שלום לכולם....

[אלה ברקת]

שלום לכולם....

בוקר טוב. אני אמא של מעין בת השלוש ושלושה חודשים. שמחה לגלות פורום שאפשר להתייעץ בו, לשאול, לענות ובכלל... יש לי בעיה עם מעין שאני ממש לא מצליחה להתמודד איתה. מעין ילדה חכמה ומפותחת מאוד אך דיי מפונקת - מן הסתם בהיותה בת יחידה. לאחרונה היא לא רוצה ללכת לגן. לא רוצה? מסרבת בתוקף. כל בוקר יש לנו סרט. צרחות, בכיות, סירוב להתלבש, תחנונים להישאר בבית ועוד. פשוט נורא להתחיל כך בוקר. היום אני עם פנים נפולים כל היום למרות שכבר התקשרתי לגן והגננת אמרה ששתי דקות לאחר שהלכתי הכל נרגע. אבל הדי הבוקר עדיין בראשי וקשה לי לנתק את המראות של מעין צורחת ובוכה ומתחננת שלא אלך לעבודה. היא טוענת שמכים אותה בגן. לא אוהבים אותה החברים. כבר שוחחתי עם הגננת לא אחת והיא אומרת שזה לא נכון. אנחנו פשוט נואשים. אני לא יודעת מה לעשות. מעניקים למעין כל כך הרבה ובסופו של דבר זה מה שקורה. כאילו אתה בונה מגדל מקלפים עד שהם מתמוטטים. מה עושים? אלה.

 

[לאה_מ]

באמת קשה... קשה למעין וקשה לכם.

אני אתחיל אולי מהסוף. הפריע לי מאד המשפט שלך "מעניקים למעין כל כך הרבה ובסופו של דבר זה מה שקורה. כאילו אתה בונה מגדל מקלפים עד שהם מתמוטטים". ולמה זה מפריע לי? אנחנו לא מכירות (אפילו לא וירטואלית), אז קשה לי לומר, האם המשפט שלך מפריע לי משום שהוא מצביע על המון רגשות אשם שלך (וכדאי לך לקרוא באחד הדיונים למטה בעמוד הזה על רגשות אשם) או שהוא מצביע על המון ציפיות שלך ממעין. אני לא יודעת איזה מהם הוא נכון (אחד מהם? שניהם? אף אחד מהם?), אבל בואי נתחיל כך - אם מעין היתה מסתירה ממך משהו שלא טוב לה ומעמידה פנים שמחות מדי בוקר כשהיא הולכת לגן - האם היית מרגישה טוב יותר? האם זה מה שהיית רוצה? אני לא אומרת שבהכרח יש בעיה בגן של מעין. אני בהחלט חושבת, שכדאי לך לבדוק בראש ובראשונה את המצב בגן, ולא להסתפק בשיחה עם הגננת. תשאלי הורים אחרים, אולי תבואי מדי פעם להתרשם (לא רק ממעין, גם מהילדים האחרים בגן ומהאינטראקציה הכללית). אם שללת את האפשרות שישנו משהו לא בסדר בגן, עדיין ברור שמעין מנסה לשדר לך משהו, ועליך לנסות לגלות מה הוא. האם חל שינוי כלשהו בחיים שלכם או של מעין לאחרונה? האם היא נדרשת להתמודד עם משהו חדש, שונה? יתכן שקושי שאינו קשור לגן יוצא דוקא בגן. אני אתן לך דוגמא - שירה (בת 5 ו-4 חודשים) מבקשת לעתים די קרובות לא ללכת לגן. בפעם האחרונה שדיברנו על כך היא אמרה לי "אמא, אני לא רוצה ללכת לגן, ואת רוצה שאני אלך, ובסוף אני צריכה לעשות את עצמי חולה"... הגננת הנפלאה שלה מודעת לקשיים. אני משוכנעת, שבגן הכל בסדר. היא משתלבת מצויין, יש לה הרבה מאד חברים (שהיא נהנית לפגוש גם אחר הצהרים), היא נהנית מהפעילויות, לא כופים עליה לעשות דברים שהיא לא מעוניינת לעשות, הגננת נותנת לה הרבה מאד תשומת לב אישית... אני חושבת, שהקושי של שירה נובע מתגובה שלה ללידה של אחיה הקטן (כבר לפני יותר משנה!). קשה לה להפרד ממני, קשה לה להפרד מה"תינוקות" שלה עצמה, קשה לה להתבגר. אני משתדלת להיות מאד אמפתית, להבין אותה, להכיל את הקושי שלה, לאפשר לה להיות איתי במידת האפשר (למשל, הצעתי לה שאנו נקבע יום שישי קבוע מדי חודש, שבו היא לא תלך לגן ונעשה יום כיף ביחד, רק שתינו), ועם זאת לעזור לה - בשיתוף עם הגננת - לגדול, למצוא את מקומה החדש. אולי תנסי לחשוב מה עובר על מעין - לאו דוקא בגן, הגן הוא רק סימפטום, לא בהכרח הבעיה עצמה. בכל מקרה, כדאי לתת לה הרבה מאד תמיכה ואמפתיה, ולא לשדר לה אכזבה מכך שזה מה שקורה אחרי שמעניקים לה כל כך הרבה.

