שלום לכולן/ם

ננושיתי

New member
שלום לכולן/ם../images/Emo24.gif

המצב שלי הוא שונה משלכן אני בת לאמא שאיבדה את אמא שלה כשהייתה צעירה. לי לא יצא להכיר את סבתי ז"ל אבל מסיפורים שמעתי עליה המון דברים טובים... ורק רציתי לשתף משהו שקרה לי לאחרונה עם אמא... לפני כשבוע שעזרתי לאמי לנקות את המטבח לפסח, אמא שלי מצאה מפית שאיתה מכסים מצות ותפור עליה המילה "פסח" ואז היא הסתכלה על המפית ובקול קטן ורועד אמרה "אמא שלי עשתה את המפית הזאת" יכולתי לראות בזווית העין את הדמעות זולגות מעיניה וכאב לי, כאב לי לראות את אמא שלי בוכה, ראיתי ממש את הלב שלה זועק לאמא ,לחיבוק של אמא, לאהבה שרק אמא יכולה לתת ולאמא שלי אין את זה...ובעצם לכולכן כאן אין את זה. ואני מבינה ואני קוראת אותכן פה ואני בוכה בוכה איתכן על הכאב שלכן הכאב של אין אמא. שולחת לכולכן חיזוקים וחיבוקים ומאחלת לכולכן שתחיו חיים בריאים ומלאי דברים טובים כי לא הכול שחור ולבן ובאמת יש חיים אחריי המוות... שני
 

ymz

New member
ממש מרגש

ככה בעצם ירגישו הילדים שלי (כשיהיו לי) יצא להם להכיר את הסבא והסבתא רק בתמונות ובסיפורים. וגם לי יש בבית כמה דברים שהיו של אמא שלי (וכמעט כלום מאבא) ואפילו יש לי ציפית שהיא רקמה עליה את שמי כשהייתי קטנה.
 
רגע דומה....

גם לי כמו לאמך היתה מעין "פרוכת" איתה מכסים את המצות בפסח, עליה רקום "פסח", שעברה מסבתי לאמי ואלי... בכל שנה הקפדתי לסדר שולחן לפסח (למרות היותי חילונית מאוד!!) ולהניח את המפית מעל המצות וכך אני נוהגת להשאיר את הסידור כל השבוע של החג... כך זוכרת מהבית....בשנה שעברה, לאחר החג כשכיבסתי אותה היא החלה להיקרע/להתפורר - הזמן עשה את שלו... אמי נפטרה לפני 35 שנה והמפית היתה עוד של סבתי כך שיש להניח שמדובר במפית בת שנים רבות ואפילו מאוד...זוכרת שהתעצבתי מאוד ולא יכולתי להביא את עצמי לקנות אחרת...השנה לפני החג החלטתי לקנות אחת חדשה ובאותה הזדמנות קניתי אחת לאחייניתי העומדת לנסוע למס' שנים לחו"ל כדי שתהיה לה מזכרת מהבית/משפחה...(אגב, בהכירה את סיפור המפית שלי הדבר ריגש אותה מאוד...) את המפית שהתבלתה לא זרקתי כמובן, עדיין איני יכולה להביא עצמי לעשות זאת... וכשסידרתי השנה את שולחן החג והנחתי את המפית החדשה, זו שקניתי, היתה מעין הרגשה אחרת... שונה ומוזרה... כאילו הבית התרחק עוד יותר... (שימו לב מדובר בהרבה שנים...!) אבל אח"כ התעשתתי ולבני שעמדו לידי אמרתי בצחוק שהיה מהול בעצב, שאת המפית הזו אעביר אליהם...פעם...בבוא הזמן....
אנחנו נושאים זכרונות מהבית ומהאהובים עלינו ולפעמים כנראה שמגיע הרגע לשחרר גם אותם...או לפחות לשנות את ההתייחסות אליהם ובעיקר לחפצים, כך אני מרגישה... תודה ששיתפת וחבקי את אמך - גם חיבוק של בת אוהבת הוא נפלא.
 

ננושיתי

New member
../images/Emo13.gif את לא חייבת לזרוק...

את יכולה להכניס לשקית ולשמור... את אותה המפית לא ראיתי בחיים שלי וזו הפעם הראשונה שאמא שלי שמה אותה בליל הסדר האחרון ולכן היא גם כ"כ התרגשה שהיא ראתה את זה אחריי כ"כ הרבה שנים...
 

Ofra m

New member
שלום לך

מאוד ריגשת אותי עם הסיפור שלך,כי נזכרתי שאמי היתה בחיים היא תמיד היתה אומרת שהיא מתגעגעת לאמא שלה וכמה חסרה לה אמא שלה,אימי ממוצא כורדי {נאג'דידאן} והיא היתה שרה שירים בשפה הזו ובוכה והייתי יודעת שהיא בוכה על אמא שלה,וזה היה מוזר לי כי אמא שלי כבר היתה די מבוגרת סבתא בעצמה,אבל זה רק מוכיח שאמא תמיד תהיה חסרה לנו ולא משנה באיזה גיל נהיה....
 

ננושיתי

New member
../images/Emo24.gif

זה נכון אמא שלי בת 47 ועברו לפחות 25 שנה מאז מות אמא ,ואמא תמיד תהיה חסרה...גם אם היא תמות מזקנה ובדרך הכי טובה שאפשר למות אחריי שחווים את החיים במלואם. וסבתא שלי אהבה את אומ קולתום (אם ככה רושמים) ותמיד שרה שירים שלה וגם אמא שלי פעם הייתה שרה שירים שלה. וכשהיינו קטנות (אני ואחותי) אז אמא שלי סיפרה לנו ולבנות דודות שלנו תמיד המון סיפורים שאמא שלה המציאה וסיפרה לה כשהיא הייתה קטנה...
 
למעלה