ובכן...
במשך כל יום הכיפור הצצתי לראות אם מישהי ענתה לי (וחטאה כמוני..) ואילו כעת, כשאיני מצליחה להירדם, הצצתי שוב, ושמחתי מאוד לראות שתי תגובות, כנראה שעד שסוף סוף אני מוכנה להיפתח, אני מקווה למצוא מישהו מהצד השני... בכל אופן, הסיפור שלי מעט מורכב, אך אנסה לספרו מבלי לייגע- אימי ואבי התגרשו כשהייתי בת שנה, אבי נישא בשנית לאחר מספר שנים ונולדו לי עוד שלושה אחים (הניסוח מכוון...) הקשר בין אימי לאבי היה מזוויע ביותר כל השנים- לא היה קשר- אלא שינאה תהומית, ואני- אני הייתי באמצע. מיותר לציין שכמתבגרת, יחסיי עם אימי ידעו עליות ומורדות אך בסך הכול, אהבנו, ומאוד (חייתי איתה כל השנים). בכל אופן, כשהייתי בת 16 היא חלתה, וכל הסאגה הידועה של ניתוחים, טיפולים, "החלמה" ו.. "המחלה חזרה". לבסוף, היא נפטרה כשהייתי בת 18, ובטקס הסיום של י"ב- ישבתי עליה שבעה. ומאז- יחסיי עם אבי השתפרו ללא היכר, אם כי הם מאוד טעונים... אני מתעתדת לסיים תואר ראשון בעוד כשנה, עובדת בחברת היי-טק, עצמאית ביותר, גרה לבד ופשוט, מתוך הלבד, העצב, האובדן האדיר- צמחתי. כמובן שגם התאבלתי, ולא מעט, אך החיים חזקים יותר מאיתנו. אז בשיגרה של "להספיק הכול" - אני מנסה כעת שוב לנגוע בפינות הכואבות, בגעגוע.. שלכן, סביון