natalisiel
New member
שלום לכם
שלום רציתי לשאול אתכם על החלק של ההכשלה העצמית בשאלה שכתבתי לפורום הפרעות קשב. תיארתי שם תהליך שקורה לי בתת מודע, ולמעשה בגלל שזה בתת מודע אני לא כל כך מודעת לזה ואני רוצה להיות מודעת. אומנם בשאלה שכתבתי להם ביקשתי שיתיחסו לאספקטים שונים כגון כאב,קשב,וכו' . אולם, אותכם אני רוצה להפנות אל החלק של "התהליך" (כך קראתי לו) שבו תיארתי מנגנון של הכשלה עצמית. אני לא יודעת להסביר את עצמי ואני משערת שזה נובע מחוסר בהירות לבעיה שהצגתי למרות שכתבתי בצורה ממצת את הבעיה . הייתי מבקשת שתתיחסו ותעזרו לי להבין ממה שכתבתי מה קורה לי בעצם. אני אתן קישור להודעה שכתבתי ותוכלו גם לקרא תגובות שקיבלתי . ובנוסף אני מדביקה אותה בלי הסוף שהוא לא כל כך רלוונטי לכאן ומדגישה אותה. רציתי לשאול לגבי כאבים פיזיים והקשר שלהם לקשב. אני סובלת מכאבי שיניים עזים ביותר ואני מטופלת אצל רופא שניים . אבל בין טיפול לטיפול אני סובלת מכאבים עזים מאוד ושום כדור לא עוזר. כאבי השיניים מפריעים מאוד לקשב שלי ולמעשה אין לי שליטה על הקשב והריכוז שלי ביזמן כאב. בוודאי מוכר.... הכאב לקח שליטה מסוימת, שלא לומר שליטה רבה מידי, על המוח. כך שהוא מעיר אותי משינה, מפריע לריכוז ועושה צרות. אני חושבת שכאחת שיש לה רגישות בקשב ובריכוז, אני מוסחת ביתר קלות לטובת הכאב והסבל. לעיתים נטיה זו גורמת לי לחשוב שמדובר במנגנון של הכשלה עצמית שאין לי שליטה עליו כי הוא מתרחש בתת מודע . וכשאני מנסה להיות מודעת לתהליך הזה ולמצא את השלבים הראשוניים שלו, אז אני נתקלת בתחושה סובייקטיבית פנימית שלי, שיש כאן אלמנט מסוים או גירסה מסוימת של היפראקטיביות . ואכן אובייקטיבית אני מכווצת אצבעות ידיים ולפעמים מתופפת איתם כשיש לי במוח קצב של מנגינה. ובהיפראקטיביות זו, האנרגיות שלי מנותבות להגביר מחשבות שליליות לסיכונים. הסיכונים בתוך התחושה הם בכך, שאולי משהו בתת מודע שלי "מתלהב" לשחק עם השליטה באופן כזה, כמו לזרוק (למסור את השליטה) כדור ולתפוס אותו . ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב. ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב. ועולה בי המחשבה שאולי משהו פנימי בי, גורם לי לרגישות לכאב דרך מחשבות שליליות, ואני צריכה (או בכדי להתמודד) להתמודד איתו בזה שאסיח את דעתי ממנו. ואם אצליח להסיח את דעתי מהכאב אז בכך כביכול תפסתי את השליטה עליו ועל הרגישות . וכשאני מצליחה להתרכז בטקסט ולשלוט על הרגישות אז משהו פנימי בי שקשור באנרגיה (העודפת שלי או שאולי אנרגיה שמנותבת לכיוון שלילי), רוצה את המשחק הזה. לפעמים כשלא מדובר בכאב, אז אותה אנרגיה מבטאת את עצמה בי, בכך שהיא נותנת לי תחושה של מאיסה בדבר שאני עושה, לתחושה שמה שאני עושה לא מעניין אותי כבר, נמאס עלי, מתיש