שלום לכולן!

[מתביישת4]

שלום לכולן!

ראשית, חג חנוכה שמח! אני מתביישת4, חדשה כאן..... מקווה שתקבלו אותי יפה..... אני בת 36, אם ל- 3, השלישי בן 3 חודשים (בדיוק היום!!). ויש לי אמא. ואבא. שניהם חיים, פעילים, חיוניים, ובועטים..... בי. יחס אני לא מקבלת מהם. אף פעם לא קיבלתי. הם משפילים אותי בכל הזדמנות, לא סובלים את בעלי, ומתייחסים אלי ואל משפחתי כאילו שאנו חייזרים מכוכב אחר. אבל כבוד הם דורשים, ועוד איך! אז ככה יוצא שאני מרגישה לגמרי שאין לי אם..... אני לא יודעת אם אני בכלל שייכת אליכן..... יש פה עוד מישהי כמוני? אם אני לא שייכת לכאן, אנא כיתבו לי ולא אוסיף להטריד!

 

[yaeli1231]

אני בדיוק בגילך גם עם 3 ילדים

אך ההבדל הוא שאימי נפטרה לפני חודש. גם ההורים שלי לא תמיד פירגנו ועזרו לי כשביקשתי ולא תמיד הקשיבו לבקשותי אך אין מה להשוות כאשר יש לך הורים חיים שאת לא ממש סובלת להורה מת שאין עם מי לדבר רק עם תמונה או קבר. לכן אני חושבת שתנסי קצת להסתדר איתם ועם לא אז,לא. אך אל תשווי את עצמך למישהוא שאין הורה. אני מרגישה שיש לי כזה חור וחסר ואני כ"כ עצובה שאת לא יכולה לתאר לעצמך למרות שאמי לא תמיד הקשיבה לי למרות שהיא יכלה, ועכשיו אין בכלל מי שיקשיב .

 

[hartuvim]

שלום מתביישת../images/Emo201.gif

אל תתביישי... לדעתי בכלל לא מובן מאליו שמקומך לא איתנו. בת ללא אם יכולה להיות גם בת שננטשה ע"י אם חיה, הן פיזית והן רגשית ונפשית. לדעתי, לפעמים קשה יותר לחיות ללא אם שחיה, מאשר לחיות עם הזכרונות מאמא טובה שאיננה עוד. אבל- זו רק דעתי. אני מרגישה שהרבה פעמים בנות במצב שלך לא מוצאות את עצמן עד הסוף כאן בפורום, גם בגלל שלפעמים לבנות האחרות קשה לשמוע על אמהות חיות (גם אם הן נוטשות וכו'). אני מקווה שכן תוכלי למצוא כאן אוזן קשבת.

שירה.

 

[מתביישת4]

תודה

הרטובים, תודה לך! חיממת את ליבי מעט..... יעלי, תודה על תגובתך! אני מבינה אותה מאד מאד, ומאחלת לך מכל נימי ליבי ונפשי שלא תדעי יותר צער בחייך. אמן ואמן. אולי תצליחי להבין אותי אם תקראי את הדברים הבאים: אני מרגישה שאין לי ומעולם לא הייתה לי אם. אני מרגישה זאת כרגע, כשאני מניקה את בני, ועושה מאמצי על לעשות זאת למרות הכל, ואני יודעת שאימי מולדיתי מעולם לא עשתה זאת בשבילי. אני מרגישה זאת כשאני מתרוצצת לכל מסיבה קטנה בגן או בבית הספר, סתם כדי להיות שם עם ילדיי, ואני יודעת שאף אחד אף פעם לא עשה זאת בשבילי. אני מרגישה זאת כשאני מציינת כל יום הולדת וכל ארוע, קטן כגדול עבור ילדיי, בדר"כ במסיבה גדולה ורבת משתתפים, למרות עבודה תובענית ונכות פיזית קשה, ואני יודעת שאף פעם לא עשו זאת בשבילי. אני מרגישה זאת כשאני נדרשת להיות אוזן קשבת, כתף תומכת, שק חבטות להוצאת תיסכולים ופינה חמה עבור שלושה, כשאף אחד, מעולם, מעולם, לא היה שם בשבילי. אני מרגישה זאת בהריונותיי, ובלידותיי, ובגידול ילדיי, כשמעולם לא הוצעה לי עצה טובה, עצה מאישה שכבר עברה את זה ויכולה לייעץ - אמא שלי. אני מרגישה זאת כשאמא שלי מאחלת לי "הלוואי שתמותי....." מעולם לא הייתה לי אם. ואני רק גאה בעובדה שלמדתי, למרות הכל, את מלאכת האימהות, וכיום אני בעצמי אם לשלושה, ומעניקה להם את כל מה שלי אין ומעולם לא היה. שוב סליחה אם פגעתי ברגשותיה של מישהי. זו בכלל לא כוונתי!

 

[סְקָאלִי]

שלום לך.

ראשית, צר לי לשמוע על כאבך. קראתי את שתי ההודעות שלך, ואני מבינה שחווית סבל רב. אשר לשאלתך, בזמנו כתבתי על כך, וההודעה העוסקת בהרחבה הנושא נמצאת במאמרי הפורום - מוסיפה לך קישור. אני חושבת שהיא שופכת קצת אור על השיקולים השונים בנושא. מציעה שתבדקי איך את מרגישה ביחס אליהם. בכל מקרה, מחזקת את ידייך.