שלום לכולם

שלום לכולם

אני חדשה כאן ולא באמת יודעת אם זה המקום הנכון, הבת שלי בת ה - 17 בדכאון כבר 6 שנים וביום שני האחרון ניסתה להתאבד, אני לא יודעת אם זאת מחלת נפש למרות שזאת בטוח איזו שהיא הפרעה נפשית. אבל אף אמא הרי לא רוצה לחשוב שלבת שלה יש בעיות נפשיות. למרות שידענו כל השנים על המצב שלה וניסינו לשלוח אותה לפסיכולוגים, היא מעולם לא הסכימה לשתף פעולה איתם. השבוע היא ביקשה ממני שאמצא לה פסיכיאטר, בן דוד שלי הוא פסיכולוג ידוע, ביקשתי ממנו שימצא לי פסיכיאטר טוב לילדה, אבל הוא היה אחרי ניתוח וביקש ממני להמתין עד שיחלים, אמרתי לילחדה, תחכי שבוע נמצא - היא אמרה לי: אמא אני לא חושבת שאני אחזיק מעמד שבוע. לקחתי אותה מיד לתל השומר, שם ראינו שהיא ניסתה לחתוך את הורידים שלה, היא הסתירה את זה ממני ובבית חולים אמרה שתפסה את עצמה בזמן ןהבינה שהיא זקוקה דחוף לעזרה. שלחו אותנו לגהה, היא עכשיו שם, היתה יומיים בהסתכלות והתחילו לטפל בה בפרוזאק, היא ילדה כל כך שקטה טובה ועדינה וגם פקחית מאד, וכל כך קשה לי לראות אותה שם, היא בטוח מתמודדת עם המצב יותר טוב ממני. תעזרו לי בדבר אחד איך מתמודדים?
 
היי אשת הדרקון

גם אני אמא לילד חולה ויכולה אולי לנסות לתרום לך בטיפם מנסיוני. ראשית רוצה לומר לך כי בגהה מאוד מקצועיים ומנוסים עם בני נוער וילדים ביתך בידיים טובות, כמו כן את יכולה להיעזר בהם עם דרכי ההתמודדות את יכולה לקבל מהם הנחיות עשה ואל תעשה. השתדלי תמיד להיות שם בשבילה ולתמוך בה, לא לבוא אליה בהאשמות או ללחוץ עליה לגלות מה עובר עליה. חשוב מאוד להעניק לה חום ואהבה אך לא במידה " חונקת ", לא להביע בפניה רחמים או כאב שלא תרגיש שלא בנוח. חשוב שיהיו סביבה סני המשפחה, ולא לתת לה את התחושה שמסתודדים ומדברים על מצבה כל הזמן. פרוזאק הוא אנטי דכאוני וטוב ואם תקפידי למלא את ההנחיות השיפור במצב הרוח שלה יהיה ניכר. בכל מקרה לא להפסיק טיפולים מבלי להתייעץ עם צוות רפואי מטפל גם אם ניכר השיפור במצב. מכאן שולחת אליכם חום ואהבה והמונמון איחולי הצלחה וסבלנות עם הטיפול. שלכם באהבה
 

ערגליה

New member
מסכימה ומוסיפה

ושואלת, 6 שנים אף רופא לא ראה אותה בנושא הדכאון? הבת שלך זועקת לעזרה, כעת עשתה זאת בדרך שסיכנה את חייה. טוב שיכלה לבטא במילים שאינה יכולה לחכות עוד שבוע וחצי. טוב שהלכתם וטיפלתם, אכן קשה לחשוב שהילד פרטי שלנו חלילה סובל נפשית, אבל לעיתים חשוב כן להכיר במציאות הזו ולו כדי להצליח לעזור לו או לה. נשמע שעשיתם צעד חשוב בפניה לעזרה. ועוד משהו אישי, לא יודעת עד מה מתאים לבת שלך שתערבי בזה את הדוד, אולי שווה לשאול אותה להבא (איני ודעת אם שאלתם אם כן ראי דבריי כמבוטלים). אני חושבת ומאמינה שבדברים כאלה לא פעם עדיף ונכון להיעזר גם בהפנייה דווקא במישהו שלא מכירים, זה אחרת כשמקבלים המלצה עקיפה ואחרת שפונים לטיפול נפשי וקיים קשר כלשהו מראש. אבל אני מודעת לכך שהדיעות חלוקות. לגבי איך מתמודדים אני מחסידי קבוצות התמיכה ומאד מאמינה בכוחה של תמיכה וחיזוק הדדי. שווה לשאול בבית החולים או במרפאה הקרובה לבריאות הנפש אם ישנה קבוצה להורים. אני חושבת שחלק מהקושי בהתמודדות הוא עצם ההכרה בכך שקיימת בעיה ונשמע שאתם מצויים בשלב הזה. יש משפחות רבות רבות שיש בהם מישהו שסובל נפשית, העניין הוא שרבות שומרות את זה לעצמן ובכך נמנעות מקבלת תמיכה מאנשים שיכלו לתמוך ואולי להזדהות. מקווה שתוכלי למצא עזרה גם כאן בפורום. אני מאחלת לכם בריאות וחוסן והכי חשוב רווחה נפשית.
 
