שלום לכם

שלום לכם

אני קוראת את הפורום כבר הרבה זמן, אבל גם אם לפעמים רציתי להגיב, לא היה לי את האומץ מהסיבה הפשוטה שאני אינני "אנוסה" אלא חרדית (באתי להגיד מובהקת, אבל לא, אני לא מובהקת:). בעקבות דבריו של סנדר שכתב שהיה שמח אם ישתתפו גם חרדים בדיונים חשבתי אולי בעצם אני טועה, וכן יש לחברים כאן את הרצון והיכולת לשמוע גם דברים שנכתבים ממקום אחר, לא כ"כ אהוב. ולפני שתחשבו שנפלה עליכם איזו מח"בתית, אציג את עצמי : לא נולדתי בבית חרדי, אלא דתי לאומי. בגיל מאוחר יחסית, אחרי שתיזזתי בין החברה הדת"לית והחילונית, נחה עלי רוח של התחזקות דתית ובחרתי לתעל אותה לכיוון החרדי (ולא חרד"ל, למשל). התחתנתי עם חרדי-מבית ומצאתי את עצמי במשפחה מאוד מאוד סגורה שמתנהלת בחוג מאוד מאוד סגור. האנתרופולוגית שבי געשה משמחה, וגם הדוסית שבי היתה מרוצה, ושנים חייתי בניסיון ליישר קו עם הדרישות הגבוהות והמחמירות של הסביבה, עד שבשלב מסוים הכל קרס בפנים והרגשתי שזה ממש לא אני. גם אם בדימיונותיי אני עוד רוצה. ובנקודה הזו אני נמצאת, די מבולבלת ולא יודעת איפה למקם את עצמי, אם כי ברור לי שאני רוצה להמשיך להיות חלק מהחברה החרדית. את התופעה של אנוסים אני מכירה לא מהיום, לפני החתונה היו לי חברים אנוסים וביחד היינו הולכים ל"טישים" בתל אביב (אז זה היה עם היוצב"שים) ואת דמותו של לייזר פלס כנראה לא אשכח לעולם. בקיצור מחב"תית אני לא, סתם אחת שיש לה שריטה ומאמינה באלוהים בלי להקדיש לזה הרבה מחשבה. אם תבטיחו לי שלא תנסו לשכנע אותי לכפור אני מבטיחה שלא אנסה להחזיר אתכם בתשובה:)
 

yellow feather

New member


אמנם, בהיותי חילונית, אני על תקן אורחת כאן ולכן איני יכולה להביע שום דעה לגבי הצטרפותך לפורום, אבל אני מקווה שהכל יסתדר לך על הצד הטוב ביותר, לכאן או לכאן, העיקר שתמצאי מקום בו תרגישי שלמה עם עצמך, במציאות כמו גם בפורומים.
 
אני דוקא חושב שכדאי לך לנסות להחזיר אותנו

בתשובה.הנסיון מוכיח שליבון שכזה מועיל לשני הצדדים להבין היטב היכן הם חיים.לך זה ודאי יועיל.הדברים נאמרו ללא טיפת ציניות.
 
כיוון שהדגשת שהדברים נאמרו

ללא טיפת ציניות, אולי תסביר לי למה הכוונה "לך בוודאי יועיל"..? באמת שאין לי עניין להחזיר אנשים בתשובה, לא בפורום הזה ולא במציאות, ואני גם לא נמשכת לדיונים פילוסופיים על אמונה או כפירה.
 
הניסוח היה ציני אבל לא השורה התחתונה שהיא

לנסות לברר כל אחד לעצמו מה חובתו בעולמו.כך אני הבנתי את מה שכתבתי.
 

עץ שתול

New member
בשונה מהדימוי המתלעם שדבק בפורום

את בודאי רצויה ומקובלת
. כנסי והתארחי בביתינו. נ.ב. אך למותר לציין (בלי שום כוונה כלשהי להשפיע עלייך ברוח פתיחת דברייך), עצם ההתערות בדיונים ובלבטים של חברה כמונו, אולי יענו לך על הסיבה האמיתית מדוע הדת אינו מספק את כל יישותך, ולמרות הכל את מרגישה איזשהו סוג של פיספוס או ריקנות, ואכמ"ל.
 

עץ שתול

New member
*)

הקשר עם החברה החרדית שאת עדיין דבקה בה, הוא מטעמים חברתיים סוציאלים, או מטעמי דת ואמונה?
 
ברוכה הבאה

יש דרך פשוטה לבדוק כיצד תתאקלמי כאן. כטבילת אש הגיבי נא באשכול על האשה הגאה להיות מודרת. בהצלחה
 
תגובה נהדרת

יש בעיה עם זכויות יוצרים שאת נמנעת מלהעתיק את התגובה דשם לכאן? האמת היא שאני יוצא די מבולבל מהצריר ההכרני שמתגלה כאן, אבל ניתן לזמן לעשות את שלו או שאבין או שאתרגל...
 

מומיה26

New member
ברוכה הבאה!