אותי... למשל אם אני קוראת איזשהו טקסט אז אני מואסת בטקסט הספיציפי שאני קוראת ובכל תוכן שדומה לו או קשור אליו. כלומר אם אני קוראת על נושא תרופות, אז באמצע הקריאה פתאום אני שונאת את הנושא הזה, הוא גורם לי לתחושת סבל, התוכן הזה של התרופות שוחק אותי שחיקה פיזית שמתבטאת בהתשה וכדי לצאת מן התחושה הזאת אני חייבת להתעסק בנושא מרגש יותר . ואם אדליק טלוויזיה או רדיו ושאשמע על נושא "התרופות" (למשל על ריטלין) אז אקבל דחיה מזה ובמריטת עצבים אסגור את הרדיו מיד ואז אצטרך לנוח כי מספיק שזה הזכיר לי את נושא התרופות וכבר גרם לי להתשה שאני צריכה לנוח ושקט ואני נלחצת מזה ומתבלבלת וכדי לצאת מן התחושה הזאת אני חייבת להתעסק בנושא מרגש יותר . זה קורה דווקא לגבי נושאים שאני אוהבת כמו למשל נושא התרופות שמאוד מעניין אותי וקרוב אלי ריגשית. האם אפשר לעשות משהו עם תחושת המאיסה הזאת בדברים שאוהבים ולאוו דווקא שונאים כי לפעמים מדובר בנושאים שמעניינים אותי ואפילו בנושאים שמרתק אותי לקרא עליהם (למשל על ריטלין), ומעניינים אותי מאוד אבל כשאני קוראת אז תחושת המאיסה הזאת מתרחשת וגוברת. האם יתכן שזהו התהליך שקורה לפני הרגישות של הקשב שאני מוסחת מהר לגירויים חיצוניים וגם גירויים פנימיים (פנימיים כמו הכאב שהוא גירוי פנימי) או שאין קשר ?. האם לתהליך הזה יש שם ? מהתהליך שכתבתי וממה שתיארתי מה בעצם קורה לי ?
שלום רציתי לשאול אתכם על החלק של ההכשלה העצמית בשאלה שכתבתי לפורום הפרעות קשב. תיארתי שם תהליך שקורה לי בתת מודע, ולמעשה בגלל שזה בתת מודע אני לא כל כך מודעת לזה ואני רוצה להיות מודעת. אומנם בשאלה שכתבתי להם ביקשתי שיתיחסו לאספקטים שונים כגון כאב,קשב,וכו' . אולם, אותכם אני רוצה להפנות אל החלק של "התהליך" (כך קראתי לו) שבו תיארתי מנגנון של הכשלה עצמית. אני לא יודעת להסביר את עצמי ואני משערת שזה נובע מחוסר בהירות לבעיה שהצגתי למרות שכתבתי בצורה ממצת את הבעיה . הייתי מבקשת שתתיחסו ותעזרו לי להבין ממה שכתבתי מה קורה לי בעצם. אני אתן קישור להודעה שכתבתי ותוכלו גם לקרא תגובות שקיבלתי . ובנוסף אני מדביקה אותה בלי הסוף שהוא לא כל כך רלוונטי לכאן ומדגישה אותה. רציתי לשאול לגבי כאבים פיזיים והקשר שלהם לקשב. אני סובלת מכאבי שיניים עזים ביותר ואני מטופלת אצל רופא שניים . אבל בין טיפול לטיפול אני סובלת מכאבים עזים מאוד ושום כדור לא עוזר. כאבי השיניים מפריעים מאוד לקשב שלי ולמעשה אין לי שליטה על הקשב והריכוז שלי ביזמן כאב. בוודאי מוכר.... הכאב לקח שליטה מסוימת, שלא לומר שליטה רבה מידי, על המוח. כך שהוא מעיר אותי משינה, מפריע לריכוז ועושה צרות. אני חושבת שכאחת שיש לה רגישות בקשב ובריכוז, אני מוסחת ביתר קלות לטובת הכאב והסבל. לעיתים נטיה זו גורמת לי לחשוב שמדובר במנגנון של הכשלה עצמית