שלום לכולן
- פותח הנושא אשבל1
- פורסם בתאריך
תודה מקסימות
אכן נהניתי מאוד, נחתי, צחקתי הרבה, לא בישלתי שזה כיף גדול!!!!!!!!, כמו שכבר סיפרתי כאן המרחב בים, עושה לי טוב, כהרגלי התעוררתי מוקדם, ישבתי לבד מול הים השקט(או בתוכו
), והתחברתי לכל הרגשות של האושר עם המשפחה שלי, של הגעגוע, של התקופה שגרתי ליד הים וכל בוקר הייתי מגיעה ונושמת ים ונרגעת, וכולם נהנו גם וזה שימח אותי מאוד.
בדרך חזרה הביתה, התנגן לו ברדיו השיר " קוראים לי איציק, ואני חושב שהעולם יפה" ואני מחייכת לעצמי , שהשיר הגיע ברגע המתאים, ואז עולות המחשבות, רגע.... אבל בעולם יש גם חלק מאוד לא יפה, של מוות מוקדם, של יתומים.... והבנתי שזה העולם שלי, זה חלק בלתי נפרד ממני, כמו שיש לי ילדים אהובים, יש לי יתמות כואבת . (אני חייבת להוסיף שכרגע זה חזק אצלי גם בגלל החבר הטוב שנפטר והותיר 3 יתומים קטנטנים, וערב לפני שיצאנו לחופשה נערך לו במקום העבודה ערב לזכרו) אז לסיכום, רציתי לומר שנהניתי מאוד, ובהמשך לדיון למטה עם נועה , אצלי, כל הרגשות הן חבילה אחת
ומה שלומכן אתן? מה עושה לכן את העולם יפה?
אכן נהניתי מאוד, נחתי, צחקתי הרבה, לא בישלתי שזה כיף גדול!!!!!!!!, כמו שכבר סיפרתי כאן המרחב בים, עושה לי טוב, כהרגלי התעוררתי מוקדם, ישבתי לבד מול הים השקט(או בתוכו
בדרך חזרה הביתה, התנגן לו ברדיו השיר " קוראים לי איציק, ואני חושב שהעולם יפה" ואני מחייכת לעצמי , שהשיר הגיע ברגע המתאים, ואז עולות המחשבות, רגע.... אבל בעולם יש גם חלק מאוד לא יפה, של מוות מוקדם, של יתומים.... והבנתי שזה העולם שלי, זה חלק בלתי נפרד ממני, כמו שיש לי ילדים אהובים, יש לי יתמות כואבת . (אני חייבת להוסיף שכרגע זה חזק אצלי גם בגלל החבר הטוב שנפטר והותיר 3 יתומים קטנטנים, וערב לפני שיצאנו לחופשה נערך לו במקום העבודה ערב לזכרו) אז לסיכום, רציתי לומר שנהניתי מאוד, ובהמשך לדיון למטה עם נועה , אצלי, כל הרגשות הן חבילה אחת
ומה שלומכן אתן? מה עושה לכן את העולם יפה?
איזה יופי שנהנית כל-כך אשבל
והמחשבות האלה שלך הן של המבקר הפנימי שלך, אלה לא היו הרגשות, אלה היו המחשבות...
גם ליתומים שעברו יתמות כואבת מגיע שהיום יהיו להם חיים טובים.
מה לא מאפשר לך את החיים הטובים המלאים היום?
(אני לא מתייחסת כרגע לחבר הטוב שנפטר, זה לחוד, ברור זה כואב.)
וכשהילדה הפנימית שלך מופיעה, מה היא אומרת לך?
בת כמה היא?
במשך הזמן את נוברת בנשמתך, ואת מבינה שהנערה שהיית ופגעו בך (או הילדה שהיית ופגעו בך), בראה את האישה שאת היום.
היום את צריכה לעשות דברים למען הנערה או הילדה שהיית ופגעו בך. לעשות את מה שהנערה או הילדה שפגעו בה – עשתה למענך של מי שאת היום. היום את חייבת לעצמך את החיים הכי טובים שיש.
