שלום לכם.
גמני הייתי בפולין השנה יחד עם המשלחת שלי וגם אני חזרתי שונה משם. רציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי בהשפעת המסע לפולין. משהו שמאוד מתאים עכשיו בגלל 60 לשחרור המחנה אושוויץ בירקנאו. -------------- לא הקדשתי לכך כל כך הרבה מחשבה פעם. השואה היה נושא כאוב שדיברו איתנו עליו לא פעם בבית הספר. הציגו בפנינו את הזוועות, הציגו בפנינו את החייתיות של האחד כלפי השני. אך הסיבה שאני כותבת זאת נעוצה בדבר אחר. המסע לפולין. בכתובי שורות אלו עולות במוחי תמונות מרובות. המחנות, הגטאות, האנדרטאות... בן אדם אינו חוזר מהמסע עם אותה הדעה והרגש כלפי השואה כמו שהיו לו לפני יציאתו. ברגעים אלה, אני מנסה לגבש על דף אחד את כל אשר עובר במוחי ומנסה לצאת מאז חזרתי מפולין. לא קלה היא המשימה שכן רבים וחכמים ממני מנסים כ-60 שנה לפענח, להבין, לתאר ולהסביר את השואה היהודית. אחת השאלות הברורות ביותר היא: איך העולם הגיע למצב שכזה? איך העולם הגיע למצב שבו עם שלם מושמד בשיטטיות מצמררת והאחרים מפנים גב? איך הגיעו למצב שבו כאשר האיש זקוק לעזרה באופן הבולט ביותר רעהו מתעלם? התשובה בוודאי לא חד משמעית. אך אחת הסיבות היא האדישות. האדישות של כולם למתרחש. החופש שניתן למכונת הרצח לפעול ביעילות רבה שכזו. בכוונה הנני נמנעת מהשימוש במילה נאצים או היטלר או גרמנים. כל מהות הדבר נעוצה בכך שאיש, או קבוצה של אנשים לצורך העניין, היו מסוגלים להגות רעיון מחריד שכזה ולבצע זוועות שכאלה בבני אדם הלא שונים מהם. וכי למי זה משנה נאצים או לא? ככלות הכל, כולנו בני אדם והדגש צריך להישם לא על זהות המרצח אלא על העובדה שלא היה שונה מאחיו אותו הוביל למקום ממנו אין חוזרים. השואה הוכיחה שאין אכזרי מהאדם עצמו. מוח אנושי לכל דבר הוא זה שהגיע את הרעיון המזעזע. מוח אנושי שהוא זה שהוביל מליונים למוות. אותו מוח אנושי שבפעם אחרת הציל חיים הפעם הוא זה שהפגין אדישות מצמררת לנוכח ילדה קטנה שמתחננת על חייה, לנוכח משפחה שלמה המובלת למוות. לנוכח עולם ומלואו אשר נכחד אט אט. השואה זהו כתם שחור בהיסטוריית האנושות. רבים מכחישים את השואה. הסיבות לכך רבות ומרובות. ייתכן כי לא מוכנים לקבל את עד כמה אכזרי הוא האדם. מתכחשים לעובדה ומנסים לבנות מציאות חלופית בה זוועות שכאלה לא היו ולא נבראו. אך מכל סיבות אלה אין אחת שמצדיקה התעלמות מדבר כמו שואה. כי הרי מה אם לא זיכרון ותיעוד השואה הוא זה שימנע ממנה לחזור להתרחש? "לזכור ולא לשכוח" - שורה שחוזרת על עצמה מדי שנה בשנה בבתי הספר, בטקסים ובכל הקשר לשואה. והיא לא חוזרת סתם שכן רבת משמעות היא. מסר השואה אמור לזעוק בפני העולם לקבל את האדם ולכבדו ללא הבדלי גזע, דת, לאום או כל מרכיב אחר. ועם כל זאת, דווקא חלק מבני העם היהודי, העם שצריך להפנים ולהבין את המסר טוב מכולם, גודלים כשבתודעתם חרוטה עמוק השנאה כלפי העם הגרמני. ישנם כאלה שמתוך מניעים עקרוניים לא נוסעים לגרמניה ולא מוכנים לבוא בשום מגע עם בני העם הזה. הסיבה ברורה לכל אך לא זו הייתה הסיבה להתחוללות השואה מלכתחילה? הפלייה על בסיס גזעי, דתי, לאומי או כל בסיס אחר? אז איך זה שעם שאיבד 6 מליונים מבניו בשל כך כיום נוהג בדיוק באותה הדרך כלפי עם אחר? עברו 60 שנה. אין לשכוח. אך אותם האנשים שהגו את הרעיונות וביצעו את המעשים המחרידים אינם עוד ולהרגיש שנאה כלפי בני העם כעבור 60 שנה לא נכון ולא הגיוני שכם יהיה זה לחזור על אותה טעות שהביאה להשמדת עם לפני עשרות שנים.
