אין לי מילים לחזק למרות ש
מאוד הייתי רוצה לחזק אותך בתקופה קשה כפי שאתה מתאר.ברור ששווה להלחם,אסור להסתכל על זה כעל קרב,אסור להסתכל בכלל על כל "מעלליו" של הצד השני.אלא לראות רק מטרה אחת מול העיניים,אותם, את הילדים,אלה שלא אשמים בכלום,אלה שרק רוצים שהעולם שאנחנו מנהלים יסתדר כבר,שלא יהיו בו מריבות,מחלוקות אין להם חלק בזה,הם אוהבים בצורה כ"כ נקיה,הם כ"כ לא מבינים, את השטויות והטעויות שלנו.אגיד לך בקצרה,אני משמורן יחיד של בני,רק עכשיו התפנתי להתגרש,אמו גרה אצל הוריה,היא ואני ביחסים מעולים,של כבוד,אמון הדדי והבנה מצויינת,עברנו תקופה מאוד לא פשוטה,כשלה היה קשה לא הערמתי קשיים,שיתפתי פעולה,הרחקתי לכת, עד כדי הסדרי ראייה בבתי חולים(על מדשאה,זה היה נראה כמו פיקניק,עם השגחה רפואית) גם היא לא הערימה עליי קשיים והתנהגה למופת, למרות שלא היה לה אינטרס להתגרש,היא הלכה איתי ועשתה זאת, ללא כל בעיות.אמא שלה לעומת זאת,התפרצה לאולם הדיונים במהלך הגט ותבעה ממני ,לנגד עיניהם המשתאות של הרבנים את הכתובה,בלי בכלל לחשוב על ההשלכות הכלכליות, של העניין, על הילד המשותף שלנו.אף אחד לא ממש התרגש ממנה, ההיפך התגרש ממנה,אז נתתי לגל הזה להשפיע על התיאום בינינו ? על הכבוד,ההדדיות,הסדרי הראייה? לא! וזה היה גל פצפון לעומת גלים שהיו קודם לכן,הסרטים שאני אכלתי מהצד ההוא ,זה חומר לסרט.לסיכום אני בא לומר,צריך לעשות הכל ולאכול הרבה חצץ,להיות מספיק גדול נפש,בשביל כל הזמן,לשאול את עצמך,מה הכי טוב לילדים,כפי שהם רואים זאת לא כפי שאנחנו,ללא שום טיפת אגואיזם,נקמניזם ואוטיזם.פשוט מאוד, כמו מנטרה מה הכי טוב להם וגם קצת מותר לא להתבייש לשאול את עצמך האם תוכל להגיד בדיעבד שעשית הכל ע"מ להיות חלק מחייה,בהצלחה!!!
