המשך - הסריגה
אני מרגישה עכשיו שסיפור הסריגה הוא בעצמו מין יריעה שנסרגה, עין עין, יום אחר יום, על יד אמא שלי.
פעם כשאמי היתה ממש זקנה וכבר לא הלכנו יחד לחנויות הצמר, הבאתי צמר, ממש צמר, עם צבעים מתחלפים, והיא התחילה לסרוג צעיף בשתי מסרגות. אבל היא לא שלטה במתרחש, צירפה עיניים וגם איבדה עיניים וכך הצעיף הלך והפך צר יותר ויותר. אבל עוגמת הנפש של אמי הלכה והתגברה, כי תחת ידיה נוצרה ונתהוותה יריעה כמעט משולשת, עם כל מיני התעבויות וקשרים של הצמר. אמנם היה משהו ממש סימפטי בצמר החי הזה, הסורר, שהיו בו עיניים גדולות, לעומת עיניים צפופות, ובכלל היה בלתי סדיר בצורה סקנדלית! ואז אמרנו שנתפור ממנו תיק, וכך עשינו. תפרנו תיק קטון, וגם יצרנו לו בטנה, וסגר בכפתור גדול. נוצר יצור די מיוחד במינו, עם אישיות חזקה - אישיות הצמר שמעורבת באישיות של אמי.
לפעמים אני משתמשת בתיק הזה, שהוא די קטן, יכול להכיל רק ארנק קטן ומטפחת לבנה מכובסת ומגוהצת, שאלה הדברים שאמי לימדה אותי ששמים בתיק.