שלום לכולן!
לאחר לבטים רבים, גמני פה! אני בת 28.5 והוא בן 33.5, לא נשואים (ולא מתכוונים להיות), ביחד שנה, חיים ביחד חצי(שנה). אני קוראת סמויה שלכן מיום הקמת הפורום. לפני כמה שבועות אמרתי לו שאני רוצה בעוד מספר חודשים להתחיל לנסות, וכרגע חילוקי הדעות נעים סביב "כמה- הם- מספר- חודשים": אני טוענת שבסביבות ה-3, הוא טוען שבסביבות ה-60
אני משתייכת לזן הפולניות הפסימיות שבטוחות שיקח מלא זמן ויהיו בעיות, ואם אנחנו יודעים שבסופו של דבר יהיה לנו ילד, למה לא להתחיל לנסות?. הוא לעומתי, בטוח שאם בסופו של דבר יהיה לנו ילד, מה זה משנה אם נדחה את זה? איך משכנעים אותו? במיוחד שכל פעם שהוא עומד להיות מובס, הוא טוען שהדבר הכי לא נכון יהיה לעשות את זה מתוך לחץ? (לחוצה? אני?). מה עושים עם אחד שלא מבין שאני צריכה "להתכונן" לזה? שאי אפשר לקום בבוקר ואאוט-אוף-נו-וואר להגיד בואי נעשה ילד? חוצמזה הבנתי שצריך להתחסן נגד אדמת לפחות שלושה חודשים לפני, ובהנחה שאני רוצה להתחיל את התהליך (לזה אין לו התנגדות, תודה לאל על חסדים קטנים), ורוצה להחליף רופא/ת נשים בקרוב, האם אני יכולה לפנות לרופאת המשפחה שלי כדי לקבל הפניה? (כנ"ל לגבי בדיקות סקר גנטי). B12 וחומצה פולית כבר קנינו (ביחד!) ואני כבר חודש לוקחת כל יום (בניגוד מוחלט לגלולות שאני שוכחת, וכלום לא קורה, אוף!). עוד משהו שלא חשבתי עליו? הזמנת לידה נניח?
תודות!
לאחר לבטים רבים, גמני פה! אני בת 28.5 והוא בן 33.5, לא נשואים (ולא מתכוונים להיות), ביחד שנה, חיים ביחד חצי(שנה). אני קוראת סמויה שלכן מיום הקמת הפורום. לפני כמה שבועות אמרתי לו שאני רוצה בעוד מספר חודשים להתחיל לנסות, וכרגע חילוקי הדעות נעים סביב "כמה- הם- מספר- חודשים": אני טוענת שבסביבות ה-3, הוא טוען שבסביבות ה-60
