שלום לכולן

[דרומית היחידה]

שלום לכולן ../images/Emo140.gif

כאן זה מקום לפתוח את הכל. שאלות, תחושות הכל. יש בנות שגילו על הטרנר מאוחר יחסית. גיל 12 ומעלה וכדומה. אני אישית, יודעת מגיל קטן ותמיד כל גיל קיבלתי את המידע הדרוש ובכלל את כל המידע על התסמונת. מה בעצם עובר על ילדה שמגלה בגיל בגרות על דבר כזה שנקרא תסמונת? איך מתמודדים ? הרבה מאוד תלוי בהורים. להורים עצמם קשה וגם לאחים/ויות. למרות הכל,....בסופו של דבר אנחנו לא ממש שונות. אני חושבת שהכל עניין של איך מקבלים את המידע, מה זה בעצם ותמיכה במשפחה. אם נחשוב על זה ..באמת שאין לנו משהו לא בסדר. אחרי הכל, הכל ניתן היום לטיפול. כולל תרומת ביצית להביא ילד. אני אשמח לשמוע עוד דרומית

 

[dalitשל הצאט]

לחזק את דברייך

אכן גם אני יודעת מגיל קטן (בעצם מגיל אפס) וכל שלב ושלב הוריי סיפרו לי את מה שצריך לדעת ואכן התמיכה בבית חשובה מאוד ואני חושבת שכבר הדגשתי את זה כמה וכמה פעמים כאן בפורום עכשיו נוצרה בעיה אחרת , אני בת 21 וחצי ומתכננת ללמוד במכללה או אוניברסיטה באוקטובר 2005 וכמובן גם לצאת מהבית ולבנות לי חיים משל עצמי אבל ההרים שלי (בעיקר אימא נורא מודאגים ומגוננים ןאני חושבת שעליי לצפות בשנה הבאה שאני אעבור לעשרות טלפונים והאמת שאני לא יודעת בדיוק איך מתמודדים אם זה , כי הוריי דוגלים מאוד מאוד בשיטות פסיכולוגיות והם יכולים לעשות לי מה שנקרא הפוך עך הפוך , ז"א כמה ימים לא להתקשר בכלל (במקרה ואני אריב איתם על זה) ואז כאילו אני אשאל למה הם לא מתקשרים ואתקשר בעצמי מקווה שהבנתם אותי , אשמח לעצות דלית

 

[דרומית היחידה]

מבינה אותך בהחלט ../images/Emo13.gif

מה שאני יכולה קצת מניסין שלי זה עדיין להמשיך עם החיים שלך ולעשות מה שבאמת נראה לך לנכון. לא לתת לשום לחץ מהסוג הזה להשפיע. אחר כך מאוד תצטערי על זה ...באמת. אני שוב חוזרת שאני קצת למודת ניסיון וחשבתי לתת לך ממנו. כמובן ההחלטה הסופית בידך. ולכל מי שיש לה להוסיף מוזמנת. דרומית

 

[זהבית 1]

היי

אני בדיוק מרגישה כמוכן אצלי גילו את זה בגיל 11 בדיוק ואני הייתי קטנה ליחסית בשביל להבין מה זה אבל אמא שלי תמיד הייתה תומכת בי ומסבירה לי כל מה שרציתי לדעת ומעודדת בקיצור לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה אני עדין לא חושבת על לצאת מהבית אבל יהיה מה שיהיה ולא חשוב באיזה גיל אני אהיה אני יודעת שאמא שלי תמיד תהיה פה בשבילי