שלום לכם אני כאן!!!

[סופת רעמים]

שלום לכם אני כאן!!!

תקופה ארוכה עברה מאז שכתבתי לאחרונה. אם זכור לי נכון, זה היה עוד כשהייתי בארץ בביקור לרגל בר המצווה של אחי. בינתיי חזרתי, פרקתי, ארזתי, התחלתי עבודה חדשה, עברתי דירה למדינה אחרת, התארגנתי, הכרתי גם קצת חברים חדשים... והכי הכי חשוב הרגשתי אותו זז לראשונה!! שלשום בצהריים, באמצע ישיבה, פתאום הרגשתי את הגלים המוזרים בצד ימין של הבטן. ומאז הוא לא מפסיק לזוז הפצפון וזו ההרגשה הכי מדהימה שיש!! אני מאוד עייפה, כל הזמן, עובדת מאוד מאוד קשה, מסתגלת לאט לחיים לבד במקום חדש וזר ובלי להכיר אף אחד... בהתחלה היה לי קשה מאוז לעזוב את כל החברים, עם רובם מיותר לציין לא נשמר הקשר... ככה זה אנשים. יש רגעים קשים יותר וקלים יותר אבל אני מסתדרת ואני מאושרת... הדירה נפלאה ומרגישה ממש כמו בית אמיתי, קצת שקט לי מידי לפעמים והפחד תוקף אותי מדי פעם, מה יהיה, איך אני אסתדר לבד. אנשים בעבודה נחמדים מאוד ותומכים. ביום שישי יש לי תור לרופאה החדשה אני מקווה שהיא נחמדה, ואני אקבע בקרוב סיור בבית החולים וכו´. אני כבר בשבוע 22 והבטן מתחילה לבלוט... התזוזות במשך היום משמחות אותי אבל העייפות שאני לא רגילה אליה קצת קשה לי. בעבודה באמת נחמד לי ובכלל האיזור מאוד חי וחביב (ניו יורק סיטי... איזה הבדל), ובסך הכל אם מסכמים את התמונה, כיף לי ואני מחכה לתינוק שיבוא. מבחינה כלכלית קצת לחוץ והמעבר עלה המון, אני מקווה שלאט לאט אני אסתדר ואצליח קצת לחסוך. אז זהו, רציתי לעדכן אתכם, אני בחיים, די מאושרת, עייפה, עובדת, ומרגישה את התינוק שבדרך! נשיקות לכולם אני.

 

[רק אביגיל]

{{{{{{{{סופהההההה}}}}}}}}}}}

נפלא לשמוע שקשה לך ושאת עייפה מרוב טוב שקורה לך בתוכך מסביבך.

גמרת כבר את החצי הגדול , לא? עכשיו נשאר לך רק החצי הנפוח

דרך צליחה ! , מאחלת לך מכאן.

 

[סופת רעמים]

אני כל כך עייפה!!

חשבתי שזה עובר בשליש השני! אבל זה לא עבר ולא נעליים. הגוף שלי כבר לא רגיל לעבוד 12-14 שעות ביום... ולישון 4. אם אני לא ישנה 9-10 שעות אני שבר כלי. והאמת, גם כשאני כן ישנה 9-10 שעות אני נרדמת באמצע היום. תגידו, זה נורמלי?? חוצמזה באמת שהכל בסדר גמור. אני עוד צריכה לברר איך מגישים פה תביעת מזונות ומה עושים וכו´ אבל כל דבר בעיתו. נשיקות! אני

 

[רק אביגיל]

לפחות עכשיו השינה היא בשליטתך ../images/Emo13.gif

כלומר , פחותויותר את יכולה להחליט מתי לישון... את צריכה גם להתאמן ולהתכונן לתקופה ש לא בדיוק תהיי את זו שתחליטי

אבל , כמו שאמרת , כל דבר בעיתו.

 

[יסמין43]

אולי תוכלי לספר...

...האם את ממש לבד במקום החדש? וממש כך לבד את עומדת בפרוייקט הזה? כבר אני מעריצה אותך. מקנאה בך על היכולת הזאת. אני עצמי אם לא-נשואה לשניים, אבל בכל זאת מרגישה מוקפת משפחה, וקשה לי לדמיין איך הייתי מסתדרת בלי, אף-על-פי שלפעמים נורא בא לי להיות בלי (יש לזה גם חסרונות, את יודעת). אז הייתי שמחה לשמוע.

