שלום לכם
אני קוראת את הפורום כבר הרבה זמן, אבל גם אם לפעמים רציתי להגיב, לא היה לי את האומץ מהסיבה הפשוטה שאני אינני "אנוסה" אלא חרדית (באתי להגיד מובהקת, אבל לא, אני לא מובהקת
. בעקבות דבריו של סנדר שכתב שהיה שמח אם ישתתפו גם חרדים בדיונים חשבתי אולי בעצם אני טועה, וכן יש לחברים כאן את הרצון והיכולת לשמוע גם דברים שנכתבים ממקום אחר, לא כ"כ אהוב. ולפני שתחשבו שנפלה עליכם איזו מח"בתית, אציג את עצמי : לא נולדתי בבית חרדי, אלא דתי לאומי. בגיל מאוחר יחסית, אחרי שתיזזתי בין החברה הדת"לית והחילונית, נחה עלי רוח של התחזקות דתית ובחרתי לתעל אותה לכיוון החרדי (ולא חרד"ל, למשל). התחתנתי עם חרדי-מבית ומצאתי את עצמי במשפחה מאוד מאוד סגורה שמתנהלת בחוג מאוד מאוד סגור. האנתרופולוגית שבי געשה משמחה, וגם הדוסית שבי היתה מרוצה, ושנים חייתי בניסיון ליישר קו עם הדרישות הגבוהות והמחמירות של הסביבה, עד שבשלב מסוים הכל קרס בפנים והרגשתי שזה ממש לא אני. גם אם בדימיונותיי אני עוד רוצה. ובנקודה הזו אני נמצאת, די מבולבלת ולא יודעת איפה למקם את עצמי, אם כי ברור לי שאני רוצה להמשיך להיות חלק מהחברה החרדית. את התופעה של אנוסים אני מכירה לא מהיום, לפני החתונה היו לי חברים אנוסים וביחד היינו הולכים ל"טישים" בתל אביב (אז זה היה עם היוצב"שים) ואת דמותו של לייזר פלס כנראה לא אשכח לעולם. בקיצור מחב"תית אני לא, סתם אחת שיש לה שריטה ומאמינה באלוהים בלי להקדיש לזה הרבה מחשבה. אם תבטיחו לי שלא תנסו לשכנע אותי לכפור אני מבטיחה שלא אנסה להחזיר אתכם בתשובה
אני קוראת את הפורום כבר הרבה זמן, אבל גם אם לפעמים רציתי להגיב, לא היה לי את האומץ מהסיבה הפשוטה שאני אינני "אנוסה" אלא חרדית (באתי להגיד מובהקת, אבל לא, אני לא מובהקת