שלום, מבקשת עצה

[p a l o m a]

שלום, מבקשת עצה

הכלב החמוד שלי בן ה-15 מת פ ת א ם. אמנם הוטרינר אמר שכדאי לסרס אותו למען בריאותו, ושאלתי אם הרדמה בגילו המופלג לא תזיק, והובטח לי ש"להפך".. "הוא עוד יחיה בקלות 3 שנים"...הוא אכן התעורר, תיפקד עוד יום אחד .. ולמחרת מת לי לפני העיניים על השטיח בסלון. המסכן. הכלב הכי חמוד והכי חכם בעולם. אני אמנם סבתא, ואיני יודעת עדיין איך אספר לנכדים שלי שרגילים לדמותו באופן כמעט יומיומי... אז זהו. אני נורא נורא עצובה.. לא מפסיקה ליבב.. מחפשת סיבות לצאת מהבית (שאגב, הבית גם חדש... ויכול להיות שזה זרז את פרישתו הכלב מהעולם...?..) וכשאני בחוץ אני רוצה לחזור הביתה ואני מרגישה ממש חרדה...בקיצור אני די משתטה אולי שבגילי אני פונה אליכם לעצה.. אבל בכל זאת, מישהו מכיר את התופעה? יש איזו עצה להקל על המצב? כמה זמן זה יימשך? (לא אקח כלב חדש - זו לא אופציה עבורי...) מביאה לכם תמונה של הכלבלב יום לפני שנפרד ממני (בלילה לפני מותו עמד כ ל הלילה על הרגליים ו"צפה" בי. פשוט לא מבינה מאין היו לו הכוחות הפיזיים לעמוד על הרגלים הדקיקות שלו כל כך הרבה שעות. תודה. למה לא מצאתי אתכם קודם?..

 

[ע ו פ ר ה]

פלומה יקירה ../images/Emo201.gif

קודם כל שמחה שהגעת לפורום הזה. כשמגדלים בעלי חיים ומשך החיים שלהם קצר משלנו, סביר להניח שנעבור פרידה מהם. פרידה היא דבר קשה וצריך לעבור אותו. אני לא חושבת שיש קיצורי דרך. יותר מזה , אם לא היית עצובה זה היה מעורר שאלות. אני מציעה לך לחפש משהו שיעשה לך שמח, משהו שאת אוהבת לעשות. במקביל לחפש אנשים שאת אוהבת להיות איתם, ולעבור את התקופה הלא פשוטה הזו יחד איתם. כשיש כלב ומטיילים איתו, ופתאום אין כלב, נותר חלל. אני מציעה לך לא לוותר על הטיולים שעשית איתו, כי הליכה טובה לבריאות. תמצאי לך זמנים שנוח לך ותעשי הליכה. אולי תחפשי מסלול שונה, כדי שלא תרגישי מאוד עצובה. אולי תמצאי חברה לצעוד איתה. לגבי הזמן שאבל על כלב לוקח, אף אחד לא יכול לתת לך תשובה. את יכולה לנסות להחליט על יומיים שבוע, או כמה זמן שמרגיש לך נכון, ולהיות באבל. אחר כך להחליט שזהו ולהתחיל למצוא עיסוקים שיעשו לך טוב. אלה העיצות שעולות לי כרגע בראש. ואני מאחלת לך שתדעי ימים שמחים יותר. באהבה עופרה

 

[ange3lina]

כולי איתך paloma ../images/Emo7.gif

הייתה לי כלבה הייתה כבר בת 16, נפרדנו ממנה בכאב ענקי בינואר, בהתחלה לא יכולתי להיכנס הביתה כולי הייתי שטופת דמעות וחנק כבר מכניסה לבניין ומהבנה כשאכנס לא אראה אותה שם,זה נהיה כבר חלק מהגוף , חלק מהאינסטינקט , שהיא תמיד שם כשהיא מריחה משהו טעים, לא יכולתי לאכול בידיעה שהיא לא תישב לידי, פתאום הבית נהיה ריק בלעדיה, עד עכשיו לפעמים מציפה אותי הרגשה שהיא חסרה...אבל זהו העולם. תחשבי כמה הוא נתן לך מעצמו, כמה הוא היה תמיד שם בשבילך...כמה טוב הוא עשה לך, כמה היה חבר בשבילך.זה כמו כל דבר בחיינו, מישהו בא נותן לך חלקיק מעצמו מתחלק בעולמו ולפחות היה לו טוב, והייתה לו פינה חמה. עד היום לא לקחנו כלבה חדשה, הרגשה של בגידה שכזאת...שאין לה תחליף, אבל הזמן מרפא וקצת מרחיק את הכאב, למרות שזה תמיד נשאר בהרגשה....אני לא יודעת אם עזרתי לך, אבל ליבי איתך, כי אני יודעת כמה זה כואב...ובלתי מוסבר לאלה שלא עברו זאת...אם תירצי, תישאלי, כל שאלה , אני כאן... ושיהיה לו טוב גם שם כמו שהיה לו איתך...אמן

 

[kikona126]

פלומה ../images/Emo201.gif

כלב הוא כמו בן בית, שלי הוא כמו אח קטן, שאוהב שצריך, מעצבן שצריך, ומביא בובות כשהוא רואה שמשעמם. אבל כלב הוא כמו כל בעל חיים, וגם הם עוזבים את העולם שלנו כשצריך. זהו סדרו של עולם. האם חשבת על אימוץ כלב אחר (אני יודעת שזה לא קל, אבל זה יכול להכניס אור חדש לבית)

 

[p a l o m a]

תודה לכם על התגובות מחממות

הנפש. באמת תודה רבה רבה..

 

[אנה92]

../images/Emo24.gifהכלב החמוד שלי

עכשיו שוכב לי הרגל, אני לא יודעת איך אני אוכל להסתדר בלעדיו, זה נשמע לי מאוד עצוב. כמו שאומרים זמן מרפא הכל אני חושבת שרק הזמן יעזור