שלום לכל משתתפי הפורום

שלום לכל משתתפי הפורום

ובכן שלום לכולם יש לי בעייה נוראית.. אמי סבלה מסכיזופרניה , החלימה אך נפטרה מגידול בראש בסופו של דבר... אחי היחיד בסביבות גיל 20 במהלך קורס קצינים משהו השתבש.. הפסיק לתפקד והידרדר לאט לאט בלי שנשים לב (או הכחשה) שגם הוא לא בסדר. אבי ואני מאוד נואשים הוא כיום בן 33 מסרב לקבל טיפול, לא עובד ובקושי מתקשר עם הסביבה כל היום יושב בבית, מאזין למוסיקה בקושי אוכל ומעשן... מסכן אבי (אני אגב האחות) שצריך להתמודד עם 2 פגועי נפש במשפחה כה קטנה (50% חולים) והוא לא צעיר בכלל. אחי לא מזיק לא לעצמו וחוץ מלהרגיז ולהוציא מהכלים (אין לו שום רגש) הוא לא מסוכן לסביבה. אנחנו לא רוצים אישפוז בכפייה בגלל שכבר חווינו זאת עם אמא ז"ל וזו הייתה טראומה, אגב אחי הוא זה שתמך באשפוז הכפוי אבל כמובן שמצבה של אמי היה גרוע בהרבה מאוד. אחי חי בהכחשה וטוען שאנחנו לא בסדר ושהוא בסדר גמור כשכל הסובבים אותו אומרים לו שהוא חולה ומציעים לו טיפול פרטי בקיצור מוכנים לעשות הכל כדי לנסות ולהציל את אחי היקר אך הוא עקשן כפרד ולא זז מעמדתו כבר יותר מ 10 שנים.. אנו אובדי עצות מי יכול לתת עיצה טובה?? אשמח לקבל תגובות אפילו ששמתי לב שהפורום קצת ישן וחבל... תודה לכולם מראש....
 

סמסרה1

New member
למיכלית היחידה ../images/Emo24.gif

היי כואב לשמוע הדברים. אני עברתי דבר דומה עם הבן שלי. הצלחתי בסופו של דבר אחרי סבל רב מאוד להביאו לפסיכיאטר. ואחרי סבל הצלחתי להביאו לידי כך שיסכים לקחת תרופות. המצב טוב כרגע. לא 100 אחוזים, אבל תודה לאל. אני כמובן מפחדת מהעתיד. מה גם שלא אחיה לנצח . חשבתי רבות על אישפוז בכפייה בזמנו. לא יודעת מה להציע. כדי להשגיח.
 

סמסרה1

New member
שאלה למיכלית

האם אמך ז"ל נרפאה מסכיזופרנייה??? עד כמה שאני שמעתי וקראתי כמעט אין סיכוי להרפא ממחלה זו. כלומר, אפשר לחיות רגיל ולהיות בריא אך עם תרופות בדרך כלל לכל החיים.
 
היי סמסרה 1

רציתי להודות על התגובות.. אז כן אמא שלי כמעט ונרפאה לחלוטין מהמחלה, היא הייתה מקבלת זריקה אחת לשלושה שבועות וכדורים כמו זיפרסיה והיא הייתה יציבה, דיברה לעניין ולא חזתה חזיונות שווא. היא דווקא כן יצאה מזה, ואני רוצה לספר שהיא דיברה בהמון כאב על האישפוזים ועל הסבל הנפשי שחשים במחלה האומללה הזו.. לכן אני רוצה להסב את תשומת לב כולם לאט לאט עם אישפוזים בכפייה, אלא כברירת מחדל. אמי הייתה במצבים פסיכוטיים קשים מאוד שכללו נסיון התאבדות , האשמות , רדיפות וחזיונות הכל מכל וגם דיכאון ואח"כ התרוממות רוח בקיצוק מצבים מאוד קיצוניים אבל היא כן יצאה מזה ניתן לומר , אומנם כבר לא הייתה האישה שפעם היתה אמא שלי אבל קמה מהמיטה, התקלחה, עבדה קצת, דיברה לעניין.. כלומר יש סיכוי.. ובקשר לבנך אני מבינה אותך מאוד כי גם אבא שלי עם אותן הדילמות של "אני לא אחיה לנצח" מי ידאג לו? מי יטפל בו? מה יהיה איתו? אולי אני אקרא לו לפורום נראה לי שיש לכם על מה לדבר...
 