והמחשבות האלה שלך הן של המבקר הפנימי שלך, אלה לא היו הרגשות, אלה היו המחשבות...
גם ליתומים שעברו יתמות כואבת מגיע שהיום יהיו להם חיים טובים.
מה לא מאפשר לך את החיים הטובים המלאים היום?
(אני לא מתייחסת כרגע לחבר הטוב שנפטר, זה לחוד, ברור זה כואב.)
וכשהילדה הפנימית שלך מופיעה, מה היא אומרת לך?
בת כמה היא?
במשך הזמן את נוברת בנשמתך, ואת מבינה שהנערה שהיית ופגעו בך (או הילדה שהיית ופגעו בך), בראה את האישה שאת היום.
היום את צריכה לעשות דברים למען הנערה או הילדה שהיית ופגעו בך. לעשות את מה שהנערה או הילדה שפגעו בה – עשתה למענך של מי שאת היום. היום את חייבת לעצמך את החיים הכי טובים שיש.
תודה נועה
אכן אני מאפשרת לעצמי לחיות בצורה הטובה לי ביותר, ויחד עם זאת המחשבות שם, הרגשות שם, אני מי שאני , ואני האמא שאני בגלל ההיסטוריה שלי ובגלל האופי שלי , ואני מתכוונת שאני מאוד רגישה וגם הייתי ילדה רגישה , ולכן ה"חבילה" שלי "נראית" כך ומשפיעה כך.
השאלות ששאלת תמיד איתי, והנה אספר משהו מצחיק, יש לי תחביב , סריגה, זה מאוד מרגיע אותי, ויחד עם זה בזמן הסריגה יש שקט, שקט שמאפשר מחשבות, הרבה מהעבר עולה, עולות שאלות, הרבה כאב, ויחד עם זה התמכרתי לסריגה, אז בדרך כלל שמה ברקע, רדיו, האח הגדול, כל ההסחות דעת האלו הן בשבילי "מדיטציה" הן נותנות לי ניקוי ראש מהמחשבות, אוי נשמע מסובך, נכון? אז נכון הכל בראש, הכל שם, לא הולך לשום מקום, ויחד עם זה יש לי חיים מאושרים, באמת, עם המון אהבה, אבל כמו שאמרתי זו החבילה
אכן אני מאפשרת לעצמי לחיות בצורה הטובה לי ביותר, ויחד עם זאת המחשבות שם, הרגשות שם, אני מי שאני , ואני האמא שאני בגלל ההיסטוריה שלי ובגלל האופי שלי , ואני מתכוונת שאני מאוד רגישה וגם הייתי ילדה רגישה , ולכן ה"חבילה" שלי "נראית" כך ומשפיעה כך.
השאלות ששאלת תמיד איתי, והנה אספר משהו מצחיק, יש לי תחביב , סריגה, זה מאוד מרגיע אותי, ויחד עם זה בזמן הסריגה יש שקט, שקט שמאפשר מחשבות, הרבה מהעבר עולה, עולות שאלות, הרבה כאב, ויחד עם זה התמכרתי לסריגה, אז בדרך כלל שמה ברקע, רדיו, האח הגדול, כל ההסחות דעת האלו הן בשבילי "מדיטציה" הן נותנות לי ניקוי ראש מהמחשבות, אוי נשמע מסובך, נכון? אז נכון הכל בראש, הכל שם, לא הולך לשום מקום, ויחד עם זה יש לי חיים מאושרים, באמת, עם המון אהבה, אבל כמו שאמרתי זו החבילה
אשבל - סריגה
מאוד מאוד מעניין אותי שכתבת שאת סורגת. בשנים האחרונות לחיי אמי מאוד התקרבתי לעולם הסריגה, כי אמא שלי באותם זמנים כבר יכלה לעשות מעט מאוד דברים, אפילו לא יכלה לבשל, אבל היא כן יכלה לסרוג! זאת היתה ישועה והצלה, ועולם הסריגה היה כל כך גדול ונהדר! היינו יוצאות למסעות לקנות צמר לסריגה. זה בעצם לא היה צמר אלא חוט סינתטי. היא לא יכולה לסרוג דברים מורכבים עם חישובים, וסרגה דברים מאוד פשוטים.