ערגליה

במשך השנים האלה הפנינו אותה למספר פסיכולוגים בכל הדרכים האפשריות: דרך קופ"ח דרך הרווחה ואף פרטי, אבל הילדה פשוט סרבה לשתף פעולה, את מכירה את המשפט: אפשר להביא את הסוס לשוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות? פה אותו דבר, אפשר היה להכריח אותה ללכת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים אבל אי אפשר היה להכריח אותה לשתף פעולה, היא פשוט סרבה. ואגב - הפביה לדוד הייתה לאחר ששאלתי אותה וכמובן לא הוא היה אמור לטפל בה אלא להמליץ על מישהו אמין ומקצועי. לגבי התמיכה נראה לי שאת צודקת, אני אמנם לא בקבוצת תמיכה, אבל בשעות הרבות שאני מעבירה בבית החולים אני מדברת עם הרבה הורים לילדים במצבים דומים ( או אחרים) ואנחנו באמת מרגישים מחוזקים יותר. תודה על התגובות, וגם מקווה לקבל (ולתת) תמיכה כאן בפורום. אבל הנוכחות כאן היא מאד דלילה
ואולי בעצם זאת ברכה.
 
היי בשבושונית

תודה על התשובה, אני יודעת שביתי בידיים טובות, ואני אכן נמצאת שם בשבילה, כל יום (אולי אפילו יותר מידי), מעולם לא התלחשתי והסתודדתי לידה ולעולם לא אעשה זאת, בלי קשר למצבה. רחמים בוודאי שלא, להיפך אני מדברת איתה המון (בהחלט לט מנסה להוציא ממנה מידע) אני מחזקת אותה וכל הזמן אומרת לה שזה שהיא הגיעה לבד למסקנה שהיא זקוקה לעזרה זה כבר צעד גדול בדרך להחלמה. אין גם שום סיכוי שאפסיק לה את הטיפולים על דעת עצמי, קודם כל היא הרי במחלקה סגורה ולא בבית ומעבר לזה אני לא אעשה שום דבר מבלי להיוועץ עם הפסיכיאטרית שלה, אני הרי מעוניינת שהילדה תבריא ולא תידרדר יותר, ומעבר לזה, מנסיוני הדל (אני עובדת בבית מרקחת ולכן מבינה מעט בתרופות) אני יודעת שפרוזאת לא נותנים בבת אחת וגם לא מפסיקים בבת אחת. אני לאט לאט מתחילה להתרגל למצב ומתחזקת מעט ( ביחוד שהיום כבר הסכימו שתלך איתי מעט לקניון וגם יצאה עם כולם לבאולינג). אני באמת מקווה שאני עושה את מה שנכון. תודה תודה תודה
 
אני מחבקת אותך מיכאן ומעודדת אותך

כמה אני מבינה אותך כמה אני מרגישה אותךמי כמוני מבין לב של אמא ואכן טוב שענית כמו שענית לערגליה שאפשר להביא את הסוס לשוקט אבל אי אפשר להשקות אותו ערגליה מיצגת כאן את המערכת לכן היא עונה כמו שהיא עונה אלמלא ערגליה היתה בצד השני של המיתרס היא לא היתה עונה כמו שענתה אבל שטיות היא מנסה חיזקי ואימצי אמא יקרה אני מאחלת לך את כול הכוח הסבלנות והסבלנות בהמשך ההיתמודדות שלך מיח כמוני יודע עד כמה זה קשה ואפילו מתסכל מותר לך לנחות לפעמים אבל את חיבת לאסוף את עצמך ולהתחזק כי יש מישזקוק לך האומנם לא תמיד הם יודעים להגיד תודה ויש פעמים שהם עם אצבע מאשימה אל לך לקחת את זה ללב ולהיתעצב זאות גם דרך שלהם לנסות אותנו עם נפקיר אותם ועוד דרך לבדוק עד כמה אנחכנו אוהבים אותם והם חשובים לנו כמו שאר הילדים שנימצאים בבית
 

ערגליה

New member
תיקון קטן לבשבושונית

אנא, אם אינך יודעת דברים אל תקבעי לפני שאת בודקת, ואל תפסקי דברים לגבי גולשים (או מנהלים) אם לא בדקת... ערגליה לא מייצגת את 'המערכת' כתבת... לידיעתך, אני אדם שמייצג את עצמו את ההסטוריה שלו את הדיעות ואת מה שאני מאמינה בו. יתכן שיש לך אי סכמות או ביקורת וזה לגיטימי, אך מכאן ועד להסיק שאני מייצגת מישהו או משהו הדרך ארוכה...
 
למעלה