שלום לכולם
הי, מזמן לא נכנסתי, בגלל עומס כללי. שמחה בשביל ענתי שאמא בבית, זה הכי חשוב. ענתי, בזמן האחרון אני מוצ את עצמי במצבים שתארת אותם לפני כמה חודשים (מחליפה לאמא טיטול, מרימה אותה וכו) וכמובן שאני חושבת עליך. עליך. אז זה מה שרציתי לספר. בימים האחרונים לאמא ממש קשה ללכת, צריך לתמוך בה ובמצבים מסויימים יש צורך בשני אנשים לטיפול. גם קוגניטיבית המצב לא כ"כ טוב, לא מדברת, ממש זומבי. היום קילבתי מהרופא הסבר במילים פשוטות, והיתי רוצה לשתף אתכם, אולי למישהו זה נוגע. הרופא אומר שהשילוב של התרופות שלה לא טוב. מצד אחד נותנים לה נוגדי פסיכוזה (זיפרקסה לאחרונה, סרוקוול לפני כן), ותרופות אלה גורמות לה לתופעות לוואי עם שם רפואי מסובך, שהם התופעות של הפרקינסוניזם אצל אמי זה מתבטא בקשיי ההליכה וקשיון השרירים. ומצד שני נותנים לה דופיקר - תרופה לפרקינסון כדי לתת לה כוח לזוז. היום הרופא הסביר לי שהדופיקר הוא שעושה לה בלגן במוח. היות ואיננה חולת פרקינסון, לא חסר לה במוח את החומר שיש בתרופה שנותנים לחולי פרקינסון (דופמין). נותנים לה דופיקר (דופמין) כדי ליצב אותה ולגרום לתופעות הפרקינסוניזם להעלם. זה טוב לחולי פרקינסון, שחסר להם דופמין, אך לאימי, עודף הדופמין עושה לה בלגן, וגורם לה תופעת אלימות וצעקות. בכל אופן, נכניס אותה למצב של שטיפה מהתרופות ואח"כ נחזור לזיפרקסה במינון מאוד נמוך. אנחנו כבר מכירים את אמא במצב של שטיפה, לא כל-כך נעים. נצטרך לעבור את זה שוב. הדרך ארוכה מאוד, וככל שאנחנו מתקדמים בה אנו רואים עד כמה היא קשה ומפותלת. מאחלת כוח לחדשים בפורום, נקודות של צלילות, חיוכים וחיבוקים מהיקרים לנו.
הי, מזמן לא נכנסתי, בגלל עומס כללי. שמחה בשביל ענתי שאמא בבית, זה הכי חשוב. ענתי, בזמן האחרון אני מוצ את עצמי במצבים שתארת אותם לפני כמה חודשים (מחליפה לאמא טיטול, מרימה אותה וכו) וכמובן שאני חושבת עליך. עליך. אז זה מה שרציתי לספר. בימים האחרונים לאמא ממש קשה ללכת, צריך לתמוך בה ובמצבים מסויימים יש צורך בשני אנשים לטיפול. גם קוגניטיבית המצב לא כ"כ טוב, לא מדברת, ממש זומבי. היום קילבתי מהרופא הסבר במילים פשוטות, והיתי רוצה לשתף אתכם, אולי למישהו זה נוגע. הרופא אומר שהשילוב של התרופות שלה לא טוב. מצד אחד נותנים לה נוגדי פסיכוזה (זיפרקסה לאחרונה, סרוקוול לפני כן), ותרופות אלה גורמות לה לתופעות לוואי עם שם רפואי מסובך, שהם התופעות של הפרקינסוניזם אצל אמי זה מתבטא בקשיי ההליכה וקשיון השרירים. ומצד שני נותנים לה דופיקר - תרופה לפרקינסון כדי לתת לה כוח לזוז. היום הרופא הסביר לי שהדופיקר הוא שעושה לה בלגן במוח. היות ואיננה חולת פרקינסון, לא חסר לה במוח את החומר שיש בתרופה שנותנים לחולי פרקינסון (דופמין). נותנים לה דופיקר (דופמין) כדי ליצב אותה ולגרום לתופעות הפרקינסוניזם להעלם. זה טוב לחולי פרקינסון, שחסר להם דופמין, אך לאימי, עודף הדופמין עושה לה בלגן, וגורם לה תופעת אלימות וצעקות. בכל אופן, נכניס אותה למצב של שטיפה מהתרופות ואח"כ נחזור לזיפרקסה במינון מאוד נמוך. אנחנו כבר מכירים את אמא במצב של שטיפה, לא כל-כך נעים. נצטרך לעבור את זה שוב. הדרך ארוכה מאוד, וככל שאנחנו מתקדמים בה אנו רואים עד כמה היא קשה ומפותלת. מאחלת כוח לחדשים בפורום, נקודות של צלילות, חיוכים וחיבוקים מהיקרים לנו.