כשאני נזכרת עכשיו בפרטי הפרטים של הסריגה, המסרגות, החנות של הצמר (הרי רוב החנויות כבר נסגרו), התוכניות של הסריגה, התאמת הצבעים, הדיבור על הסריגה, היריעה שהולכת וגדלה במהירות, שכן היא עבדה במהירות כיצרנית אמיתית - אני לא יכולה להאמין שאכן היו, בעולם, התכנים האלה, הפעילות הזאת. שאני הייתי לגמרי שקועה ומעורבת בפעילות הזאת.
המשך בהודעה הבאה
מאוד מאוד מעניין אותי שכתבת שאת סורגת. בשנים האחרונות לחיי אמי מאוד התקרבתי לעולם הסריגה, כי אמא שלי באותם זמנים כבר יכלה לעשות מעט מאוד דברים, אפילו לא יכלה לבשל, אבל היא כן יכלה לסרוג! זאת היתה ישועה והצלה, ועולם הסריגה היה כל כך גדול ונהדר! היינו יוצאות למסעות לקנות צמר לסריגה. זה בעצם לא היה צמר אלא חוט סינתטי. היא לא יכולה לסרוג דברים מורכבים עם חישובים, וסרגה דברים מאוד פשוטים.
כשאני נזכרת עכשיו בפרטי הפרטים של הסריגה, המסרגות, החנות של הצמר (הרי רוב החנויות כבר נסגרו), התוכניות של הסריגה, התאמת הצבעים, הדיבור על הסריגה, היריעה שהולכת וגדלה במהירות, שכן היא עבדה במהירות כיצרנית אמיתית - אני לא יכולה להאמין שאכן היו, בעולם, התכנים האלה, הפעילות הזאת. שאני הייתי לגמרי שקועה ומעורבת בפעילות הזאת.
המשך בהודעה הבאה
המשך - הסריגה
אני מרגישה עכשיו שסיפור הסריגה הוא בעצמו מין יריעה שנסרגה, עין עין, יום אחר יום, על יד אמא שלי.
פעם כשאמי היתה ממש זקנה וכבר לא הלכנו יחד לחנויות הצמר, הבאתי צמר, ממש צמר, עם צבעים מתחלפים, והיא התחילה לסרוג צעיף בשתי מסרגות. אבל היא לא שלטה במתרחש, צירפה עיניים וגם איבדה עיניים וכך הצעיף הלך והפך צר יותר ויותר. אבל עוגמת הנפש של אמי הלכה והתגברה, כי תחת ידיה נוצרה ונתהוותה יריעה כמעט משולשת, עם כל מיני התעבויות וקשרים של הצמר. אמנם היה משהו ממש סימפטי בצמר החי הזה, הסורר, שהיו בו עיניים גדולות, לעומת עיניים צפופות, ובכלל היה בלתי סדיר בצורה סקנדלית! ואז אמרנו שנתפור ממנו תיק, וכך עשינו. תפרנו תיק קטון, וגם יצרנו לו בטנה, וסגר בכפתור גדול. נוצר יצור די מיוחד במינו, עם אישיות חזקה - אישיות הצמר שמעורבת באישיות של אמי.
לפעמים אני משתמשת בתיק הזה, שהוא די קטן, יכול להכיל רק ארנק קטן ומטפחת לבנה מכובסת ומגוהצת, שאלה הדברים שאמי לימדה אותי ששמים בתיק.
אני מרגישה עכשיו שסיפור הסריגה הוא בעצמו מין יריעה שנסרגה, עין עין, יום אחר יום, על יד אמא שלי.
