שלום לכולן/ם
בגלל עניינים אישיים לא נכנסתי כמה זמן והנה אני כאן.
שיגרה? סוג של...
קצת שקט, פחד מהלא ידוע (סכינים ודריסות שלא נדע!).
בנתיים ברגוע.
החייל סוגר מחר שלוש שנים לגיוס.
זהו, תמו להם שלוש שנים.
שלוש שנים של נדנדת רגשות היסטרית, של עמידה בלחצים, של התבגרות פיזית ונפשית.
לא הכל היה טוב, לא הכל היה מושלם, הרבה פעמים היינו צריכים להיות שם כדי לעזור, לתווך את המצב לאשורו ותמיד תמכנו.
ועכשיו?
עד סוף השנה הוא בקבע ביחידה שלו, בתפקיד שהוא בונה בשתי ידיו.
הוא רוצה להמשיך בהתעסקות הבטחונית ובודק כל אפשרות שהיא.
אני מרגישה שנגמר פרק, גם אם לא לגמרי, ואני מרגישה לא רע עם הפרק הזה.
שימשיך להיות שקט ורגוע ואשמח לפגוש את כל האמהות לחיילות ולחיילים כאן בפורום, כעת זה זמן גיוס - אחנו כאן כדי לעזור ולתמוך.
בגלל עניינים אישיים לא נכנסתי כמה זמן והנה אני כאן.
שיגרה? סוג של...
קצת שקט, פחד מהלא ידוע (סכינים ודריסות שלא נדע!).
בנתיים ברגוע.
החייל סוגר מחר שלוש שנים לגיוס.
זהו, תמו להם שלוש שנים.
שלוש שנים של נדנדת רגשות היסטרית, של עמידה בלחצים, של התבגרות פיזית ונפשית.
לא הכל היה טוב, לא הכל היה מושלם, הרבה פעמים היינו צריכים להיות שם כדי לעזור, לתווך את המצב לאשורו ותמיד תמכנו.
ועכשיו?
עד סוף השנה הוא בקבע ביחידה שלו, בתפקיד שהוא בונה בשתי ידיו.
הוא רוצה להמשיך בהתעסקות הבטחונית ובודק כל אפשרות שהיא.
אני מרגישה שנגמר פרק, גם אם לא לגמרי, ואני מרגישה לא רע עם הפרק הזה.
שימשיך להיות שקט ורגוע ואשמח לפגוש את כל האמהות לחיילות ולחיילים כאן בפורום, כעת זה זמן גיוס - אחנו כאן כדי לעזור ולתמוך.