0nce again
New member
שלום לכם...
אני קוראת כאן מידי פעם, ממש ממש לפעמים. בכל אופן, זה לא משנה, אני חדשה כאן- אז שלום... אני קצת מבולבלת. לא יודעת איך להתחיל... קשה לי נורא עם התחלות. בכלל, כל התחלה שלא תהייה. אז אני אגש ישר ולעניין. (לוקחת נשימה עמוקה)... או קיי, נראה לי שאני מוכנה. אני שמנה. אני רואה את האותיות האלה, ש.. מ..נ... ה, מחוברות למילה אחת, אף פעם לא קישרתי את האותיות האלה אלי ממש. קראתי לעצמי- מלאה... עלק. אני מיד מגיעה לנקודה, תהיו סבלנים... יש לי בסביבות ה 23 קילו להוריד מעלי, ואז אני אהיה קצת מלאה. לא רוצה להיות רזה, אני אוהבת את המראה העגלגל, לדעתי זה מיוחד, מלא חיים, מאושר, סקסי. גם בחורות רזות הן יפות, אבל זה לא מה שאני רוצה בשבילי. [ הייתי מלאה. יותר נכון, הייתי שמנה (כ 10 קילו יותר ממה שאני עכשיו), הורדתי 27 קילו בתקופה של בערך חצי שנה,ואז הייתי מלאה. הייתי יפה, הייתי יותר מרוצה מאי פעם. הצלחתי לקנות בגדים, ואפילו להראות בהם טוב. ועכשיו, שנתיים בערך אחרי, אני בדרכי לעלות הכל בחזרה. התעלמתי מזה תקופה, פשוט אכלתי מכל הבא ליד. הפכתי לבדיחה. כולם צוחקים על כמה שאני אוכלת, זה הפך להיות "האישיו" שלי. יש כל מיני בדיחות קטנות כאלה על איך שאני אוכלת, ועל הכמות... ואני צוחקת. משתפת פעולה, לא מראה לאף אחד שזה מפריע לי. עד לא מזמן, לא חשבתי אפילו שזה מפריע לי. אז זהו, שזה מפריע לי. לא רק שזה מפריע לי, אני לא חושבת שיש לי זכות בכלל לצאת מהבית בצורה כזאת. לא חושבת שיש לי זכות לצאת לבלות, להתלבש יפה, להתאפר, לא מאמינה שיש לי זכות לחשוב שמישהו יתעניין בי ככה. אני אתן דוגמה. לפני חצי שנה טסתי לחו"ל לכמה חודשים. חזרתי משם 10 קילו יותר ממה שהייתי. מאז העליתי עוד 6, 7 קילו. לסיכום, מאז הטיסה ועד עכשיו השמנתי 17 קילו........... היו לי כמה מחזרים וגם סתם ידידים שרכשתי עוד לפני הטיסה ולא נתתי להם לראות אותי עדיין. הם לא יודעים שהשמנתי ככה. אני תמיד נותנת איזה תירוץ למה אני לא יכולה להפגש, כי אני פשוט מפחדת שהם יבהלו ממני. ועכשיו לשאלה שלי: איך אני מתחילה מכאן? אני רוצה להפטר מכל המשקל הזה שהורס לי את החיים. אני לא מצליחה להפסיק לאכול... אני לא נותנת לעצמי לצאת, כי כשאני כבר כן יוצאת, אף אחד יותר לא מתחיל איתי וזה כאילו אישור לעצמי על זה שאני באמת נראית מגעיל. אז אני נשארת בבית, ומה נשאר לי לעשות?? לאכול כמובן. מישהו מבין משהו מכל הבלאגן הזה? למישהו יש עצה? אני כבר לא יודעת מה לעשות...
אני קוראת כאן מידי פעם, ממש ממש לפעמים. בכל אופן, זה לא משנה, אני חדשה כאן- אז שלום... אני קצת מבולבלת. לא יודעת איך להתחיל... קשה לי נורא עם התחלות. בכלל, כל התחלה שלא תהייה. אז אני אגש ישר ולעניין. (לוקחת נשימה עמוקה)... או קיי, נראה לי שאני מוכנה. אני שמנה. אני רואה את האותיות האלה, ש.. מ..נ... ה, מחוברות למילה אחת, אף פעם לא קישרתי את האותיות האלה אלי ממש. קראתי לעצמי- מלאה... עלק. אני מיד מגיעה לנקודה, תהיו סבלנים... יש לי בסביבות ה 23 קילו להוריד מעלי, ואז אני אהיה קצת מלאה. לא רוצה להיות רזה, אני אוהבת את המראה העגלגל, לדעתי זה מיוחד, מלא חיים, מאושר, סקסי. גם בחורות רזות הן יפות, אבל זה לא מה שאני רוצה בשבילי. [ הייתי מלאה. יותר נכון, הייתי שמנה (כ 10 קילו יותר ממה שאני עכשיו), הורדתי 27 קילו בתקופה של בערך חצי שנה,ואז הייתי מלאה. הייתי יפה, הייתי יותר מרוצה מאי פעם. הצלחתי לקנות בגדים, ואפילו להראות בהם טוב. ועכשיו, שנתיים בערך אחרי, אני בדרכי לעלות הכל בחזרה. התעלמתי מזה תקופה, פשוט אכלתי מכל הבא ליד. הפכתי לבדיחה. כולם צוחקים על כמה שאני אוכלת, זה הפך להיות "האישיו" שלי. יש כל מיני בדיחות קטנות כאלה על איך שאני אוכלת, ועל הכמות... ואני צוחקת. משתפת פעולה, לא מראה לאף אחד שזה מפריע לי. עד לא מזמן, לא חשבתי אפילו שזה מפריע לי. אז זהו, שזה מפריע לי. לא רק שזה מפריע לי, אני לא חושבת שיש לי זכות בכלל לצאת מהבית בצורה כזאת. לא חושבת שיש לי זכות לצאת לבלות, להתלבש יפה, להתאפר, לא מאמינה שיש לי זכות לחשוב שמישהו יתעניין בי ככה. אני אתן דוגמה. לפני חצי שנה טסתי לחו"ל לכמה חודשים. חזרתי משם 10 קילו יותר ממה שהייתי. מאז העליתי עוד 6, 7 קילו. לסיכום, מאז הטיסה ועד עכשיו השמנתי 17 קילו........... היו לי כמה מחזרים וגם סתם ידידים שרכשתי עוד לפני הטיסה ולא נתתי להם לראות אותי עדיין. הם לא יודעים שהשמנתי ככה. אני תמיד נותנת איזה תירוץ למה אני לא יכולה להפגש, כי אני פשוט מפחדת שהם יבהלו ממני. ועכשיו לשאלה שלי: איך אני מתחילה מכאן? אני רוצה להפטר מכל המשקל הזה שהורס לי את החיים. אני לא מצליחה להפסיק לאכול... אני לא נותנת לעצמי לצאת, כי כשאני כבר כן יוצאת, אף אחד יותר לא מתחיל איתי וזה כאילו אישור לעצמי על זה שאני באמת נראית מגעיל. אז אני נשארת בבית, ומה נשאר לי לעשות?? לאכול כמובן. מישהו מבין משהו מכל הבלאגן הזה? למישהו יש עצה? אני כבר לא יודעת מה לעשות...