פעם כשאמי היתה ממש זקנה וכבר לא הלכנו יחד לחנויות הצמר, הבאתי צמר, ממש צמר, עם צבעים מתחלפים, והיא התחילה לסרוג צעיף בשתי מסרגות. אבל היא לא שלטה במתרחש, צירפה עיניים וגם איבדה עיניים וכך הצעיף הלך והפך צר יותר ויותר. אבל עוגמת הנפש של אמי הלכה והתגברה, כי תחת ידיה נוצרה ונתהוותה יריעה כמעט משולשת, עם כל מיני התעבויות וקשרים של הצמר. אמנם היה משהו ממש סימפטי בצמר החי הזה, הסורר, שהיו בו עיניים גדולות, לעומת עיניים צפופות, ובכלל היה בלתי סדיר בצורה סקנדלית! ואז אמרנו שנתפור ממנו תיק, וכך עשינו. תפרנו תיק קטון, וגם יצרנו לו בטנה, וסגר בכפתור גדול. נוצר יצור די מיוחד במינו, עם אישיות חזקה - אישיות הצמר שמעורבת באישיות של אמי.
לפעמים אני משתמשת בתיק הזה, שהוא די קטן, יכול להכיל רק ארנק קטן ומטפחת לבנה מכובסת ומגוהצת, שאלה הדברים שאמי לימדה אותי ששמים בתיק.
אשבל תודה שהענקת פרשנות
או "קריאה" של אנרגיה... לא חשבתי על כך. אבל נכון, עידן הסריגה הגדול ההוא היה מלא אנרגיה של אמא שלי, מלא בעניין העצום שלה, ב-פאסיון שלה אל מה שנקשר בחוטים, צבעים, תפירה, סריגה, אריגים. הפאסיון הזה ניכר עד ימי חייה האחרונים.
ומשהו נוסף, שנדמה לי שעולה מהסריגה ונמצא פחות בתפירה: מין ביטחון. אני חושבת שהסריגה מועילה נגד בהלה, נגד פחד. יש משהו מייצב, מארגן, בכך שמפעולה שחוזרת על עצמה, עין ועוד עין, נוצר משהו חדש יפהפה, וכמובן מועיל. והפעולה הרגועה הזאת מאפשרת המון המון מחשבה. כשאמא שלי היתה יושבת בכיסא שלה וסורגת, הפנים שלה הביעו את העבודה הפנימית שהיא שקועה בה.
או "קריאה" של אנרגיה... לא חשבתי על כך. אבל נכון, עידן הסריגה הגדול ההוא היה מלא אנרגיה של אמא שלי, מלא בעניין העצום שלה, ב-פאסיון שלה אל מה שנקשר בחוטים, צבעים, תפירה, סריגה, אריגים. הפאסיון הזה ניכר עד ימי חייה האחרונים.
ומשהו נוסף, שנדמה לי שעולה מהסריגה ונמצא פחות בתפירה: מין ביטחון. אני חושבת שהסריגה מועילה נגד בהלה, נגד פחד. יש משהו מייצב, מארגן, בכך שמפעולה שחוזרת על עצמה, עין ועוד עין, נוצר משהו חדש יפהפה, וכמובן מועיל. והפעולה הרגועה הזאת מאפשרת המון המון מחשבה. כשאמא שלי היתה יושבת בכיסא שלה וסורגת, הפנים שלה הביעו את העבודה הפנימית שהיא שקועה בה.
וואוו ,הבעות הפנים,
את מזכירה לי, סיפרתי כאן שבעת הסריגה המחשבות בראש עובדות שעות נוספות ויחד עם זאת הפעולה עצמה מרגיעה.. הבן שלי השובב אוהב לצלם אותי בסירטונים בלי שאני שמה לב, וכשהוא צילם אותי סורגת, ממש לא הכרתי את עצמי, ועכשיו אני מנסה לשים לב שהפנים רפויות \ רכות כשאני סורגת
, אז הבנתי על מה את מדברת כשסיפרת על העבודה הפנימית שאמך היתה שקועה בה.
גם אמא שלי סרגה המון, אמא שלי נפטרה בת 40, כך שגם היא מצאה תחביב זה כאישה צעירה, זה מחבר אותי אליה. אנשים לא מדברים על אמא שלי , כנראה פוחדים להכאיב (וחבל) והנה פתאום אני שומעת , את סורגת מקסים כמו אמא שלך, מחמם לי את הלב.
