שלום לכולן

[*superstar*]

שלום לכולן

אני עדי, אני בת 20 ורציתי לשאול לעצתכן. אני לא יודעת אפילו אם זה בסדר שאני פה, או בכלל איך להתחיל ומה להגיד. סבתא שלי נפטרה ביום חמישי. אתן בטח שואלות את עצמכן, מה אני עושה פה אם ככה? התשובה לזה היא שבסופשבוע האחרון ביליתי הרבה עם אמא שלי [היא הייתה אמא שלה], והיא נראית לי כל כך עצובה. באותו יום לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה ש"לאמא שלי אין יותר אמא. איך עוברים את זה? מה אני אעשה כשהיא תלך לי?" אני לא יודעת מה להגיד לה, או מה לעשות בשביל לעודד אותה כמה שיותר. ברור לי שזה קשה כרגע, אבל אני מרגישה שאני חייבת, לטובת שתינו. זה נשמע קצת אנוכי, אבל קשה לי לראות אותה ככה. אני מנסה להבין מה עובר עליה, אבל זה לא הולך. אני מקווה שמה שכתבתי נשמע הגיוני, ושתנסו לעזור לי. תודה, עדי.

 

[סְקָאלִי]

שלום עדי.

נורא ריגשה אותי הפניה שלך. איזה מזל יש לאמך, שיש לה בת רגישה כמוך. באשר לשאלותייך - 1. בקשר לכאב הרב של אימך ולרצונך לעזור לה - ראי, בד"כ כשאנחנו אוהבים מישהו, קשה לנו לראות אותו סובל, ואנחנו מחפשים את המעשה האולטימטיבי שיעלים הרחק את הכאב. הענין הוא - שאת הכאב הזה אי אפשר להעלים. אנייודעת שזה קשה גם לך, כי את מאוד אוהבת את אמא, ובודאי גם אהבת את סבתא. אבל אמא כואבת עכשיו, וזה גם חשוב שהיא תכאב עכשיו. כי כאשר מאבדים אדם קרוב, חשוב להתאבל עליו. גם כדי שאפשר יהיה אח"כ להתאושש בצורה יותר בריאה מהאובדן. ולצורך זה - לא משנה הגיל, לא משנה שהיא כבר אמא בעצמה. היא גם בת ... מה כן אפשר לעשות? אפשר להיותעם אמא, לחבק אותה, לשאול אותה מה הכי יעזור לה? אולי יעזור לה לדבר על סבתא, לספר לך סיפורים עליה. אולי יש דברים פרקטיים שהיא צריכה בהם את עזרתך. את יכולה לומר לך שאת מבינה שקשה לה מאוד, ושאת איתה, ושאם יש משהו שאת יכולה לעשות בשבילה - אפילו אם זה רק לשמוע, ואפילו אם זה רק להיות איתה ללא מילים - שתאמר לך. אני מתארת לעצמי שאת אולי חוששת שמעכשיו אמא תשתנה, ואולי תהיה כל הזמן עצובה. אני לא חושבת שזה מה שיקרה. אני חושבת שהיא עכשיו בעיצומו של ההלם, והיא באבל, והיא צריכה לעכל את מה שקרה לה. עם הזמן, הכאב לא נעלם, אבל הוא משנה צורה, משתלב בחיים. 2. אשר אליך - אני מבינה את הפחד שלך. פתאום את קולטת שזה לא טריביאלי שיש אמא ... הבנה של החיים כמו שהם היא להבין עד כמה הם בני חלוף ... לא פשוט. אבל מאורע כזה נותן לנו פרופורציות, ואם נשכיל, נדע להעריך יותר ולהוקיר יותר את מה שיש לנו ... עדי יקרה, אם את רוצה לשאול או להתייעץ עוד, את מוזמנת. אמנם הפורום נקרא "בנות ללא אם", אך הוא מיועד גם לאנשים שמעונינים לסייע לבנות ולנשים כאלה. ואם תרצי, תוכלי להפנות גם את אמא לאתר. שולחת לך חיבוק.

 

[*superstar*]

תודה רבה../images/Emo24.gif

הייתי עם אמא שלי היום, וסיפרתי לה שכתבתי פה על זה והיא התרגשה מאוד. אז תודה על העצות, עזרת לי