גמני הייתי בפולין השנה יחד עם המשלחת שלי וגם אני חזרתי שונה משם. רציתי לשתף אתכם במשהו שכתבתי בהשפעת המסע לפולין. משהו שמאוד מתאים עכשיו בגלל 60 לשחרור המחנה אושוויץ בירקנאו. -------------- לא הקדשתי לכך כל כך הרבה מחשבה פעם. השואה היה נושא כאוב שדיברו איתנו עליו לא פעם בבית הספר. הציגו בפנינו את הזוועות, הציגו בפנינו את החייתיות של האחד כלפי השני. אך הסיבה שאני כותבת זאת נעוצה בדבר אחר. המסע לפולין. בכתובי שורות אלו עולות במוחי תמונות מרובות. המחנות, הגטאות, האנדרטאות... בן אדם אינו חוזר מהמסע עם אותה הדעה והרגש כלפי השואה כמו שהיו לו לפני יציאתו. ברגעים אלה, אני מנסה לגבש על דף אחד את כל אשר עובר במוחי ומנסה לצאת מאז חזרתי מפולין. לא קלה היא המשימה שכן רבים וחכמים ממני מנסים כ-60 שנה לפענח, להבין, לתאר ולהסביר את השואה היהודית. אחת השאלות הברורות ביותר היא: איך העולם הגיע למצב שכזה? איך העולם הגיע למצב שבו עם שלם מושמד בשיטטיות מצמררת והאחרים מפנים גב? איך הגיעו למצב שבו כאשר האיש זקוק לעזרה באופן הבולט ביותר רעהו מתעלם? התשובה בוודאי לא חד משמעית. אך אחת הסיבות היא האדישות. האדישות של כולם למתרחש. החופש שניתן למכונת הרצח לפעול ביעילות רבה שכזו. בכוונה הנני נמנעת מהשימוש במילה נאצים או היטלר או גרמנים. כל מהות הדבר נעוצה בכך שאיש, או קבוצה של אנשים לצורך העניין, היו מסוגלים להגות רעיון מחריד שכזה ולבצע זוועות שכאלה בבני אדם הלא שונים מהם. וכי למי זה משנה נאצים או לא? ככלות הכל, כולנו בני אדם והדגש צריך להישם לא על זהות המרצח אלא על העובדה שלא היה שונה מאחיו אותו הוביל למקום ממנו אין חוזרים. השואה הוכיחה שאין אכזרי מהאדם עצמו. מוח אנושי לכל דבר הוא זה שהגיע את הרעיון המזעזע. מוח אנושי שהוא זה שהוביל מליונים למוות. אותו מוח אנושי שבפעם אחרת הציל חיים הפעם הוא זה שהפגין אדישות מצמררת לנוכח ילדה קטנה שמתחננת על חייה, לנוכח משפחה שלמה המובלת למוות. לנוכח עולם ומלואו אשר נכחד אט אט. השואה זהו כתם שחור בהיסטוריית האנושות. רבים מכחישים את השואה. הסיבות לכך רבות ומרובות. ייתכן כי לא מוכנים לקבל את עד כמה אכזרי הוא האדם. מתכחשים לעובדה ומנסים לבנות מציאות חלופית בה זוועות שכאלה לא היו ולא נבראו. אך מכל סיבות אלה אין אחת שמצדיקה התעלמות מדבר כמו שואה. כי הרי מה אם לא זיכרון ותיעוד השואה הוא זה שימנע ממנה לחזור להתרחש? "לזכור ולא לשכוח" - שורה שחוזרת על עצמה מדי שנה בשנה בבתי הספר, בטקסים ובכל הקשר לשואה. והיא לא חוזרת סתם שכן רבת משמעות היא. מסר השואה אמור לזעוק בפני העולם לקבל את האדם ולכבדו ללא הבדלי גזע, דת, לאום או כל מרכיב אחר. ועם כל זאת, דווקא חלק מבני העם היהודי, העם שצריך להפנים ולהבין את המסר טוב מכולם, גודלים כשבתודעתם חרוטה עמוק השנאה כלפי העם הגרמני. ישנם כאלה שמתוך מניעים עקרוניים לא נוסעים לגרמניה ולא מוכנים לבוא בשום מגע עם בני העם הזה. הסיבה ברורה לכל אך לא זו הייתה הסיבה להתחוללות השואה מלכתחילה? הפלייה על בסיס גזעי, דתי, לאומי או כל בסיס אחר? אז איך זה שעם שאיבד 6 מליונים מבניו בשל כך כיום נוהג בדיוק באותה הדרך כלפי עם אחר? עברו 60 שנה. אין לשכוח. אך אותם האנשים שהגו את הרעיונות וביצעו את המעשים המחרידים אינם עוד ולהרגיש שנאה כלפי בני העם כעבור 60 שנה לא נכון ולא הגיוני שכם יהיה זה לחזור על אותה טעות שהביאה להשמדת עם לפני עשרות שנים.