שלום לכם, חדשה כאן
שמי מיטל, בת 36. אמא ל-3 בנים בני שנתיים, 8 ו-14 ואוטוטו גרושה.
ההחלטה התקבלה ע"י שנינו, נתחיל בהליכים במהלך שבוע הבא (נלך על גשת"פ).
נשואים 16 שנים, וההחלטה כל כך קשה. הוא אדם טוב ומקסים, אבל מתמודד עם בעיות נפשיות ודכאונות, הוא משתדל לתפקד כאבא וכבעל ופשוט לא מצליח. האחריות גדולה עליו מדיי והוא פשוט שומט הכל ולא מתפקד כלל ולי אין כוחות יותר.
(מאז ומתמיד הייתי הדומיננטית, ועיקר נטל הבית והילדים היה רק עליי כאשר שנינו עובדים במשרה מלאה +).
אז החלטנו שרע לשנינו, שהאוירה בבית לא טובה, אבל זה עדיין מאוד קשה.
התחלתי לקרוא פה, והוצפתי אז הפסקתי. מניחה שכולנו מתמודדים עם אותן התחושות והחששות ואותם הפחדים בדרגות שונות.
אז עצובה, חרדה, מרגישה מפוחדת ושבורה, ולא מפסיקה לתהות אם עדיף את הרע המוכר או את הלא נודע..
שמי מיטל, בת 36. אמא ל-3 בנים בני שנתיים, 8 ו-14 ואוטוטו גרושה.
ההחלטה התקבלה ע"י שנינו, נתחיל בהליכים במהלך שבוע הבא (נלך על גשת"פ).
נשואים 16 שנים, וההחלטה כל כך קשה. הוא אדם טוב ומקסים, אבל מתמודד עם בעיות נפשיות ודכאונות, הוא משתדל לתפקד כאבא וכבעל ופשוט לא מצליח. האחריות גדולה עליו מדיי והוא פשוט שומט הכל ולא מתפקד כלל ולי אין כוחות יותר.
(מאז ומתמיד הייתי הדומיננטית, ועיקר נטל הבית והילדים היה רק עליי כאשר שנינו עובדים במשרה מלאה +).
אז החלטנו שרע לשנינו, שהאוירה בבית לא טובה, אבל זה עדיין מאוד קשה.
התחלתי לקרוא פה, והוצפתי אז הפסקתי. מניחה שכולנו מתמודדים עם אותן התחושות והחששות ואותם הפחדים בדרגות שונות.
אז עצובה, חרדה, מרגישה מפוחדת ושבורה, ולא מפסיקה לתהות אם עדיף את הרע המוכר או את הלא נודע..
