תודה עדי
אחרי שקראתי כמה הודעות בפורום המיוחד הזה, ידעתי שמישהי תבין אותי, איפשהו. זה נורא חשוב לי, כי אני מרגישה שאין בסביבה הפיזית שלי מישהו שיכול או רוצה. אני מתלבטת אם לפנות לפסיכולוגית. אולי זה יעזור. החשש שלי הוא שבגלל כל הכאב והצער היום יומיים הללו, אני בעצמי אחלה בסרטן ואמא שלי תמיד אמרה לי לדאוג לעצמי ולטפל בעצמי. בינתיים אני פשוט חיה, כאילו כלום, אבל זה לא משכנע, לא אותי.
אחרי שקראתי כמה הודעות בפורום המיוחד הזה, ידעתי שמישהי תבין אותי, איפשהו. זה נורא חשוב לי, כי אני מרגישה שאין בסביבה הפיזית שלי מישהו שיכול או רוצה. אני מתלבטת אם לפנות לפסיכולוגית. אולי זה יעזור. החשש שלי הוא שבגלל כל הכאב והצער היום יומיים הללו, אני בעצמי אחלה בסרטן ואמא שלי תמיד אמרה לי לדאוג לעצמי ולטפל בעצמי. בינתיים אני פשוט חיה, כאילו כלום, אבל זה לא משכנע, לא אותי.
גם יחד. שמתי לב שלרבות יש ילדים. אמי מאד אהבה ילדים ורצתה נכדים (עד היום לא זכתה לנכדים). אני מרגישה שלא אוכל ללדת ילדים ושללדת אותם בלי אמא שלי זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת (מעבר לכל הטיעונים על אכזריות העולם...). אני רוצה ילדים, אבל אני גם לא רוצה, מהסיבות האלו. אני רואה שזה נושא שכולנו חושבות עליו, לאור הכנס שהתקיים. מעניין כמה אנחנו פשוטים ודומים, לפעמים.. שתהיה שבת שלום.