וממש נהניתי. הייתי רוצה להתייעץ. אני אספר קצת על עצמי: אני מאיה, בת 18(אוטוטו, עניין של חודש), ובאיזשהו מקום אני מרגישה שהחיים שלי קצת הפוכים, לא ממצים את עצמם, וחסרים בהם דברים משמעותיים. בתור התחלה חסר בהם סדר. הם כ"כ הפוכים, וזה מעציב אותי. אני אפילו לא יכולה להביא את עצמי למשהו פשוט כמו לסדר את מרחב המחיה שלי. זה נראה לי משהו קשה מנטלית, כי אני אתקל בהמון דברים שאני לא יודעת מה לעשות איתם, ואם להשאיר או לזרוק, כמו ספרי לימוד, למשל. סיימתי תיכון, אבל בלי תעודת בגרות, כי הייתי מטומטמת. אני יודעת(או לפחות מקווה), שלא יעבור הרבה זמן ואני אשלים את הבגרויות כמו גדולה. אין לי מושג מתי, אז מה יהיה בינתיים? מה אני אעשה עם כל הדברים שקשורים ללימודים? אני מתה לזרוק הכל, אבל מפחדת שאולי אני אצטרך משהו ממה שאזרוק בהמשך, ואז זה סתם יהיה חבל. אז אני דוחה ודוחה, ולא עושה. אני רוצה למצוא עבודה חדשה, כי פיטרו אותי מהקודמת, אבל לא מצליחה לשכנע את עצמי לחפש, כי אני מפחדת שגם בעבודה החדשה לא ילך לי. אני לא מתגייסת, ככה שכרגע אני נמצאת בנקודה שבמצב נורמלי הייתי אמורה להיות בה עוד שנתיים וחצי. עכשיו אני אמורה להחליט כמה החלטות לגבי החיים שלי, ואני לא מחליטה כלום. אני יודעת שזאת רק בעיה אירגונית. אני צריכה להחליט מה לעשות עם עצמי, להיות בטוחה בהחלטה שלי, וליישם. אבל איך? הכי הכי חבל לי שמשום מה הפסקתי לעשות דברים שאני אוהבת, כמו לקרוא ספרים, ולהביע את המחשבות שלי בכתב. יש לי הרגשה שהחיים שלי נעצרו, ומחכים לי שאני אחליט משהו כבר. ואני לא מצליחה. איך מחליטים? מה עושים? אני מרגישה שהמוח שלי מתחיל להתנוון מחוסר עשיה, זה מפחיד אותי. אני מרגישה גם חלל שמתעצם כל הזמן בתוכי, ואני אפילו יודעת למה הוא קיים, החלל הזה. היתה לי תקופה מוזרה, שבגללה התנתקתי לגמרי מהחברות שלי, ויצאתי עם בחורים. פתאום מצאתי את עצמי במקום שבו הקשרים שיש לי בחיים הם עם גברים בלעדית. בהתחלה זה לא הפריע לי. תירצתי את זה לעצמי בכך שאני מתקשרת הרבה יותר טוב עם גברים. אבל זאת שטות. עם גבר מעטים המקרים שאפשר לשבת ובאמת לדבר, ובאמת לבלות נטו. חסרה לי חברה נשית. אני שונאת את זה שאין לי את האפשרות לקבוע עם חברה בבית קפה ולדבר על ה-כ-ל. ולצחוק. ולראות סרטים ביחד. ולדבר על גברים,ו... לעשות את כל מה שבחורות נוהגות לעשות ביחד. אני מרגישה קצת לבד בזמן האחרון. מה אני יכולה לעשות? החלטתי בכוונה לכתוב הכל יחד, כי נראה לי שהכל קשור אחד לשני. אז איך אני מוסיפה לחיים שלי את הדברים שחסרים בהם?
