שלום לכם
שלום לכם
אני כותבת כאן באישור מנהל הפורום. השתמשתי במייל שכתבתי לחבריי - לכן הניסוח, לידיעתכם. היום היתה כתבה מזעזעת בערוץ 2 בתכנית "עובדה". הכתבה הראתה את מתחם יסקי בקריית גת בו מתגוררים נכון להיום כ-90 קשישים. הבניין בו הם גרים יכול לקרוס בכל רגע. המדרגות מתפוררות. חורים נפערו בין חדרים. אדם עיוור בן 70 נאלץ להשתמש בבדים כדי לא למשש את הקירות המתפוררים. אישה בת 95 מתגוררת עם ללא זכוכית בחלון...והחורף כבר כאן. ועוד כהנה וכהנה זוועות. ראיתי את הכתבה וליבי נקרע. לקשישים כבר אין כח למלחמות, שגם ככה לא עוזרות. ברור לי שהמצב האידאלי הוא להרוס את הבניין ולפנות את הקשישים למקום ראוי, אך כיוון שזה לא קורה כבר שנים רבות חשבתי לקום ולעשות מעשה. מסתבר שאני לא היחידה - כי מיד בתום התכנית נפתח פורום לדיון בנושא ובשעה שאני כותבת את המייל אנשים מתארגנים גם הם. אני לאו דווקא מדברת על תרומה כספית (ואם מישהו יכול אני אברר לאן יש לתרום את הכסף). אני כן מדברת על להגיע לשם ולעשות את המעט. להתקין חלון. לסתום חורים בקירות. להקל במעט שניתן. אישה בת 75 מתגוררת עם דלת פרוצה כבר שבוע, אחרי שפרצו ולקחו לה את הוילונות ושעון - כי רק זה מה שהיה לקחת. עמידר לא מתקנים אפילו את הדלת, אז היא מצמידה שולחן לדלת כל לילה. בואו נהיה בני אדם, אפילו ליום אחד בשנה. אם אנחנו יכולים להתפנות ליום אחד מעיסוקינו כדי לעשות מרתון חנוכה (לחבריי ללימודים), אז בטח שאפשר לפנות יום אחד לעזור לזולת. אנא מכם, אני כותבת לכם בתור חברה ולא אחד מאותם אלפי "דואר זבל" שמוחקים בשנייה הראשונה. מי שרוצה לעזור, למי שיש רעיונות, אנא החזירו לי תגובה. אם תחשבו על חברים אחרים שיש לכם והיו מוכנים לעזור, העבירו להם את המייל ודאגו לחזור ולעדכן אותי, רצוי במסר. תודה הדס
שלום לכם
אני כותבת כאן באישור מנהל הפורום. השתמשתי במייל שכתבתי לחבריי - לכן הניסוח, לידיעתכם. היום היתה כתבה מזעזעת בערוץ 2 בתכנית "עובדה". הכתבה הראתה את מתחם יסקי בקריית גת בו מתגוררים נכון להיום כ-90 קשישים. הבניין בו הם גרים יכול לקרוס בכל רגע. המדרגות מתפוררות. חורים נפערו בין חדרים. אדם עיוור בן 70 נאלץ להשתמש בבדים כדי לא למשש את הקירות המתפוררים. אישה בת 95 מתגוררת עם ללא זכוכית בחלון...והחורף כבר כאן. ועוד כהנה וכהנה זוועות. ראיתי את הכתבה וליבי נקרע. לקשישים כבר אין כח למלחמות, שגם ככה לא עוזרות. ברור לי שהמצב האידאלי הוא להרוס את הבניין ולפנות את הקשישים למקום ראוי, אך כיוון שזה לא קורה כבר שנים רבות חשבתי לקום ולעשות מעשה. מסתבר שאני לא היחידה - כי מיד בתום התכנית נפתח פורום לדיון בנושא ובשעה שאני כותבת את המייל אנשים מתארגנים גם הם. אני לאו דווקא מדברת על תרומה כספית (ואם מישהו יכול אני אברר לאן יש לתרום את הכסף). אני כן מדברת על להגיע לשם ולעשות את המעט. להתקין חלון. לסתום חורים בקירות. להקל במעט שניתן. אישה בת 75 מתגוררת עם דלת פרוצה כבר שבוע, אחרי שפרצו ולקחו לה את הוילונות ושעון - כי רק זה מה שהיה לקחת. עמידר לא מתקנים אפילו את הדלת, אז היא מצמידה שולחן לדלת כל לילה. בואו נהיה בני אדם, אפילו ליום אחד בשנה. אם אנחנו יכולים להתפנות ליום אחד מעיסוקינו כדי לעשות מרתון חנוכה (לחבריי ללימודים), אז בטח שאפשר לפנות יום אחד לעזור לזולת. אנא מכם, אני כותבת לכם בתור חברה ולא אחד מאותם אלפי "דואר זבל" שמוחקים בשנייה הראשונה. מי שרוצה לעזור, למי שיש רעיונות, אנא החזירו לי תגובה. אם תחשבו על חברים אחרים שיש לכם והיו מוכנים לעזור, העבירו להם את המייל ודאגו לחזור ולעדכן אותי, רצוי במסר. תודה הדס