שלום לכולם

m o n a l

New member
שלום לכולם

אני חדשה בפורום הזה. אני רואה שיש פה כמה בנות מפורום בנות ללא אם, ששם אני כותבת בדרך כלל. אימי נפטרה לפני ארבעה וחצי חודשים ממחלת הסרטן לאחר יסורים קשים של 12 שנה. עם אבי המתגורר בחו"ל עם אשתו השנייה אין לי כמעט קשר רק טלפוני וגם פעם בכמה חודשים, כך שאמא שלי הייתה הכל בשבילי. האבל שלי כל כך טרי וכל כך רע לי בלעדיה. הייתה לנו, כביכול, הכנה למוות הזה 12 שנים, אבל הדחקנו את המחשבה הזו כל הזמן וכשזה הגיע לא הייתי מוכנה לזה
 

m o n a l

New member
היי גיפטוש../images/Emo13.gif

לצערנו אנחנו באותה סירה של היתמות ועל כן נמצאות באותן פורומים... גם אני שמחה שאת כאן
 

A GIFT OF LOVE

New member
ירושלים כל כך גדולה..

עד שאפילו את עצמך את לא מוצאת בא.. אז איך תמצאי אחרים?!!
 

eshkolit32

New member
ברוכה הבאה../images/Emo204.gif

אני מצטערת לשמוע על אמך, האבל עדיין מאד טרי אצלך וברור שלא קל לך. אני מכירה את ענין ההכנה למוות שלא ממש מצליחה לרכך את המכה. זה טבעי שרע לך בלי אמא שלך. יש לך קרובי משפחה שאת בקשר איתם, חברות/חברים קרובים? זה מאד יכול לעזור לעבור את התקופה הזאת.
 

m o n a l

New member
היי אשכולית

יש לי אחות אחת ורק איתה אני יכולה לחלוק את הכאב. עם שאר קרובי המשפחה אנחנו לא בקשר. יש לי בן זוג וילד, אבל בן זוגי משום מה לא מזכיר את "הנושא" אולי מתוך מבוכה או על מנת שלא לגרום לי לעצבות... אני לא יודעת, אבל זה גם מציק לי... הוא מציע לפעמים שנלך לכל מיני מקומות כמו מסיבות הופעות וכו' ואני אומרת לו "אתה שכחת שאני באבל?" והוא אומר "כן שכחתי, סליחה" איך הוא יכול לשכוח דבר כזה? אני לא מצליחה להבין אני כל היום חושבת עליה ואני מאד מדוכאת... אני בוכה המון (לא לידו) והוא שוכח...
 

eshkolit32

New member
אחות שאפשר לחלוק איתה את הכאב זה לא מעט

וזה חשוב שיש לכן אחת את השניה. תחשבי מה היה קורה אם לא הייתם בקשר טוב או אם היית בת יחידה. יכול להיות שבן זוגך באמת חושש לדבר איתך על זה כדי לא להעציב אותך או פשוט כי הוא לא יודע איך לגשת לענין. אבל אולי אם תספרי לו שאת ממילא חושבת על אמא שלך כל יום וכמה שזה קשה לך - הוא יבין שהוא יכול וצריך להיות שם בשבילך. אם זה מציק לך לדעתי כדאי לדבר איתו. אי אפשר לדעת מה עובר לו בראש, וגם הוא לא ממש יודע מה עובר עלייך אם הוא לא מודע לזה שאת בוכה המון. השנה הראשונה שאחרי האובדן היא קשה, והסביבה לדעתי צריכה לתמוך, קשה מאד לעבור את זה לבד. דרך אגב, יכול להיות שהוא מציע לך ללכת למסיבות והופעות כדי לשמח אותך, לנסות להשכיח ממך את מה שקרה? יכול להיות שהכוונה שלו טובה, ואולי צריך לומר לו שאת מעריכה את זה אבל כרגע האבל עדיין טרי ואת לא מוכנה לזה בשלב הזה, ופשוט להגדיר לו שכרגע את צריכה כתף להישען עליה? בלי שום קשר, חשבת לפנות לייעוץ פסיכולוגי?
 
למעלה