שלום.. עזרה בבקשה.
שלום, יש לי מעין בעיה קטנה, אשמח לקבל עליה מענה.
אז ככה, יש מישהו שעובד איתי בחנות בגדים שאני ממש בעניין שלו (מבחינה חיצונית הוא מושך אותי בטירוף, מבחינה פנימית גם אבל פחות כי אני מכירה אותו זמן נורא קצר).
אני בת 18 וחצי, הוא בן 27 עוד מעט. (כן, כן, אני מודעת לפער הגילאים בנינו, אבל היי, מי אמר שלאהבה יש גיל?).
הגבר הזה מבלבל אותי ממש, הוא כל פעם מתנהג אליי אחרת ואני לא מצליחה לקרוא אותו. פעם הוא מתייחס אליי יותר, פעם פחות. פעם הוא מדבר אליי יפה, פעם פחות. פעם בטון יפה ופעם בטון קצת יותר עצבני (התפקיד שלו הוא קצת יותר גבוה משלי אז קרה שפעם אחת הוא ניצל את הסמכות שלו וקצת הרים את הקול.. לגיטימי).
שבוע שעבר יצא לנו לדבר שנשארנו רק אני הוא ועוד שני עובדים בעבודה והוא בתור אחד שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה לטענתו אמר שאני נראית לו בחורה בעלת ביטחון עצמי מאד מאד גבוה, אחת שעקשנית ולא מוותרת וחייבת להגיד תמיד את המילה האחרונה, ודעתנית מאד. לגבי העקשנות והדעתנות הוא לא טעה-הוא מיד זיהה אצלי את התכונות האלה והוא גם צדק בהם. לגבי הביטחון העצמי הגבוה פחות (אם כי אני משתדלת להקצין ולהפגין יותר ביטחון בציבור - אם זה בדיבור, ואם זה בהתנהגות. לפעמים לצערי קורה שאני "מקצינה" מדי, כי ביטחון עצמי זה משהו שעדיין אני צריכה לבנות ודי חסר לי).
הוא בכל-אופן רואה אותי כמישהי ש"מלאה" בעצמה (נגיד אני וחברה לעבודה רבנו פעם אחת מי יותר יפה וזה היה בצחוק, והוא לקח את זה רציני כי הוא הסביר לי שאני נראית "מלאה" בעצמי בגלל המקרה הסתמי ביותר הזה. הוא לא הבין שצחקתי בכלל כשהתווכחתי איתה על מי יותר יפה. זה מה שהבנתי מהדברים שלו פחות או יותר. שהוא חושב שאני "מלאה" בעצמי. מה שממש ממש לא נכון ולא משקף אותי!).
לאחר-מכן כשסיימנו לעבוד ביקשתי ממנו ללוות אותי ליציאה והוא ליווה אותי וחזר לעבוד. זה יישמע טיפשי אולי אבל ממש אהבתי את המחווה הזו, זה כמו שהגבר מלווה את הבחורה לדלת. ועוד עזב באמצע את העבודה. זה משהו שקנה אותי אצלו.
לגבי שינוי אצלו בהתנהגות-היום עבדתי איתו, ולא אמרתי לו מה נשמע ולא כלום, ואז כשהגעתי לעבוד איתו ביחד על הקופה הוא הסתכל עליי, אמר לי "מה נשמע, אני יכול להסתכל עלייך כשאני אומר לך מה נשמע?" וחייך חיוך קטנטן כזה.
גם מדי פעם שיצאתי מהקופה וחזרתי שמתי לב שהוא מביט בי בזווית העין ושולח מבטים.
אבל(!) באיזשהו שלב הוא הפסיק לדבר ולהתייחס וכשהוא כן דיבר והתייחס, אז הוא אמר לי את הדבר הכי מעליב שגבר יכול להגיד לבחורה! (טוב, אולי לא הכי מעליב אבל יש דברים שלא אומרים לבחורה... זה חוסר טאקט משווע).
הוא שאל אותי אם אכלתי במבה, אמרתי לו שלא, כי לא אכלתי, ואז הוא פלט ואמר שיש לי ריח של במבה!!! שאלתי אותו אם באמת יש לי ריח של במבה, והוא אמר כן וחייך.
מה זה אמור להביע? אתה אומר לי בעצם שאני מסריחה?
