אומנות או נמות
New member
שלום לכם
קצת נעלמתי. דכדוך של פיגועים. בכל אופן, הייתי אתמול ב"רווקים ורווקות" של לוין (בימוי של אלדד זיו) ורציתי לשתף אתכם במונולוג הסיום שריגש אותי: "... ואולי מוטב כך. לסיים את הסיפור הזה בציפייה, בכיסופים, על המיפתן, לפני, לפני... אני עומד מול הדלת. מעבר לדלת מחכה לי משהו שאינני יודע מהו. ומין חלחלה מתוקה בבטן. כמו אז, כשהייתי ילד, רגע לפני שנרדמתי, כבד מעוללות היום, אבל דרוך ומתרונן בציפייה למשהו נפלא, מסעיר, המחכה לי בבוקר המחרת, יודע בביטחה שהכל עוד לפני. כן, הכל עוד לפני... כאילו. שטות. מילא. [סוף]". אופטימי משהו ונעים (על אף ולמרות ההסתייגות האופיינית של לוין). לו יהי וחג שקט ושמח.
קצת נעלמתי. דכדוך של פיגועים. בכל אופן, הייתי אתמול ב"רווקים ורווקות" של לוין (בימוי של אלדד זיו) ורציתי לשתף אתכם במונולוג הסיום שריגש אותי: "... ואולי מוטב כך. לסיים את הסיפור הזה בציפייה, בכיסופים, על המיפתן, לפני, לפני... אני עומד מול הדלת. מעבר לדלת מחכה לי משהו שאינני יודע מהו. ומין חלחלה מתוקה בבטן. כמו אז, כשהייתי ילד, רגע לפני שנרדמתי, כבד מעוללות היום, אבל דרוך ומתרונן בציפייה למשהו נפלא, מסעיר, המחכה לי בבוקר המחרת, יודע בביטחה שהכל עוד לפני. כן, הכל עוד לפני... כאילו. שטות. מילא. [סוף]". אופטימי משהו ונעים (על אף ולמרות ההסתייגות האופיינית של לוין). לו יהי וחג שקט ושמח.
