שלום לכם,
שלום לכם, אנשים נחמדים. לפני כמה ימים כתבתי את ההודעה הזאת בפורום וידויים. במחשבה שנייה אולי זה פורום מתאים יותר. בבקשה אל תשפטו אותי. אל תסקלו אותי באבנים. אני מחמיר עם עצמי מאוד ומודע לחומרת המעשים. אני רק לא יכול להפסיק עם זה. אולי הכתיבה תעזור, ותגובותיכם התומכות. עד לפני כמה שבועות היתה לי אהבה גדולה. אני בן 26, מהצפון. היינו יחד מעל לשנה. הקשר הרציני הראשון והמשמעותי בחיי. היה טוב. והנה היא הודיעה לי שבזמן האחרון לא טוב לה ושהיא רוצה להפרד ובוא נשאר ידידים. נשבר לי הלב, אבל כיבדתי את הרגשתה. בשלב מסויים נפגשנו "כידידים", אך זה היה (לי) קשה מאוד. מאז אנחנו בקשר טלפוני קלוש. עדיין אוהב אותה. אני מניח שעד כאן זה סיפור די בנאלי וכמוהו פורסמו כאן בפורומים מאות. למרות שהיא רצתה את ה"בוא נשאר ידידים", בזמן האחרון היא מנסה להתחמק ממני. לא עונה לפלאפון, מתעלמת באייסיקיו. אני לא מציק, או מנדנד. לא לוחץ, לא רוצה להעיק. רוצה שיהיה לה טוב. ואם לא איתי - שתמצא מישהו מוצלח ממני (נראה אותה) ושתהיה מאושרת. באמת. אבל היא ביקשה שנשאר בקשר ואני עוד לפעמים מקווה היא תרצה לחזור אליי. לכן אני מנסה לשמור על הגחלת. קשר מינימלי, "מה שלומך", "איך בעבודה, בלימודים". ועכשיו גם מזה היא מתחמקת. תגידו, "תבין ת'רמז, עזוב אותה, יהיו אחרות". זה גם מה שאני אומר לעצמי כל הזמן. ובכל זאת, במקום להמשיך הלאה אני עוקב אחריה כל הזמן. וירטואלית. אני נכנס פעמיים ביום לתיבת האימייל שלה. עובר על כל ההודעות שלה. היא נרשמה באתר הכרויות. אני קורא את כל ההתכתבויות שלה עם גברים שיצרו איתה קשר. מנסה לברר פרטים על הבחורים האלה, להכנס גם לתיבות הדואר שלהם. הפכתי לחלאה קטנה. להאקר שפל. כל פעם כשאני לוחץ על ה LOG-IN אני מבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה. שאני חייב להגמל מזה. שאני אתן לנערה לחיות. לצערי אני לא יכול להפסיק עם זה. אני בודק את הדואר שלה יותר משאני בודק את שלי. לא יכול להפסיק לחשוב עליה. מתגעגע. התקנתי Icq2Go והצלחתי להתחבר עם הפרטים שלה. קיוויתי שאוכל להכנס ל"הסטוריית ההודעות", לקרוא את ההתכתבויות שלה עם החברות שלה עליי, או עם הגברים החדשים בחייה. אם יש. לשמחתי, לא הצלחתי. אולי אם היא היתה אומרת בבירור "אני מעדיפה לא לשמור על קשר, תן לי להמשיך עם החיים שלי" היה לי קל יותר להמשיך הלאה, ולא הייתי מנסה לעקוב אחריה. ואולי זה רק תירוץ שאני אומר לעצמי כדי להרגיש טוב יותר עם המעשים השפלים האלה והייתי עושה זאת בכל מקרה. אני לא יכול להפסיק עם זה. אני מגעיל את עצמי עם החטטנות, הפולשנות, הכפייתיות, החדירה לפרטיות. ההתמכרות הזו. לא יודע למה אני עושה את זה לעצמי. לה. אכפת לי ממנה, וזו הדרך היחידה שיש לי כרגע לראות מה קורה איתה. לא מוסרי, לא חוקי, חרם דרבנו גרשון - אני יודע את כל זה ובחיי שזה מציק לי. אולי זה הכל מאהבה, אולי זה הרגל ואולי זו כבר התמכרות בלתי נשלטת. אשמח לתגובותיכם.
