שלום לכם/ן

[א ו ר 34]

שלום לכם/ן

בתור אחת שכל החיים היתה רזה (אחרי הלידה 50 ק"ג על 1.60 מ') ומאז הגירושים עלתה 25 ק"ג... למשפחה שלי קשה לקבל את ההשמנה שלי. הם רגילים לראות אותי חתיכה ויפה. היום אני עדיין עם פנים יפות אבל כבר ממש לא חתיכה. הבעיה היא שבראש אני עדיין חושבת "בצורה רזה" ולכן קשה לי לעשות דיאטה (למרות שהייתי רוצה לרזות). בקיצור, הבעיה היא שנמאס לי עם ההערות של המשפחה שלי, במיוחד בארוחות משפחתיות כשמגישים את הקינוח: "את לא צריכה את זה..." - המשפט הקבוע של אמא שלי. אתמול למשל, דודה שלי חילקה קרמבואים וכשהעזתי לקחת אחד, כולם נעצו בי עיניים שכאילו אומרות "שמנה, איך את לא מתביישת", שלא לדבר מה היה עם ה

רציתי לדעת אם אתן/ם מכירים את המשפטים האלה ואיך אתם מתמודדים איתם. היום כבר הלכתי הצידה ופשוט בכיתי מהעלבון (אירוע משפחתי כשכולם סביב השולחן).

 

[אוריתוש היחידה]

אם אנחנו מכירים חחחח

ברור שכן! אבל עליך כבר מעכשיו להפסיק את זה! מה שיקרה בעוד תקופה את תתרגלי לתחושה של השמנה לכינוי הזה ותתני לגיטימציה לכולם לקרוא לך כך! תפסיקי את זה ומיד את לא ילדה קטנה את כבר אישה גדולה שצריך לעמוד על שלה ולהגיד די ועכשיו! תרגילי אותם שזאת את וזה מה שיש!!! + 25 קילו ויכול להיות שזה אפילו מחמיא לך אבל קשה להם לראות אותך ככה כי שוב פעם החבר'ה לא מקבלת את זה! אבלללללל! אם תקבלי את זה את ותלמדי אותם כבר מעכשיו לקבל זאת המצב יראה ויהיה אחרת. הכל תלוי בך! תמיד ימצאו משהו להעיר עליו.

 

[karibuni]

|4את לא תתני להם לשבור אותך...שמעת?

יקירתי , אי אפשר לא להזדהות עם מה שכתבת , אני מאמין שכל אחד מחברי הפורום הזה מבינים טוב מאד. זה מרגיז...נכון!!! יחד עם זאת , את יפה (כפי שהגדרת בעצמך...) ותראי להם שגם עם עוד 25 ק"ג של אישיות ההפסד של לאבד אותך הוא שלהם. תחייכי , תקריני את אישיותך , ותראי להם שהתוכן טוב מהעטיפה. חיבוק ונשיקה שבוע טוב

 

[מאיוש המקורית]

אור יקרה,

השפטים האלו ידועים כאן בקרב חברי הפורום. איך מתמודדים: פשוט לא מתייחסים למה שהם אומרים וממשיכים במה שרוצים עד שימאס להם להעיר לך ויראו שלך זה לא מפריע. אני אישית לא מכירה את העלבונות האלהקשה לי טיפה להבין אותך. אני אומרת שאם זה כ"כ מציק לך אישית ועוד לא השלמת עם ההשמנה שלך, תנסי לרדת באיטיות ובהדרגה, אולי מצב רוחך ישתפר ואת תוכלי להמשיך את חייך כמו שאת רגילה. 25 קילו ניתן להוריד ב-3 חודשים עד חצי שנה (תלוי בדיאטה שאת עושה). ואם הנושא אינו מפריע לך ואת מקבלת את גופך, אז תהני מהחיים רק אל תשכחי לשמור על בריאותך- לא לאכול בהגזמה. תזכרי שהאוכל היא ההנאה של החיים וצריך להנות ממה שאוכלים. במידה והמצב עם משפתך ממשיך להציק לך תשבי לשיחה עם אמא שלך ותשתפי אתה בהרגשותייך- זה יעזור לשתיכן.

בהצלחה. מאיה

 

[דפנהאי]

אוי, המשפטים האלה כל כך מוכרים

"את לא צריכה את זה", "זה ישב לך על הטוסיק לכל החיים", "את בטוחה שזה טוב לך", "מתי תקחי את עצמך בידיים", וכולי וכולי. מה אפשר לייעץ לך? קודם כל לנסות (זה קשה) להתחזק מבפנים. תחשבי לעצמך שזה לא עניינם בכלל. זה באמת רק עסקך הפרטי לחלוטין ואין להם זכות להיכנס לך לצלחת. מה שאת אוכלת הוא לגמרי ענין שלך ולא של אף אחד אחר. בשלב הבא - ללמוד להגיד להם את זה. בצורה אסרטיבית יותר או פחות, אבל להודיע לכולם - זה לא עסק שלכם. איךשאני נראית, אוכלת מרגישה - עד שלא ארשה לכם להיכנס לזה - זה ק שלי, וכל ההערות והמבטים לא רלוונטיים יותר. ודבר שלישי - לדעתי אין חשיבה של רזה או שמנה. יש חשיבה של מה יהיה לי טוב לנפש/גוף/הרגשה. כנראה שהיום האכילה שלך משמשת צרכים נוספים, אם וכאשר תרצי - תשני. כל עוד שלא מתאים לך - לא תשני. וזו זכותך המלאה ואין לאף אחד זכות לרדת עלייך.

 

[א ו ר 34]

את כל-כך צודקת

ברור לי לחלוטין שהאכילה משמשת צרכים נוספים. בשנים האחרונות החיים לא בדיוק מחייכים אלי לצערי, כבר 8 שנים שאני לא מצליחה למצוא אהבה. ובנוסף עכשיו גם עבודה אין לי. בקיצור ממש רע לי והאוכל הוא הסיפוק היחיד שיש לי. הלילה למשל חלמתי חלום, ובחלום הופיעו הרבה אנשים שאני מכירה וכולם רבו איתי או עצבנו אותי, אפילו בחניה בסופר רבתי כל הזמן עם אנשים שניסו לתפוס לי את החנייה... זה רק מוכיח לי את המצב שאני נמצאת בו כרגע בחיים, שבנוסף לזה שרע לי ואני לא מרוצה מ"ההתנהלות", גם המשפחה על הראש שלי עם ההערות שלהם וזה יוצר אצלי כעס גדול כלפי כולם. סליחה שנחתתי עליכם בתחילת השבוע עם כל הבעיות שלי... בכל אופן תודה לכולם על התגובות!!!