שלום לכולן!!!
מזמן לא הייתי פה... אני כבר ארגיש כמו תקליט שבור אם אגיד עוברת עליי תקופה קשה.... וגם עמוסה, ולא במובן החיובי- שעוזר, משכיח את הכאב וכו'... באתי כי רציתי לשתף אתכם כמה עצוב לי. חג פורים הגיע, חג שעושה לי תמיד תמיד שמח
וטוב בלב
, אבל במקום לשמוח אני נהיית עצובה
עצוב לי כי טל, החברה היחידה שעוד נהנתה מלעשות 'שטויות' כאלו, כמו לחגוג את פורים
, איננה כבר פורים שלישי
עצוב לי כי אין לי מי שתחבק בחג הזה, אין לי מי שתלבה את אש השמחה בתוכי, אין מישהי שאני אוכל להתייעץ איתה בקשר לתחפושת, שתלך איתי לעשות כייף, שתעזור לי לשמוח, שתעזור לי להתחפש... נכון שאף פעם לא הייתה, אבל כל שנה היה משהו אחר, או מישהי אחרת שהייתה משכיחה את החסר הזה. בבית הספר זו הייתה תמיד איזו מורה, בשלוש שנים האחרונות זה היה כל החברים המדהימים שלי ללימודים, וזה היה עמית (הילד שטיפלתי בו עד שהקשר נחתך
) והשנה- אני מרגישה גם לבד מבחוץ, כי החברות וכל מי שאני יכולה לבלות איתו- עסוק או לא אוהב את פורים או להתחפש, או לא אוהב לרקוד, וגם מבפנים אני לבד...
פורים אמור להיות שמח ואפילו אתמול לא הצלחתי ללבוש את התחפושת (פרפר
) מרוב עצב, אז לבשתי רק חלק ממנה, ונראיתי מגוחך.... רק לגן (איפה שאני עובדת) התחפשתי לשמש
וזה היה מאד כייף אבל כולם בגן (הסייעות) רק רצו לסיים עם זה.... והיה רק את המינימום... אפילו בגן השנה חגגו את החג רק כדי לצאת מידי חובה. מזל שמדובר בילדים והרי הם מתלהבים מכל דבר
אבל זהו ואחרי זה נהייתי עצובה. וזה פורים
מזמן לא הייתי פה... אני כבר ארגיש כמו תקליט שבור אם אגיד עוברת עליי תקופה קשה.... וגם עמוסה, ולא במובן החיובי- שעוזר, משכיח את הכאב וכו'... באתי כי רציתי לשתף אתכם כמה עצוב לי. חג פורים הגיע, חג שעושה לי תמיד תמיד שמח