סמסרה1

New member
מיכלית היי

אהלן, תראי , גם הבן שלי עכשו בסדר. אבל מה זה בסדר? עם זריקה אחת לשבועיים.
 
היי מיכלית ....

אויייייי כמה שהתסמינים האלו מוכרים לכולנו (פשוט עצוב
) והטראומה מהאשפוז הכפוי..... תראי ברגע שהוא לא מהווה סכנה לציבור אין מה לדבר על אשפוז מה גם שהבנתי ממה שכתבת שאין צורך בכך (וזה מנחם!) הבעייה היא באמת לקחת אותו לטיפול כלשהו כי הוא כן צריך עזרה מקצועית זאת בעייה רצינית שהוא לא משתף פעולה בכלל ושהוא מכחיש..... אין מנוס צריך להמשיך במסכת השיכנועים!!! אני מאחלת לך הרבה הצלחה ושתיהי חזקה רויטל.
 

סמסרה1

New member
רויטל היי

בזמנו, כשלא הצלחנו לקחת את הבן שלנו לטיפול, תקופה ארוכה מאוד, הפסיכיאטר המליץ ולחץ, שנאשפז אותו בכפייה לצורך איבחון. טען, שככל שהוא יקבל טיפול מוקדם יותר-הנזק יהיה קטן יותר. אנחנו המשכנו לסבול לסבול לסבול ולא אישפזנו אותו בעקבות לחץ של חבריו מהעבר. לא יודעת אם זה היה אחראי או אם זה היה בסדר. לא יכולה להביע דיעה. כיום הוא מטופל. והוא מקסים. ואני משתדלת לו לחשוב יותר מידי מה יהיה סעתיד הרחוק.
 
כן רויטל מבינה אותך

היי רויטל ואני מבינה שלבסוף כן הצלחתם לשכנע אותו אולי תסבירי איך? בטוב? בשכנועים? אצלנו זה לא הולך עקשן כפרד ובטוח שככל שמטפלים מוקדם יותר בבעיה הנזק קטן יותר... תודה על התייחסותכם, מאוד מעריכה את זה.. אעדכן אם יהיה חדש....
 
היי מיכלית...

יווווווו זה היה מזמן..... אני זוכרת שלקחנו אותו לביקורת ופשוט השארנו אותו שם כי המצב היה בלתי נסבל.... אחר כך הוא שוחרר לתקופה ואז המצב שוב התדרדר ונאלצנו לאשפזו בכפייה..... אני זוכרת את האישפוז הזה כסיוט וטראומה נוראית עד היום אחי סובל מפחדים איומים "מה יבואו לקחת אותי?!?" לכן אני ממליצה לך באהבה אם אין צורך לא לעולל זאת לאחיך. כן כן ועד היום הוא שם!!!!
 
תודה רויטל...

כן אני מבינה מה שכתבת ואני מבינה את הסיוטים מהאישפוז, עברת את זה מאמי.. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם...
 
סמסרה....

זה מצויין שנכון לעכשיו את רואה את ההווה על תתחילי לשקוע במחשבות לגבי העתיד... יהיה מה שיהיה! אבל מצד שני אני בטוחה שבתוך תוכך את כן קצת חוששת לעתיד וזה טבעי.
 

