שלום לכולן
הי בנות: גם אני מצטרפת חדשה, וגם אני הגעתי בעקבות הכתבה בידיעות. שמחתי והתרגשתי לקרוא את הכתבה, וזו בעצם פעם ראשונה שאני משתתפת בפורום באינטרנט... אני רוצה לספר לכן על עצמי: אני בת 25, ואמא שלי נפטרה כשהייתי בת 9. אין לי אחים אז נשארנו רק אני ואבא, שהוא אדם נפלא ואב מסור ונהדר. ממה היא נפטרה? היא היתה חולה במשך כמה שנים, ואני הייתי בגיל שבו לא ממש שואלים ולא ממש מספרים לי כאלה דברים. אני יודעת שהיה לה סרטן וכנראה שזו הסיבה, כי חוץ מזה היו לה עוד מספר בעיות. כשבגרתי ושאלתי, קיבלתי תשובה קצת מתחמקת... כנראה שגם ל"גדולים" קשה לדבר על זה. יש לי הרבה זכרונות טובים, מה שמדהים הוא שאני לומדת עליה מכל מיני אנשים, כגון נשים שהיו חברות שלה והכירו אותה היטב, והן עד היום מדברות עליה וזוכרות אותה כאישה מיוחדת ומדהימה. כיף לדעת שאמא שלך היתה אשה מדהימה, חבל לי שאני לא זכיתי להכיר אותה כאדם בוגר. המחסור הזה מלווה אותי לכל אורך הדרך כמעין שגרה עצובה: כילדה היה לי כואב לראות חברות שהולכות עם אמא לקניות, חוות איתה את המחזור, מתייעצות איתה לגבי נושאים של בנות. היא לא היתה שם כשהכרתי את החבר, ולא היתה שם כשהתחתנתי, והיא לא תהיה שם כשיהיה לי ילד. אני לא יודעת אם גם בכן עולה השאלה - איזה מן אדם הייתי אם היתה בחיים ולא היתה עוזבת אותי? הייתי שונה ממה שאני היום? היא היתה מאד יצירתית וגם אני - כתבתי שירים וסיפורים, הלחנתי ושרתי. זו היתה הדרך הכי טובה להתמודד מבחינתי. אתן בטח תוהות אם היא מלווה אתכן מלמעלה. זה דבר שאני מאד רוצה להאמין בו. ואני אפילו אשתף אתכן בסיפור קטן: בחתונה שלי, בעת החופה, עף סביבי, רק סביבי, פרפר לבן. ואני רוצה להאמין - הלוואי שזו היתה היא... זהו עד כאן המונולוג הארוך שלי. אשמח להכיר אתכן קצת יותר לעומק. נתראה בקרוב...
הי בנות: גם אני מצטרפת חדשה, וגם אני הגעתי בעקבות הכתבה בידיעות. שמחתי והתרגשתי לקרוא את הכתבה, וזו בעצם פעם ראשונה שאני משתתפת בפורום באינטרנט... אני רוצה לספר לכן על עצמי: אני בת 25, ואמא שלי נפטרה כשהייתי בת 9. אין לי אחים אז נשארנו רק אני ואבא, שהוא אדם נפלא ואב מסור ונהדר. ממה היא נפטרה? היא היתה חולה במשך כמה שנים, ואני הייתי בגיל שבו לא ממש שואלים ולא ממש מספרים לי כאלה דברים. אני יודעת שהיה לה סרטן וכנראה שזו הסיבה, כי חוץ מזה היו לה עוד מספר בעיות. כשבגרתי ושאלתי, קיבלתי תשובה קצת מתחמקת... כנראה שגם ל"גדולים" קשה לדבר על זה. יש לי הרבה זכרונות טובים, מה שמדהים הוא שאני לומדת עליה מכל מיני אנשים, כגון נשים שהיו חברות שלה והכירו אותה היטב, והן עד היום מדברות עליה וזוכרות אותה כאישה מיוחדת ומדהימה. כיף לדעת שאמא שלך היתה אשה מדהימה, חבל לי שאני לא זכיתי להכיר אותה כאדם בוגר. המחסור הזה מלווה אותי לכל אורך הדרך כמעין שגרה עצובה: כילדה היה לי כואב לראות חברות שהולכות עם אמא לקניות, חוות איתה את המחזור, מתייעצות איתה לגבי נושאים של בנות. היא לא היתה שם כשהכרתי את החבר, ולא היתה שם כשהתחתנתי, והיא לא תהיה שם כשיהיה לי ילד. אני לא יודעת אם גם בכן עולה השאלה - איזה מן אדם הייתי אם היתה בחיים ולא היתה עוזבת אותי? הייתי שונה ממה שאני היום? היא היתה מאד יצירתית וגם אני - כתבתי שירים וסיפורים, הלחנתי ושרתי. זו היתה הדרך הכי טובה להתמודד מבחינתי. אתן בטח תוהות אם היא מלווה אתכן מלמעלה. זה דבר שאני מאד רוצה להאמין בו. ואני אפילו אשתף אתכן בסיפור קטן: בחתונה שלי, בעת החופה, עף סביבי, רק סביבי, פרפר לבן. ואני רוצה להאמין - הלוואי שזו היתה היא... זהו עד כאן המונולוג הארוך שלי. אשמח להכיר אתכן קצת יותר לעומק. נתראה בקרוב...