יש כאן בהחלט מקום לכל מי שמוצא קשר או ענין לנושא האנוסים, כל זמן שאין כוונה למחבתיות או לשינוי רוח המקום. הודעת הפתיחה שלך מעניינת ומסקרנת, ומבחינתי אשמח אם תשתתפי כאן בדיונים. ושאלה, עניינך ביוצבשי"ם ואנוסים היא מתוך סקרנות אנתרפולוגית, או מתוך ענין והזדהות עם הקבוצה הזאת?
 
בתשובה לשאלתך

ברור שקיימת נקודת המבט האנתרופולוגית והסוציולוגית, בגלל שאחרי שרוכשים את המשקפיים האלה אי אפשר להימלט מהן. גם על הילדים שלי, אגב, אני מתבוננת לעיתים באותו מבט. אבל אני לא באתי במטרה לעשות פה מחקר, לא אקדמי ולא פרטי... מבחינת ההזדהות- טוב זה ברור שאני לא נמצאת במקום שלכם, אבל אני כן "מרגישה" אתכם, ומאז ומתמיד היתה לי הערכה עצומה לכל אלו שהקריבו את האושר והחופש האישי שלהם עבור ערך המשפחה. היום, כשאני נמצאת באותו מקום של בחירה, אני עושה בחירה אחרת לגמרי, ואני לא חושבת שמגיע לי בגינה אות של כבוד. הכרתי את האנוסים במקרה, וזה כבר סיפור של 8 שנים או יותר, וגיליתי אסופה של אנשים אינטליגנטים, כאלה שמעיזים לחשוב מחוץ לקופסא, שחושבים אחרת במקום שבו אסור לחשוב אחרת. מאוד אהבתי להיות בחברתם, אז באותם ימי הרווקות העליזים שלפני החתונה, וזו היתה חוויה מאוד מעצבת בשבילי. עכשיו כשאני מנסה לברר את המקום של בדת, (וזה כבר תשובה לvanity), אני חוזרת לאותם מקומות שאהבתי. אני ממש לא מתכוונת לעניין של בירור האמונה, אלא במובן הכי פשוט: עצם זה שיש לי מחשב, ואנטרנט, ואני קוראת ומעוניינת גם לכתוב בפורום חתרני (אפשר לומר חתרני, לא?), זה כבר שם אותי במקום רחוק מאוד מהמקום שהייתי בו כל משך זמן נישואי. אז אני מבררת לעצמי, בהחלט. אני כל החיים בתהליך של בירור פנימי, ושואפת להגיע למקום הכי מדויק בשבילי. ועוד דבר. ישנו בכ"ז מכנה משותף בין חיי שלי לחייכם, אני כן מרגישה "אנוסה" במובן מסוים וזה הכללים החברתיים שאני מחויבת לציית להם אם ברצוני להיחשב חלק מהחברה החרדית. יש הרבה, הרבה, הרבה דברים שאני בכלל לא מזדהה איתם, אבל אני מתייחסת אליהם כ"תג מחיר", מחיר שצריך לשלם אם אני רוצה להרויח דברים גדולים יותר. אתן דוגמא קטנה- בבית של הוריי (ד"לים כזכור) יש טלויזיה. והילדים שלי כטבעם של ילדים נמשכים לזה. עכשיו, אני כשלעצמי, לא מתה על הדבר הזה אבל כשזה פעם ב- זה מבחינתי נסלח. (גם אילו הייתי חילונית לא הייתי מושיבה את הילדים שלי מול טלויזיה פשוט כי אני חושבת שזה מטמטם את המוח. ובאמת הייתי מעדיפה שלא יראו ובמקום זאת ילכו לשחק בחצר. כי נראה לי שזה מה שילדים אמורים לעשות.) א-ב-ל, אני יודעת, שאני צריכה ליישר קו עם העולם החרדי, ורק זה חסר לי שהרב'ה בחיידר ישמע איזה ציוץ על טלויזיה, ולכן אני מפגינה את מלוא הקשיחות והנחרצות מול הבכיות שלהם ומונעת מהם לראות, למרות שבאמת אין לי תשובה ברורה לבן שלי ששואל אותי למה לא בעצם. אז בעניין הזה, אני מרגישה אנוסה, כי אני מציתת לכללים חברתיים שאני לא באמת מאמינה בהם. ואם זה היה נגמר בטלויזיה, אז מילא. הבעיה היא שאני מוצאת את עצמי יותר ויותר "לא מזדהה" עם הכללים מאשר "מזדהה".. טוב, נו, אז אמרתי כבר שאני בתהליך של בירור פנימי... דברו איתי עוד 5 שנים, נראה איפה אהיה:)
 

רגל שם

New member
ברוכה הבאה למחוזותינו

עכשיו הבנתי אותך, אז שלום לך, תהני בחברתינו. ככלל, אני חושב שמי שמרגיש שיש לו מה לחפש כאן, והוא לא סתם טרול, או אחד שבא לחנך אותנו, מוזמן בשמחה,
 
למעלה