סמסרה1

New member
כן, בתוך תוכי

רויטל בוקר טוב, את יודעת שעם התרופות הוא מנהל חיים נורמליים . וחזר להיות אדם מקסים. נרשם לבי"ס יואל גבע לשפר בגרות במתמטיקה ולפסיכומטרי והחליט למה הוא רוצה להרשם ללימודים לאחר מכן. נפגש פה ושם עם חבריו משכבר הימים, מיוזמתם. מה שקורה הוא זה, שהם עסוקים מאוד, לימודים באוניברסיטה, עבודה, חברה...והוא כבר לא יוזם כמו בעבר. הדרך עוד ארוכה. אבל, אני מכירה וגם שמעתי, שעם טיפול הולם מנהלים חיים רגילים לחלוטין. תראי, יש אנשים עם סכרת , יש עם אפילפסייה, יש עם לחץ דם גבוה ויש השד יודע מה, ואנשיםפ אלה גם חיים על תרופות וחיים נורמלי. אני מתפללת, שיתמיד לעשות מה שהרופא ממליץ וימליץ בעתיד. חיצונית, הוא השמין מאוד. הוא היה חתיך אמיתי לפני. אז הנה הוא הולך (בהמלצת הרופא) לחדר הכושר כארבע ולפעמים חמש פעמים בשבוע - לשעה. תראי, להביאו להכרה שהוא צריך טיפול אז תבינו ואתם בטח יודעים, שעברנו גיהנום גיהנום גיהנום... ולא ידעתי או לא האמנתי , שאצליח בסופו של דבר לעשות זאת.
 
את יכולה לטפוח לך על השכם

קראתי את מה שכתבת וזה מאוד יפה וטוב לשמוע שאנשים ממשיכים לחיות חיים רגילים גם עם מחלות נפש כי זו מחלה ככל המחלות.... מאחלת לך ולבנך המון בריאות ושימשיך כך טפו טפו טפו.... אני יכולה לומר לך שאני מבינה את הפחדים שלך כאמא אבל את עשית ועושה כמיטב יכולתך וכל הכבוד לך על כך....
 

סמסרה1

New member
מאחלת לכולנו...

בוקר טוב, אני מאחלת לבני משפחתנו ולנו בריאות, שיהיה כבר נחת ושלווה והרבה כוח. לא קל. אם תדפדפו אחורה בפורום ואם זה עדיין ישנו תראו אילו מחשבות עלו בראשי בתקופה היותר קשה.
 

אנפה2

New member
../images/Emo24.gifשלום לך מיכל ולכול הפורום,

יש לי אחין שהוא חולה סכיזופרניה, העבר שלו קשה בהרבה יותר מאשר של אחיך , וזה אומר הסתגרות, דיבור אל עצמו, ואפילו זרק סכין על אחיו, (כי הם מדמיינים לעצמם). בעקבות זה ישב בכלא, בלי משפט, היה בבי"ח לחולי נפש, ברח משם, ואני לא מספרת לך את זה על מנת שתראי שיש יותר גרוע מהמצב שלכם, אלא על מנת שתראי לאן הגענו איתו עם המון סבלנות. אחותי שהיא אימו של הבחור שהוא בגיל אחיך, היא אם חד הורית קשת יום , כי עליה לפרנס. בקיצור הלכה איתו לכל הרופאים והמסגרות האפשריות, היום הבחור נוטל תרופות ומאוזן בעקבות זה, כמובן הכל יחסית. הוא עובד דרך חברת המשקם, ובעקבות הביטחון שהוא קיבל הוא פנה לכמה ועדי בתים , והוא מנקה מדרגות, וזה ביחד עם ביטח לאומי מקנה לו אפשרות להתקיים בכבוד, אבל ישנה בעיה חברתית, כי קשה לו למצוא את מקומו בחברה, ובינינו זו בעיה לכל החיים.
 
את צריכה להיות

מאושרת שבנך חזר לשגרת חיים נורמלית והוא מסוגל לתפקד בחייו יש כאלו שגם את זה לא מסוגלים..... את נשמעת אישה חזקה סמסרה שדבקה במטרותיה ואין חשוב מזה המשיכי כך!!!
 
סמסרה את צריכה להיות

מאושרת שבנך חזר לשגרת חיים נורמלית והוא מסוגל לתפקד בחייו יש כאלו שגם את זה לא מסוגלים..... את נשמעת אישה חזקה סמסרה שדבקה במטרותיה ואין חשוב מזה המשיכי כך!!!
 
למעלה