את מזכירה לי, סיפרתי כאן שבעת הסריגה המחשבות בראש עובדות שעות נוספות ויחד עם זאת הפעולה עצמה מרגיעה.. הבן שלי השובב אוהב לצלם אותי בסירטונים בלי שאני שמה לב, וכשהוא צילם אותי סורגת, ממש לא הכרתי את עצמי, ועכשיו אני מנסה לשים לב שהפנים רפויות \ רכות כשאני סורגת
גם אמא שלי סרגה המון, אמא שלי נפטרה בת 40, כך שגם היא מצאה תחביב זה כאישה צעירה, זה מחבר אותי אליה. אנשים לא מדברים על אמא שלי , כנראה פוחדים להכאיב (וחבל) והנה פתאום אני שומעת , את סורגת מקסים כמו אמא שלך, מחמם לי את הלב.
אשבל הבנתי שבסריגה של ימינו יש דברים
מאוד נועזים, מלאי ביטוי, הרבה מעבר לסריגה של הדורות הקודמים... האם את סורגת דברים מדהימים שכאלה? פתאום אני נזכרת שראיתי מערכת של אהילים תלויים מהתקרה, סרוגים, והמעניין היה שחוטי החשמל שיורדים מהתקרה אל האהיל שכנו בתוך צינורות סרוגים. חכי רגע אני אנסה לצייר ולהוסיף את הציור להסבר.
מאוד נועזים, מלאי ביטוי, הרבה מעבר לסריגה של הדורות הקודמים... האם את סורגת דברים מדהימים שכאלה? פתאום אני נזכרת שראיתי מערכת של אהילים תלויים מהתקרה, סרוגים, והמעניין היה שחוטי החשמל שיורדים מהתקרה אל האהיל שכנו בתוך צינורות סרוגים. חכי רגע אני אנסה לצייר ולהוסיף את הציור להסבר.
אני לא מצליחה לשלוח את הציור...
כתוב שהקובץ נשלח, וכבר שלחתי פעמיים, אבל אני לא רואה את הציור בעמוד של הפורום... הוא ייצוג די-בערך של אותם אהילים.
הם נראים כמו ישויות אורגניות גדולות. ראיתי אותם בחנות שבה היה גובה רב. בגובה היתה מותקנת גם גלריה, כך שהאהילים הגדולים הסרוגים מצמר עבה ביותר היו חיבור מעולה בין החללים.
בטח תופיע תמונה כזאת באינטרנט איפשהו...
הקשר שלך לאמך דרך הסריגה - אני ממש מבינה את זה, דרך כל מיני דברים שאני עושה כמו ולא כמו אמא שלי, ואני שומעת אותה מדברת עליהם. אני מקווה שהקשר הזה שאת מרגישה לא מעציב אותך, כמו כל כך הרבה דברים שגורמים לך עצב... אני מקווה שאת מרגישה את התוכן הגדול של החיים שנמצא שם, לצד החסר והאין.
האם את מצטערת שהאנשים לא מדברים על ידך על אמא שלך?
האם תמיד לא דיברו?
כתוב שהקובץ נשלח, וכבר שלחתי פעמיים, אבל אני לא רואה את הציור בעמוד של הפורום... הוא ייצוג די-בערך של אותם אהילים.
הם נראים כמו ישויות אורגניות גדולות. ראיתי אותם בחנות שבה היה גובה רב. בגובה היתה מותקנת גם גלריה, כך שהאהילים הגדולים הסרוגים מצמר עבה ביותר היו חיבור מעולה בין החללים.
בטח תופיע תמונה כזאת באינטרנט איפשהו...
הקשר שלך לאמך דרך הסריגה - אני ממש מבינה את זה, דרך כל מיני דברים שאני עושה כמו ולא כמו אמא שלי, ואני שומעת אותה מדברת עליהם. אני מקווה שהקשר הזה שאת מרגישה לא מעציב אותך, כמו כל כך הרבה דברים שגורמים לך עצב... אני מקווה שאת מרגישה את התוכן הגדול של החיים שנמצא שם, לצד החסר והאין.
האם את מצטערת שהאנשים לא מדברים על ידך על אמא שלך?
האם תמיד לא דיברו?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.