 

[zimes]

ראשית, זה לא כשלון של ההורות שלכם

(הכותרת מתיחסת למשפט האחרון שלך). צאי מנקודת הנחה שלמעין יש סיבה טובה לא לרצות ללכת לגן. אולי ענין המכות הוא תירוץ שהיא חושבת שאת תקבלי, ואולי יש מכות בגן, והיא מפחדת שגם היא תקבל מכות, למרות שהיא לא קיבלה אף פעם. ואוי הגננת לא מוצאת חן בעיניה, והיא מפחדת להגיד לך, בי היא לא יודעת איך תגיבי. נראה שדבר ראשון, אתם צריכים לשבור את המעגל של לא רוצה-בכי-ריב-מכריחים אותה ללכת. אחת התוצאות של זה היא מסר שעובר לילדה ש (1) אין לה כלים להעריך אם טוב או רע לה (2) אתם לא מקשיבים לה. אולי תרשי לה להשאר בבית יום אחד? תנסי לברר אתה למה היא לא רוצה ללכת לגן. תנסי לשאול אותה מה יגרום לה לרצות ללכת לגן. מה יהיה אם תקומו מוקדם יותר בבוקר, ויהיה לה קצת זמן אתך - לסיפור, או ללכת לגן ברגל? אולי זה יתן תחושה נעימה יותר בבוקר? ממתי היא בגן בכלל? ממתי היא בגן הזה? ישלה חברים מחוץ לגן? האם היא נפגשת עם חברים מהגן אחה"ץ? אלה - ילדי עוד צעירים, אז כל מה שאני כותבת הוא שאלות ורעיונות שעולים בראשי. אולי משהו מזה יתאים לך. את לא צריכה לענות על השאלות כאן (את יכולה - אולי זה יתן לאנשים יותר כלים ליעץ), אבל תנסי לענות עליהן לעצמך.

 

[ציפי ג]

גם אצלנו אחד הילדים כעת בקטע הזה

נועם לא בוכה, ולא צורח, כי הוא לא חייב, אני עובדת מהבית, ואם הוא לא רוצה ללכת לגן, הוא נשאר אתי בבית. אבל, הוא מתלונן שמרביצים לו - לא דובים ולא יער. הגננת גננת טובה, שחנכה שלושה מילדי עד היום, ונועם מכיר אותה כבר שנתיים. אח"כ הוא התלונן שלא משחקים אתו בגן, ועשיתי בקורי פתע, ולמרבית הפלא הוא משחק בגן ויפה. אח,כ חשבנו שהוא חושב שהקטן נשאר בבית, אז כל בוקר בדרך לגן, הורדתי קודם את הקטן, ואח"כ אותו (סיבוב של עוד 15 שעה מיותרים בפקקים) וזה עזר לזמן מה, ואח"כ הוא התחיל להתלונן מחדש. נועם לא מפונק, הוא ילד שמאוד אוהב להשאר בבית. יש לו עולם שלם משל עצמו, והוא לא צריך כל כך את החברה. בגן הוא צריך להתחלק עם ילדים. ביית אחה"צ הוא צריך להתחלק עם ילדים, ויוצא שאם הוא נשאר בבית בבוקר אתי, יש לו את כל המרחב לעצמו. זו אחת הסיבות לדעתי. סיבה נוספת היא קנאתו בקטן שלנו, כמו אצל לאה, שהוא כבר בן שנה ותשעה, אבל נועם החל לקנא בו בסביבות גיל שנה, וזה טרם חלף. ישנן מן הסתם עוד סיבות, וסיבות שונות לילדים שונים, אבל הבנת שורש הבעיה, מהווה שני שליש מפתרונה.

