שלום לכולן 
אני קוראת את הפורום מזה זמן מה ומאוד מתחברת לשאלות, לדילמות ולרגשות שאתן מעלות. למרות שתכננתי כבר מזמן להפוך למשתתפת פעילה, רק עכשיו מצאתי את המילים לכך. אני בשנות העשרים שלי, בדיוק עוברת לגור מחוץ לבית. איבדתי את אמא בגיל שמונה. אני כ"כ מתגעגעת להרגשה עמומה, שאני בקושי זוכרת מהי ורק לעיתים נדירות אני זוכה להיזכר בפיסה קטנה ממנה. זה קורה כשאני נתקלת בתמונה משותפת שלנו ורואים בה כמה אני מרגישה רצויה ואהובה. כשאני מריחה שניצל שמכינים כמו שהיא הייתה מכינה לי כשהייתי חוזרת מבית הספר. אני זוכרת ומרגישה עד היום את הילדה שהיא השאירה מאחור- ילדה מפוחדת, חרדה ובודדה שלא מבינה למה היא עזבה ומרגישה שהכל בגללה. מקווה למצוא כאן מקום נעים לחלוק חלק מהרגשות העוצמתיים שעדיין נמצאים איתי, למרות השנים שעברו.
אני קוראת את הפורום מזה זמן מה ומאוד מתחברת לשאלות, לדילמות ולרגשות שאתן מעלות. למרות שתכננתי כבר מזמן להפוך למשתתפת פעילה, רק עכשיו מצאתי את המילים לכך. אני בשנות העשרים שלי, בדיוק עוברת לגור מחוץ לבית. איבדתי את אמא בגיל שמונה. אני כ"כ מתגעגעת להרגשה עמומה, שאני בקושי זוכרת מהי ורק לעיתים נדירות אני זוכה להיזכר בפיסה קטנה ממנה. זה קורה כשאני נתקלת בתמונה משותפת שלנו ורואים בה כמה אני מרגישה רצויה ואהובה. כשאני מריחה שניצל שמכינים כמו שהיא הייתה מכינה לי כשהייתי חוזרת מבית הספר. אני זוכרת ומרגישה עד היום את הילדה שהיא השאירה מאחור- ילדה מפוחדת, חרדה ובודדה שלא מבינה למה היא עזבה ומרגישה שהכל בגללה. מקווה למצוא כאן מקום נעים לחלוק חלק מהרגשות העוצמתיים שעדיין נמצאים איתי, למרות השנים שעברו.