 

[סופת רעמים]

כן, אני לגמרי לבד

אין לי משפחה פה, וחוץ מאשר אנשים שהכרתי בעבודה החדשה אני מכירה בחורה אחת, דרך אחד הפורומים. הכרתי אותה לפני שבוע, אני מקווה שנהיה חברות אבל בינתיים... יש לי עוד קצת חברים מהמקום הקודם אבל הם במרחק של ארבע שעות נסיעה ועכשיו חורף ושלג ולא קל להגיע. אז באופן עקרוני, כן אני מאוד מאוד לבד. אני לא אומרת את זה בצורה בכיינית או מתלוננת. זה פשוט סוג אחר של לבד שעוד לא היה לי קודם. יש לי את שני חתוליי היפהפיים שעוזרים לי להרגיש פחות לבד, והטלויזיה והרדיו והמחשב פועלים יותר מכרגיל. לגבי התינוק והלידה המתקרבת... אני לא מאוד מודאגת. על אף שאף אחד מהמשפחה שלי לא מתכוון להגיע לכאן ללידה, אני בטוחה שאסתדר. אני תמיד מסתדרת. אני מקווה שלא יהיה לי קשה מדי בימים הראשונים, ואחר כך אני אחזור לעבודה, אמצא מטפלת, או אשלם לעוזרת (שתהיה) לעשות קניות... אין ברירה, כשצריך אז מסתדרים. אני כבר יודעת שבאיזור שלי יש הרבה ישראלים וגם גנים ישראליים אז אני מקווה שזה יעזור

 

[יסמין43]

כולי הערצה וקינאה.

עם כל החוזק שבי, אני לא יודעת אם הייתי עומדת בזה. אולי זו גם שאלה של כסף. בסך הכל אני די תלויה כלכלית, לא עומדת ממש על רגלי (למרות שאני עובדת). אולי זה גם קשור לזה. בכל מקרה, כל הכבוד לך.

 

[סופת רעמים]

קנאה??

אני חושבת שכל אחת מאיתנו היתה עושה את מה שהיא צריכה כדי לשרוד ולגדל את הילדים שלה. גם אם זה אומר להיות לבד במדינה זרה. במקרה שלי אני מתפרנסת בכבוד כרגע, אבל זה לא יספיק כשהתינוק יוולד, בטח לא למטפלת. שכר הדירה באיזור הזה מאוד מאוד גבוה וחצי מהמשכורת שלי הולכת רק על זה. אז מה עושים? אני חושבת על עבודה נוספת לסופשבוע, רק שבינתיים אני מגיעה לסופהשבוע כל כך סחוטה שאני לא יודעת אם אני מסוגלת. חוצמזה אין לי ברירה אלא להגיש תביעת מזונות ואני מקווה שהתהליך יהיה חלק ולא מסובך וארוך מדי. גם חופשת לידה אין כאן, אני יכולה לקבל שישה שבועות ב-50% מהשכר ואין לי מושג ממה אני אשלם חשבונות ואקנה אוכל בחודשיים האלה... אבל מה, אני מרוצה ומאושרת שאני עובדת ונחמד לי ולאט לאט אני גם אכיר אנשים ולא אהיה לגמרי לבד. בינתיים אני חוסכת ומצטמצמת כמה שאפשר ומתכוננת לבואו של התינוק, ומתנחמת בעובדה שכל תזוזה שלו גורמת לי לאושר! אז תאמיני לי אין במה לקנא וודאי לא להעריץ, זה משחק של הישרדות ואני משתדלת לשרוד... זה הכל. אני

 

[יסמין43]

אני בכל זאת מקנאה בהעדר התלות

תראי, כל אחד מקנא במה שחסר לו. וזה מה שאני מרגישה שחסר לי. שבאמת לא אהיה תלויה באף אחד. אז נכון שזה בעצם בידיים שלי, אבל בכל זאת אני לא עושה את זה. חוץ מזה, שלא פעם אני "מתגעגעת" למקום שקט יותר וירוק יותר, למקום אחר, ואני יודעת שבחיים לא יהיה לי האומץ לקחת את הרגליים ולעבור לבד למדינה אחרת. (עם בן-זוג זה משהו אחר.) אז באומץ הזה שלך אני מקנאה. (ואני עוד אחת כזאת שכל הזמן אומרים לה - איזה אומץ, איזה אומץ.) אגב, מזונות זה גם אומר שתצטרכי לחלוק את הילד עם הגבר הזה? (אבל את לא חייבת לענות, כמובן, אם זה כבר אישי מדי.)

