שלום לכם חברים

[meiravr1]

שלום לכם חברים

אז אני צעירה. לא כ"כ בגיל אבל פה בעסק. ורציתי לשאול איך מתמודדים עם רגשות האשמה כלפי הילדים? איך מפסיקים להתאבל על משפחתיות שאיננה? בעיקר כשזו את שבחרת לקום וללכת, למצוא את האושר שלך במקום אחר...

 

[שירלי6]

אבל מפסיק מעצמו.

ואני בדיעה שלא צריך "להפסיק להתאבל". האבל יגווע מעצמו. אבל הוא חלק חשוב וטבעי בתהליך הריפוי. הרשי לעצמך להתאבל עד שלא תרגישי צורך להתאבל יותר. לגבי הילדים, אני חושבת שכל החיים נחוש מעט אשמה כלפיהם. אצלי, הידיעה שעשיתי צעד מאד נכון ובונה לחיים שלי, הידיעה שאני חיה את חיי כפי שאני בוחרת הידיעה שאני מאושרת ועל כן מקרינה אושר לילדים על זאת מאד עזר לי להתמודד עם תחושת האשם. בהצלחה

 

[meiravr1]

תודה

שירלי ראשית תודה ואני אמתין בסבלנות עד שתצא השמש... (יש לך בערך הערכת זמן?)

 

[שירלי6]

אומרים שבאביב, הכל יפה יותר

ובכלל, את יכולה להכניס קצת שמש לחיים שלך, אפילו באמצע פברואר: להכיר חברים חדשים דייט או שניים סוערים במיוחד שינוי/שידרוג של המראה החיצוני (נעליים מהממות אף פעם לא מזיקות) לעשות לפחות דבר אחד שלא עשית עד עכשיו, להקדיש זמן נטו לילדים להנות מהשבתות נטולות הילדים/אמצע השבוע להתמקד בדברים החיוביים שהגירושים הביאו לחיינו.

 

[אייבורי]

אומרים שהורות נולדת עם רגשות אשם

אבל עם הזמן לומדים כי את נותנת לילדים דוגמא אישית לאושר את נותנת להם אמא מאושרת יותר את נותנת להם חוויות שבמצב דכדוכי קל בנישואים קלים לא היית נותנת בסופו של דבר הם יכולים לקבל הרבה יותר. כן אמנם זה לא החלום של משפחת בריידי, אבל בהחלט לא שבר נוראי.