שאין לי שליטה עליו כי הוא מתרחש בתת מודע . וכשאני מנסה להיות מודעת לתהליך הזה ולמצא את השלבים הראשוניים שלו, אז אני נתקלת בתחושה סובייקטיבית פנימית שלי, שיש כאן אלמנט מסוים או גירסה מסוימת של היפראקטיביות . ואכן אובייקטיבית אני מכווצת אצבעות ידיים ולפעמים מתופפת איתם כשיש לי במוח קצב של מנגינה. ובהיפראקטיביות זו, האנרגיות שלי מנותבות להגביר מחשבות שליליות לסיכונים. הסיכונים בתוך התחושה הם בכך, שאולי משהו בתת מודע שלי "מתלהב" לשחק עם השליטה באופן כזה, כמו לזרוק (למסור את השליטה) כדור ולתפוס אותו . ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב. ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב ואז שוב להעיף את הכדור ולתפוס אותו שוב. ועולה בי המחשבה שאולי משהו פנימי בי, גורם לי לרגישות לכאב דרך מחשבות שליליות, ואני צריכה (או בכדי להתמודד) להתמודד איתו בזה שאסיח את דעתי ממנו. ואם אצליח להסיח את דעתי מהכאב אז בכך כביכול תפסתי את השליטה עליו ועל הרגישות . וכשאני מצליחה להתרכז בטקסט ולשלוט על הרגישות אז משהו פנימי בי שקשור באנרגיה (העודפת שלי או שאולי אנרגיה שמנותבת לכיוון שלילי), רוצה את המשחק הזה. לפעמים כשלא מדובר בכאב, אז אותה אנרגיה מבטאת את עצמה בי, בכך שהיא נותנת לי תחושה של מאיסה בדבר שאני עושה, לתחושה שמה שאני עושה לא מעניין אותי כבר, נמאס עלי, מתיש אותי... למשל אם אני קוראת איזשהו טקסט אז אני מואסת בטקסט הספיציפי שאני קוראת ובכל תוכן שדומה לו או קשור אליו. כלומר אם אני קוראת על נושא תרופות, אז באמצע הקריאה פתאום אני שונאת את הנושא הזה, הוא גורם לי לתחושת סבל, התוכן הזה של התרופות שוחק אותי שחיקה פיזית שמתבטאת בהתשה וכדי לצאת מן התחושה הזאת אני חייבת להתעסק בנושא מרגש יותר . ואם אדליק טלוויזיה או רדיו ושאשמע על נושא "התרופות" (למשל על ריטלין) אז אקבל דחיה מזה ובמריטת עצבים אסגור את הרדיו מיד ואז אצטרך לנוח כי מספיק שזה הזכיר לי את נושא התרופות וכבר גרם לי להתשה שאני צריכה לנוח ושקט ואני נלחצת מזה ומתבלבלת וכדי לצאת מן התחושה הזאת אני חייבת להתעסק בנושא מרגש יותר . זה קורה דווקא לגבי נושאים שאני אוהבת כמו למשל נושא התרופות שמאוד מעניין אותי וקרוב אלי ריגשית. האם אפשר לעשות משהו עם תחושת המאיסה הזאת בדברים שאוהבים ולאוו דווקא שונאים כי לפעמים מדובר בנושאים שמעניינים אותי ואפילו בנושאים שמרתק אותי לקרא עליהם (למשל על ריטלין), ומעניינים אותי מאוד אבל כשאני קוראת אז תחושת המאיסה הזאת מתרחשת וגוברת. האם יתכן שזהו התהליך שקורה לפני הרגישות של הקשב שאני מוסחת מהר לגירויים חיצוניים וגם גירויים פנימיים (פנימיים כמו הכאב שהוא גירוי פנימי) או שאין קשר ?. האם לתהליך הזה יש שם ? מהתהליך שכתבתי וממה שתיארתי מה בעצם קורה לי ?