 

[אופירה10]

את נשמעת כאשת חיל ../images/Emo66.gif

קראתי את דברייך ואני פשוט רוצה להוריד בפנייך את הכובע ולהגיד לך כל הכבוד!! אני עצמי אם חד הורית לילדונת בת שנה וחודש (ואני בכלל "שייכת" לפורום חד הוריות מבחירה, אלא שלפעמים אני נכנסת לפה ורואה מה חדש...) ולמרות שיש לי חלקי-משפחה לידי - זה עדיין קשה, בעיקר הקטע הכלכלי. ואילו את, רחוק, בעיר זרה, ללא משפחה, בהריון - ואת נשמעת לי כל כך חזקה ובטוחה וזה עושה לי כל כך טוב... דרך מה שכתבת - חיזקת אותי. אני זוכרת את ההרגשה הנפלאה של הפרפורים והרפרופים הזעירים בתוכי, כשחשתי בפעם הראשונה את הבעיטות של העובר בבטן. אין דבר שישווה לכך. אף אחת לא תבין זאת עד שתחווה זאת בעצמה. אני כל כך שמחה בשבילך, בשביל האושר שמחכה לך. כל הדאגות שיהיו לך נמוגות אל מול חיוך קטן, מבט שמח או כל תגובה אחרת שתקבלי מתינוקך. תאמיני לי, זה עכשיו קורה אצלי.

אני מאחלת לך שהמשך ההריון יעבור בקלות (זה הולך להיות כבד...מאד...), שתהיה לך לידה קלה (תשמעי לי, אל תעברי אותה לבד, קחי מישהו - זה פשוט עולם אחר כשיש מישהו לידך לעזור לך), ושפשוט תסתדרי במקום החדש.

להתראות אופירה

 

[סופת רעמים]

אז ככה

קודם כל תודה על המילים החמות, זה מדהים שאחרי כל מה שעברתי בפורום הזה אני מצליחה לעודד ולחזק מישהו! שנית, אני חושבת שמהרגע שנכנסתי להריון הייתי בטוחה במה שאני רוצה. ההבדל בין אז לבין עכשיו הוא שאז עוד נתתי לכל מיני נשמות טובות לערער לי את הבטחון ועכשיו לא. אני עומדת על הרגליים בזכות עצמי ולא צריכה טובות מההורים ומאף אחד. אני מאוד מקווה שאני אוכל למצוא משיהו שיהיה איתי בלידה, אבל זה ממש לא בטוח. אני מאוד מקווה שיהיה אפשר לארגן מישהו שיהיה בבית כשאני חוזרת, אבל גם זה ממש לא בטוח. בעוד חצי שעה אני הולכת לפגוש את הרופאה החדשה, אני אספר לה את הסיפור שלי ואקווה שהיא תוכל להיות אוזן קשבת וללוות אותי עם ההריון הזה. קיבלתי עליה המלצות מצויינות. בסך הכל אני לא פוחדת אפילו. אתמול בלילה העירו אותו התזוזות של הקטנצ´יק בבטן והתהפכתי לי במיטה וחשבתי איזה כיף זה הולך להיות. אני מסתכלת כבר על עריסות בחנויות לדברי תינוקות ועושה רשימות של מה אני אצטרך בשלב ראשון. לא יודעת, אולי העובדה שהתחלתי להרגיש אותו זהה עשתה את ההריון הזה למוחשי ואמיתי יותר פתאום. בקרוב אני אתחיל להתעניין בקורס הכנה ללידה, סיורים בבית החולים ולחפש מטפלות וגנים פוטנציאליים. ביררתי גם לגבי תביעת מזונות ואני מקווה שזה יילך חלק למדי. סך הכל אני חושבת שיש לי מספיק זמן להתארגן כמו שצריך ואני מאוד מרוצה מזה. אז כן, הנה אני כאן, כשהחלק הכי מפחיד כבר מאחוריי. ואני מאושרת, ואני שמחה, ואני מחכה לתינוק, ואני גאה להכריז קבל עם ועדה שהכל בסדר!! ולכל אלה שליוו אותי כאן ותמכו בי לאורך התקופה הממש קשה שעברתי, אני חייבת לכן ולכם תודה גדולה יותר ממה שאי פעם אוכל לבטא. לחגית, לנאווה, לאביגיל, לנעה ולכל האחרות והאחרים שלא עולים בדעתי ברגע זה - תודה.

 

[חגית אמא של אלה]

העונג כולו שלי, נישמתי... ../images/Emo24.gif

 

[דבורי]

תומכת לידה

אני לא זוכרת אם כבר העלו את זה כאן, אבל אני מאד ממליצה לקחת תומכת לידה (דולה) ללידה. זאת אישה שתפגשי איתה כבר כמה פעמים לפני הלידה, והיא אמורה לתת לך תמיכה נפשית ופיזית בלידה עצמה. כדאי מאד. אם יש לך זמן, הייתי מציעה ללכת לחוג התעמלות או יוגה לנשים בהריון. מלבד ההתעמלות עצמה, שגם מאד חשובה, זה נותן לך גם אפשרות להיפגש (ולקטר או להחליף חוויות) עם עוד נשים במצבך.