שלום לכם, שאלה:

[gray star]

שלום לכם, שאלה:

לי הייתה הפרעת אכילה לפני 5 שנים. יש לי חבר שנראה טוב אבל ההורים שלו ואח שלו יורדים עליו שהוא שמן. הוא היה ממש רזה והוא עלה קצת בשנה+ האחרונה והוא נראה מצויין.
הוא רוצה לרזות ולוקח את העניינים ברצינות אחרי הערות פוגעות שהיו בסופ"ש מצד הוריו. תמיד יש לו איזה טריגר אחרי כמה הערות כאלה למרות שהוא מכחיש את זה.
בקיצור, זה אמור להיות מבחינתי הגיוני ולגיטימי שהוא יעשה דיאטה- ספורט, לאכול פחות, לרדת במשקל. אבל לי זה משום מה מאוד קשה. קשה לי לפרגן לו ואני מאוד כועסת על עצמי על זה כי אני צריכה הכי לתמוך בו בעולם. אני מפחדת שהוא יעשה דיאטה ולא כל כך מבינה למה. אני לא חושבת שאני בן אדם רע אני רוצה שיהיה לו טוב ושהוא יהיה שמח..

 

[2b mind]

אני בטוחה

שאת לא בן אדם רע, ושאת רוצה בטובתו.
ואולי דווקא בגלל שהוא חשוב לך, את דואגת כי את יודעת לאן לפעמים דברים יכולים להדרדר. זה הגיוני.
מעצם זה שבחרת לכתוב את זה כאן אני מבינה שאת חושבת שהקושי שלך סביב זה קשור להפרעת האכילה שהייתה לך, נכון?
רוצה לנסות לכתוב מה בדיאטה שלו מפחיד אותך?
רוצה לספר קצת על איפה את נמצאת היום?

אנחנו כאן, מוזמנת

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני משערת שבסופו של דבר

את תדעי מה התשובה הנכונה מתוך הבירור שלך עם עצמך,
אבל יכולה להבין שדבר שהיית רגישה אליו במיוחד- אוכל ומשקל- שהופך פתאום לאישיו גם עבור מישהו אחר בסביבה שלך,
יכול להציף אצלך כל מיני דברים, מקנאה, דרך פחד שזה יהיה במוקד ותרצי גם, דרך פחד עליו, דרך תחושת תחרות או תחושה שהנושא הזה הוא שלך ולא שלו... כל מיני דברים שיכולים לעלות סביב זה.
נראה לי שבמצבים האלו הדבר הנכון הוא לא לכעוס על עצמך אלא לתת לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה, זו דווקא הדרך לתת לתחושות לעבור ולהמשיך הלאה.