שלום לכם
קראה תאונה מצערת חבר שלי פתח את הראש ונאלצנו לבקר במד"א בטבריה ובמיון כירוגי באיכולוב תל אביב ב-12.9 לפנות בוקר. ברצוני לשתף אתכם בחויה שלי. במד"א בטבריה הטיפול היה אישי מיידי מסור אך לא מספק, החתך נפתח חזרה (הדבק לא החזיק) וכשהגענו חזרה הביתה לתל אביב נסענו לאיכילוב כדי לקבל טיפול שני. השעה היתה 3:30 לפנות בוקר. בזמן שהפצוע חיכה לטיפול (זמן ההמתנה היה לא פחות משעתיים). היחס מזלזל ומתנשא. פקצה א' יושבת עם פקצה ב' בקבלה והם דנים בקול רם ובלי התחשבות בפרטיות המטופלים, על בחור שהגיע אחרי שהותקף במסיבה קרעו לו את המכנסיים מאחור והתעללו בו (ואני עכשיו מתארת את זה בצורה עדינה) ובשיא החוצפה אני שומעת את פקצ'ה א' אומרת: בסוף יתברר שהוא הומוסקסואל והגיע למסיבה הזו מרצון. צודקת, אם הוא הומוסקסואל שהלך למסיבה זה אומר שמותר לתקוף אותו. מה זה צריך להיות?????? סוף סוף הגיעה הרופאה (אחרי שעתיים!) המיון היה רגוע ושקט למי שתוהה. בקיצר הגיעה, בדקה, אמרה קצת פקה פקה שלא ממש רלוונטי ונעלמה שוב תוך כדי שהיא סוגרת לנו את הוילון ומבודדת אותנו ומודיעה שמייד תחזור. אחרי חצי שעה היא חוזרת ומתנצלת על שאנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה פשוט יש הרבה לחץ (?!???) היא כמובן לא טיפלה בנו רק התנצלה ויצאה שוב. בשלוש פעמים שפתחתי את הוילון היא עמדה בחוסר מעש מקשקשת עם פקצ'ה א'. וניגשה אלינו רק אחרי שראתה אותי נועצת בה מבט נוקב. שלוש שעות בשביל 8 תפרים במיון כירוגי איכילוב לפנות בוקר כהמחלקה שקטה. פשוט יחס מבייש. חבל שלא הקלטתי את המזכירות שיושבות בקבלה ומרכלות על פרטים אישיים של אנשים או שצילמתי את הרופאה עומדת ומפטפטת בזמן שאנשים ממתינים לטיפול כבר שעות! ממש מקומם.