שלום לכם, אנשים נחמדים. לפני כמה ימים כתבתי את ההודעה הזאת בפורום וידויים. במחשבה שנייה אולי זה פורום מתאים יותר. בבקשה אל תשפטו אותי. אל תסקלו אותי באבנים. אני מחמיר עם עצמי מאוד ומודע לחומרת המעשים. אני רק לא יכול להפסיק עם זה. אולי הכתיבה תעזור, ותגובותיכם התומכות. עד לפני כמה שבועות היתה לי אהבה גדולה. אני בן 26, מהצפון. היינו יחד מעל לשנה. הקשר הרציני הראשון והמשמעותי בחיי. היה טוב. והנה היא הודיעה לי שבזמן האחרון לא טוב לה ושהיא רוצה להפרד ובוא נשאר ידידים. נשבר לי הלב, אבל כיבדתי את הרגשתה. בשלב מסויים נפגשנו "כידידים", אך זה היה (לי) קשה מאוד. מאז אנחנו בקשר טלפוני קלוש. עדיין אוהב אותה. אני מניח שעד כאן זה סיפור די בנאלי וכמוהו פורסמו כאן בפורומים מאות. למרות שהיא רצתה את ה"בוא נשאר ידידים", בזמן האחרון היא מנסה להתחמק ממני. לא עונה לפלאפון, מתעלמת באייסיקיו. אני לא מציק, או מנדנד. לא לוחץ, לא רוצה להעיק. רוצה שיהיה לה טוב. ואם לא איתי - שתמצא מישהו מוצלח ממני (נראה אותה) ושתהיה מאושרת. באמת. אבל היא ביקשה שנשאר בקשר ואני עוד לפעמים מקווה היא תרצה לחזור אליי. לכן אני מנסה לשמור על הגחלת. קשר מינימלי, "מה שלומך", "איך בעבודה, בלימודים". ועכשיו גם מזה היא מתחמקת. תגידו, "תבין ת'רמז, עזוב אותה, יהיו אחרות". זה גם מה שאני אומר לעצמי כל הזמן. ובכל זאת, במקום להמשיך הלאה אני עוקב אחריה כל הזמן. וירטואלית. אני נכנס פעמיים ביום לתיבת האימייל שלה. עובר על כל ההודעות שלה. היא נרשמה באתר הכרויות. אני קורא את כל ההתכתבויות שלה עם גברים שיצרו איתה קשר. מנסה לברר פרטים על הבחורים האלה, להכנס גם לתיבות הדואר שלהם. הפכתי לחלאה קטנה. להאקר שפל. כל פעם כשאני לוחץ על ה LOG-IN אני מבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה. שאני חייב להגמל מזה. שאני אתן לנערה לחיות. לצערי אני לא יכול להפסיק עם זה. אני בודק את הדואר שלה יותר משאני בודק את שלי. לא יכול להפסיק לחשוב עליה. מתגעגע. התקנתי Icq2Go והצלחתי להתחבר עם הפרטים שלה. קיוויתי שאוכל להכנס ל"הסטוריית ההודעות", לקרוא את ההתכתבויות שלה עם החברות שלה עליי, או עם הגברים החדשים בחייה. אם יש. לשמחתי, לא הצלחתי. אולי אם היא היתה אומרת בבירור "אני מעדיפה לא לשמור על קשר, תן לי להמשיך עם החיים שלי" היה לי קל יותר להמשיך הלאה, ולא הייתי מנסה לעקוב אחריה. ואולי זה רק תירוץ שאני אומר לעצמי כדי להרגיש טוב יותר עם המעשים השפלים האלה והייתי עושה זאת בכל מקרה. אני לא יכול להפסיק עם זה. אני מגעיל את עצמי עם החטטנות, הפולשנות, הכפייתיות, החדירה לפרטיות. ההתמכרות הזו. לא יודע למה אני עושה את זה לעצמי. לה. אכפת לי ממנה, וזו הדרך היחידה שיש לי כרגע לראות מה קורה איתה. לא מוסרי, לא חוקי, חרם דרבנו גרשון - אני יודע את כל זה ובחיי שזה מציק לי. אולי זה הכל מאהבה, אולי זה הרגל ואולי זו כבר התמכרות בלתי נשלטת. אשמח לתגובותיכם.