כה ציפיתי ליום
New member
שלום לכם,
האמת שרק להכנס לפורום שהשם שלו הוא כזה עושה לי רע. אני מרגישה שאני צריכה עכשיו איזושהי תמיכה שאני לא יכולה למצא בשום מקום אחר ובטח לא מעצמי. אני די בסדר, חוץ מכשאני מדברת על זה, או כותבת.. סבא שלי, הבן אדם הכי יקר לי בעולם, הבן אדם הכי מיוחד ונערץ עליי שהכרתי בחיים מאוד חולה. אין, אני בפירוש מרגישה ברת מזל שאני מכירה אותו בכלל וכל כך הרבה שנים. זה לא סבא רגיל, זה סבא מצחיק, חכם, מתעניין בכל נושא בעולם! תמיד יש על מה לדבר איתו, לא משנה מי אתה. כולם אוהבים אותו. ואני זכיתי בלהיו תהנכדה האהובה עליו! הוא איתי בכל דבר כל החיים שלי, בכל אירוע, בכל מבחן, בכל הופעה, תמיד תמיד במרכז העניינים.
עכשיו, מן הסתם, קשה לי, אבל בסדר, יש לי כוחות להתמודד עם עצמי נגיד. אבל אמא שלי...וסבתא שלי.(סבא וסבתא גרים מעלינו). אני לא יכולה כרגע לתמוך גם באמא שלי ואני היחידה שכאן. היא ואבא שלי התגרשו לא מזמן, אחות אחת גרה מחוץ לבית, והקטנה בצבא בבסיס רחוק. יש לי בעיה. באמת בעיה קשה ורבת שנים, אני לא יכולה להפגין רגשות ליד אמא שלי, יש בנינו כאילו קירבה, היא יודעת עליי הכל- אבל לא את מה שחשוב באמת. לא רגשות. זה מביך אותי, זה לא לעניין בכלל. עכשיו היא באה לבכות לי, ואני התעלמתי. בטח תחשבו שאני מגעילה. אבל אין מה לעשות, זו קרירות של בית אשכנזי בעיצומה. יש לזה מליוני הסברים, אבל אין מה לעשות. אני לא מסוגלת. התעלמתי והיא חזרה לחדר שלה, כל שניה יוצאת לעשות משה ואחר בבכי בשעות שבדרך כלל היא כבר ישנה בהן חזק חזק. זה ממש דומה לאובססיה כזו, זה דבר שאני לא מסוגלת אליו, שיחות נפש וכאלה עם אמא.זה פחד לא מוסבר, ועצום! אני ידועת שזה נשמע דוחה. מי יהיה לצד אמא שלי אם לא אני, ובאמת, אני הדבק של המשפחה, בחיי, תמיד אני שם, היחידה שעוזרת, היחידה שנמצאת פה, להסיע ולעזור בכל מה שצריך תמיד ועכשיו במיוחד.. הקטע הזה פשוט גדול עליי וזו רק ההתחלה. תודה רבה למי שקרא עד כאן, מצטערת שזה ארוך. אשמח לשמוע תגובות.
האמת שרק להכנס לפורום שהשם שלו הוא כזה עושה לי רע. אני מרגישה שאני צריכה עכשיו איזושהי תמיכה שאני לא יכולה למצא בשום מקום אחר ובטח לא מעצמי. אני די בסדר, חוץ מכשאני מדברת על זה, או כותבת.. סבא שלי, הבן אדם הכי יקר לי בעולם, הבן אדם הכי מיוחד ונערץ עליי שהכרתי בחיים מאוד חולה. אין, אני בפירוש מרגישה ברת מזל שאני מכירה אותו בכלל וכל כך הרבה שנים. זה לא סבא רגיל, זה סבא מצחיק, חכם, מתעניין בכל נושא בעולם! תמיד יש על מה לדבר איתו, לא משנה מי אתה. כולם אוהבים אותו. ואני זכיתי בלהיו תהנכדה האהובה עליו! הוא איתי בכל דבר כל החיים שלי, בכל אירוע, בכל מבחן, בכל הופעה, תמיד תמיד במרכז העניינים.
עכשיו, מן הסתם, קשה לי, אבל בסדר, יש לי כוחות להתמודד עם עצמי נגיד. אבל אמא שלי...וסבתא שלי.(סבא וסבתא גרים מעלינו). אני לא יכולה כרגע לתמוך גם באמא שלי ואני היחידה שכאן. היא ואבא שלי התגרשו לא מזמן, אחות אחת גרה מחוץ לבית, והקטנה בצבא בבסיס רחוק. יש לי בעיה. באמת בעיה קשה ורבת שנים, אני לא יכולה להפגין רגשות ליד אמא שלי, יש בנינו כאילו קירבה, היא יודעת עליי הכל- אבל לא את מה שחשוב באמת. לא רגשות. זה מביך אותי, זה לא לעניין בכלל. עכשיו היא באה לבכות לי, ואני התעלמתי. בטח תחשבו שאני מגעילה. אבל אין מה לעשות, זו קרירות של בית אשכנזי בעיצומה. יש לזה מליוני הסברים, אבל אין מה לעשות. אני לא מסוגלת. התעלמתי והיא חזרה לחדר שלה, כל שניה יוצאת לעשות משה ואחר בבכי בשעות שבדרך כלל היא כבר ישנה בהן חזק חזק. זה ממש דומה לאובססיה כזו, זה דבר שאני לא מסוגלת אליו, שיחות נפש וכאלה עם אמא.זה פחד לא מוסבר, ועצום! אני ידועת שזה נשמע דוחה. מי יהיה לצד אמא שלי אם לא אני, ובאמת, אני הדבק של המשפחה, בחיי, תמיד אני שם, היחידה שעוזרת, היחידה שנמצאת פה, להסיע ולעזור בכל מה שצריך תמיד ועכשיו במיוחד.. הקטע הזה פשוט גדול עליי וזו רק ההתחלה. תודה רבה למי שקרא עד כאן, מצטערת שזה ארוך. אשמח לשמוע תגובות.