ואני בחורה מאד נשית ומאד מודעת לעצמה, מאד חשוב לי ההגיינה והמראה החיצוני שלי, כמובן שאם הייתי מסריחה הייתי מודעת לזה אבל לא הייתי מסריחה ולא היה בי שום ריח של במבה... אפילו דאגתי לבשם את עצמי בבושם של דולצ'ה וגבאנה לפני שיצאתי מהבית.
זה היה ממש מעליב ופוגע. למרות שניסיתי לא להראות שנפגעתי שלא יחשוב שאני ילדה קטנה והעברתי את זה הלאה.
גם לפעמים הוא מדבר יתר על המידה עם מישהי אחרת מהעבודה.. לא ברור לי אם הוא מדבר איתה כחלק מהעבודה או שהוא בעניין שלה.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד, זה שלפעמים הוא מתנהג אליי ממש יפה ואומר דברים שאני אוהבת לשמוע ממנו ולפעמים יש לו את היציאות האלה כמו עם הבמבה.
עכשיו-יש לכם רעיון מדוע הוא מתנהג אליי ככה? מה "מבשרים" ומעידים בעצם השינויים האלה בהתנהגות שלו? האם יכול להיות שהוא בעניין שלי גם, או שבכלל לא? ומה בכלל היה הקטע הזה עם הבמבה? (עלתה לי איזושהי מחשבה בראש שאולי הוא ניסה למשוך תשומת לב כי לא התייחסתי אליו וזה מה שעלה לו בראש.. או שהוא סתם אמר לי את זה כדי להוריד לי את הביטחון ושאני אחשוב שאני מסריחה והוא הצליח), ואיך אני אמורה לנהוג איתו? להתייחס אליו ולצחוק איתו או להיות אדישה אליו על מנת שיתייחס אליי יותר ברצינות?
אני אשמח לעזרה כי הוא באמת מבלבל אותי ואני לא יודעת מה לעשות איתו.. היום התבאסתי על ההערה שהוא זרק לי עם הבמבה, בין אם זה היה בצחוק ובין אם לא זה גרם לי להרגיש רע ולא הפסקתי לחשוב על זה.
תודה רבה מראש ושבת שלום!
שלום, יש לי מעין בעיה קטנה, אשמח לקבל עליה מענה.
אז ככה, יש מישהו שעובד איתי בחנות בגדים שאני ממש בעניין שלו (מבחינה חיצונית הוא מושך אותי בטירוף, מבחינה פנימית גם אבל פחות כי אני מכירה אותו זמן נורא קצר).
אני בת 18 וחצי, הוא בן 27 עוד מעט. (כן, כן, אני מודעת לפער הגילאים בנינו, אבל היי, מי אמר שלאהבה יש גיל?).
הגבר הזה מבלבל אותי ממש, הוא כל פעם מתנהג אליי אחרת ואני לא מצליחה לקרוא אותו. פעם הוא מתייחס אליי יותר, פעם פחות. פעם הוא מדבר אליי יפה, פעם פחות. פעם בטון יפה ופעם בטון קצת יותר עצבני (התפקיד שלו הוא קצת יותר גבוה משלי אז קרה שפעם אחת הוא ניצל את הסמכות שלו וקצת הרים את הקול.. לגיטימי).
שבוע שעבר יצא לנו לדבר שנשארנו רק אני הוא ועוד שני עובדים בעבודה והוא בתור אחד שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה לטענתו אמר שאני נראית לו בחורה בעלת ביטחון עצמי מאד מאד גבוה, אחת שעקשנית ולא מוותרת וחייבת להגיד תמיד את המילה האחרונה, ודעתנית מאד. לגבי העקשנות והדעתנות הוא לא טעה-הוא מיד זיהה אצלי את התכונות האלה והוא גם צדק בהם. לגבי הביטחון העצמי הגבוה פחות (אם כי אני משתדלת להקצין ולהפגין יותר ביטחון בציבור - אם זה בדיבור, ואם זה בהתנהגות. לפעמים לצערי קורה שאני "מקצינה" מדי, כי ביטחון עצמי זה משהו שעדיין אני צריכה לבנות ודי חסר לי).