 

[odeia]

אלה, קודם כל אפשר להקל על שתיכן

עם פרחי באך, כדי להרגיע ולגמור את הסיפור. נוסף, אני מאמינה שהיא לא סתם לא רוצה ללכת לגן, תמיד יש סיבה. גם לנו זה קרה, הגננת לא הצליחה להבין למה, אמרו שזה בגלל הבית, אני הייתי בטוחה שזה בגלל הגן. דיברתי ימים ארוכים עם הילדה ובסוף התגלתה לי הסיבה - לא כל יום עבד אותו הצוות בגן, וזה הפריע לילדה שלי. ויש עוד מיליון ואחת סיבות שילד לא יירצה בגללן ללכת לגן. הכי טוב, אם היא באמת ילדה פיקחית - לדבר איתה בלי סוף עד שהיא תגיד לך למה. המגדל לא מתמוטט בגלל שלא טוב לה שם, או שהיא חושבת שלא טוב לה שם, זה לא קשור למה שאתם כן נותנים או לא נותנים, זה קשור רק לילדה ולמה שקורה לה בגן. חשבת על יום פינוק בבית? חשבת על ביקור הפתעה בגן, כדי לשמח את הילדה? חשבת על חפץ מעבר כדי להקל על הילדה את הפרידה בגן? תחשבי איך את עוזרת לה במצוקות שלך ורק אח"כ תטפלי במצוקות שלך, כי את יודעת לטפל בעצמך, היא תלויה רק בך. תעזרי לה, זה יעזור גם לך.

 

[דנה השניה]

אני לא כל כך מסכימה למה שמשתמע ../images/Emo4.gif

מהתגובה שלך... אפשר להקל על שתיכן עם פרחי באך, כדי להרגיע ולגמור את הסיפור - זאת אומרת שלדעתך טיפול בפרחי באך יכול לפתור את הבעיה? או לגרום לילדה לא לבכות? וגם: לדבר אתה בלי סוף עד שהיא תגיד לך למה - אני בהחלט לא חושבת שהילדה צ ר י כ ה להגיד לך למה, ובטח לא צריך להפעיל עליה לחץ כדי שתאמר. אבל כן צריך לברר אצל הגננת ובגן יותר ביסודיות. וגם: זה קשור רק לילדה ולמה שקורה לה בגן - אולי יש משהו בבית שמפריע לה, ובא לידי ביטוי בגן? אני חושבת שצריך לבדוק בכל הכיוונים, בעדינות, כדי לברר מה גורם להתנהגות של מעין. ברור שאמא של מעין לא צריכה לקחת על עצמה שום אשמה - מעין מתנהגת בסדר גמור!

 

[אלה ברקת]

תודה לכולכן על התגובות

מצטערת שלא הגבתי אתמול - פשוט עומס עבודה ומן הבית אני משתדלת שלא להיכנס. להקדיש רק למעין. אתמול חזרתי הביתה ומעין סיפרה לי כי הגננת שוחחה איתה והיא הבינה כי זה עשה לי עצוב ההתנהגות שלה ועל כן מחר בבוקר היא תלך בחיוך לגן! כאשר אמרה את המשפט הזה כל החומות שלי נפלו ובילינו יופי של אחר הצהריים יחד. היום בבוקר מעין רק פקחה את עיניה ומיד החלה במסכת צרחות/בכיות/השתלולויות עד כדי כניסה לאמוק שהיא לא רוצה ללכת לגן ! אני נשבעת לכן. אני על סף התמוטטות עצבים. 50 דקות הילדה לא הפסיקה לצרוח. ניסיתי בטוב ניסיתי ברע וכלום לא עזר. בסוף הלבשתי אותה בכח כשהיא צורחת ואני בוכה. אספר קצת על עצמנו. מעין היא בת יחידה. אנחנו גרים בישוב קטן כך שהילדים בגן והילדים אחה"צ הם אותם הילדים. מעין ילדה פיקחית מאוד ועפ"י הגננת היא מפותחת שכלית מעל הממוצע. אפשר לאמר שהיא מפונקת אבל יש לה גם את הגבולות שהצבתי לה. מדי פעם היא מנסה למתוח את החבל אבל יודעת טוב מאוד מי עומד - או יותר נכון עומדת - מצידו השני. מעין ילדה מאוד מושקעת מה שנקרא. חשוב לי לתת לה זמן איכות אמיתי ואכן כל יום יש לנו שעה של אמא ומעין בה עושים מה שרק היא רוצה. בגן לגננת יש יום חופש אחד ולעוזרת יש יום חופש אחד. אך יש להן מחליפות קבועות שמעין מכירה ויודעת. הגננת אומרת שברגע שאני הולכת לעבודה... שתי דקות אחרי זה מעין נרגעת והכל תקין ועל מי מנוחות. אגב... אתמול אחה"צ מעין שיחקה עם שני ילדים מהגן ושניהם העדיפו לשחק איתה מאשר אחד עם השני. אני לא יודעת מה לעשות ! הבקרים האלה פשוט ממוטטים אותי ומוציאים אותי מכל פרופורציה. נהגתי הבוקר עם מעין בכח וצעקתי עליה וזה דבר שאינני נוהגת לעשות אותו. אבל אני נואשת. לא יודעת כבר מה לעשות. לגבי יום פינוק בבית? פעמים רבות בימי שישי היא נשארת איתנו. אין לי אפשרות כלכלית להישאר איתה גם באמצע השבוע. אנא מה אני עושה ?