הוא בכל-אופן רואה אותי כמישהי ש"מלאה" בעצמה (נגיד אני וחברה לעבודה רבנו פעם אחת מי יותר יפה וזה היה בצחוק, והוא לקח את זה רציני כי הוא הסביר לי שאני נראית "מלאה" בעצמי בגלל המקרה הסתמי ביותר הזה. הוא לא הבין שצחקתי בכלל כשהתווכחתי איתה על מי יותר יפה. זה מה שהבנתי מהדברים שלו פחות או יותר. שהוא חושב שאני "מלאה" בעצמי. מה שממש ממש לא נכון ולא משקף אותי!).
לאחר-מכן כשסיימנו לעבוד ביקשתי ממנו ללוות אותי ליציאה והוא ליווה אותי וחזר לעבוד. זה יישמע טיפשי אולי אבל ממש אהבתי את המחווה הזו, זה כמו שהגבר מלווה את הבחורה לדלת. ועוד עזב באמצע את העבודה. זה משהו שקנה אותי אצלו.
לגבי שינוי אצלו בהתנהגות-היום עבדתי איתו, ולא אמרתי לו מה נשמע ולא כלום, ואז כשהגעתי לעבוד איתו ביחד על הקופה הוא הסתכל עליי, אמר לי "מה נשמע, אני יכול להסתכל עלייך כשאני אומר לך מה נשמע?" וחייך חיוך קטנטן כזה.
גם מדי פעם שיצאתי מהקופה וחזרתי שמתי לב שהוא מביט בי בזווית העין ושולח מבטים.
אבל(!) באיזשהו שלב הוא הפסיק לדבר ולהתייחס וכשהוא כן דיבר והתייחס, אז הוא אמר לי את הדבר הכי מעליב שגבר יכול להגיד לבחורה! (טוב, אולי לא הכי מעליב אבל יש דברים שלא אומרים לבחורה... זה חוסר טאקט משווע).
הוא שאל אותי אם אכלתי במבה, אמרתי לו שלא, כי לא אכלתי, ואז הוא פלט ואמר שיש לי ריח של במבה!!! שאלתי אותו אם באמת יש לי ריח של במבה, והוא אמר כן וחייך.
מה זה אמור להביע? אתה אומר לי בעצם שאני מסריחה?
ואני בחורה מאד נשית ומאד מודעת לעצמה, מאד חשוב לי ההגיינה והמראה החיצוני שלי, כמובן שאם הייתי מסריחה הייתי מודעת לזה אבל לא הייתי מסריחה ולא היה בי שום ריח של במבה... אפילו דאגתי לבשם את עצמי בבושם של דולצ'ה וגבאנה לפני שיצאתי מהבית.
זה היה ממש מעליב ופוגע. למרות שניסיתי לא להראות שנפגעתי שלא יחשוב שאני ילדה קטנה והעברתי את זה הלאה.
גם לפעמים הוא מדבר יתר על המידה עם מישהי אחרת מהעבודה.. לא ברור לי אם הוא מדבר איתה כחלק מהעבודה או שהוא בעניין שלה.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד, זה שלפעמים הוא מתנהג אליי ממש יפה ואומר דברים שאני אוהבת לשמוע ממנו ולפעמים יש לו את היציאות האלה כמו עם הבמבה.
עכשיו-יש לכם רעיון מדוע הוא מתנהג אליי ככה? מה "מבשרים" ומעידים בעצם השינויים האלה בהתנהגות שלו? האם יכול להיות שהוא בעניין שלי גם, או שבכלל לא? ומה בכלל היה הקטע הזה עם הבמבה? (עלתה לי איזושהי מחשבה בראש שאולי הוא ניסה למשוך תשומת לב כי לא התייחסתי אליו וזה מה שעלה לו בראש.. או שהוא סתם אמר לי את זה כדי להוריד לי את הביטחון ושאני אחשוב שאני מסריחה והוא הצליח), ואיך אני אמורה לנהוג איתו? להתייחס אליו ולצחוק איתו או להיות אדישה אליו על מנת שיתייחס אליי יותר ברצינות?
אני אשמח לעזרה כי הוא באמת מבלבל אותי ואני לא יודעת מה לעשות איתו.. היום התבאסתי על ההערה שהוא זרק לי עם הבמבה, בין אם זה היה בצחוק ובין אם לא זה גרם לי להרגיש רע ולא הפסקתי לחשוב על זה.
תודה רבה מראש ושבת שלום!