 

[אלה ברקת]

דבר נוסף

השעה כעת 8:15. חצי שעה לאחר ששמתי את מעין בגן. התקקשרתי לגגנת לשאול איך הילדה. היא אמרה "נהדרת ובעלת מצברוח מצוין". הילדה משחקת ומשתפת פעולה, שמחה ועליזה והכל תקין. נו? הילדה שלי סובלת מפיצול אישיות או מה !? איך זה שמהרגע שהיא פקחה עיניים ועד שעזבתי אותה בגן - כארבעים וחמש דקות לערך - היא רק צרחה, בכתה, השתוללה עד שנכנסה לאמוק ממש, ושתי שניות אחרי שאני הולכת היא עם מצברוח מצוין? אני לא יודעת מה לעשות. פשוט מתמוטטת. זה לא הוגן כל כך ואני ממש אבל ממש חסרת אונים.

 

[ציפי ג]

משהו מפחיד בדרך?

בנה של חברתי סירב במפתיע ללכת לגן, והתברר שהוא מפחד מהפועלים שסללו את הכביש על יד הבית. אולי משהו בדרך מפחיד אותה?

 

[נעה גל]

אני חושבת שכדאי אולי, (יצא ארוך)

להסתכל על כל הענין מנקודת מבט אחרת - מעין מביעה מצוקה כלשהי, ומכאן צריך לצאת (אני יודעת שזה לא קל, זה מתיש ומעציב לריב כל בוקר). לא בטוח שמעין תדע או יודעת מה בדיוק מפריע לה. היא בטח לא תדע להגדיר את הבעיה עבורכם. אנשים מבוגרים מתקשים, פעמים רבות, לשים את האצבע על מה שבאמת מפריע להם. אז איך בכל זאת תדעו לעזור לה? אני לא יכולה לתת לך מתכון מדויק: תעשי א´, תעשי ב´ והכל יפתר. אבל, אני מבטיחה לך שכשיוצאים מנקודת הנחה שהילדה לא עושה סתם והיא לא מפונקת, אלא יש באמת משהו שמפריע, ההתיחסות שלך אליה תהיה אחרת (את תגלי שיש בך הרבה סבלנות) וזה ישנה גם את היחס שלה. ואם להיות פרקטיים - מבין השורות שלך הצלחתי להבין שחלק מהמאבק שלכם בא לידי ביטוי בחוסר הרצון שלה להתלבש, אם זה אכן כך, תלבישי אותה ערב לפני בבגדים נקיים שאיתם היא תלך לגן. להורים רבים יש רתיעה מזה, אבל, בתור פתרון זמני זה יכול להקל את נקודות החיכוך. היא לא רוצה לנעול נעליים? קחי את הנעליים בשקית ותרימי אותה עד האוטו. היא גם תשמח שמרימים אותה וגם יעלם עוד ויכוח אחד מהבוקר. היא לא רוצה לצחצח שיניים בבוקר? - לא נורא! היא לא רוצה ללבוש מעיל? לא קרה כלום, אפילו אם בחוץ קר. תרימי אותה ורוצו מהר לאוטו. את מבינה למה אני מתכוונת? פשוט להרפות. במקום זה, אני מציעה, שתעירי אותה אחרונה (אחרי שאת סיימת את כל הסידורים שלך בבוקר), שבי איתה במקום שנוח לכן ותחבקי אותה (אצלנו זה הולך כך: אני יושבת על כורסא ואורן שוכבת עלי בתנוחה של תינוק. היא בת חמש ושלושה חודשים). אפשר לשים מוסיקה נעימה. אפשר סתם לשתוק ואפשר גם לדבר. אולי אפילו את יכולה לספר לה מה התוכניות שלכן אחרי החיבוק... "ללכת לאכול משהו, לנעול נעליים ואז יוצאים מהבית". אצלנו החיבוק נמשך בערך 10 דקות. את צריכה כמובן, להתאים אותו למה שטוב לך ולמעין וללחצים שלכן בבוקר. הדברים שפריעים למעין יכולים לנוע בין מכות בגן, גננת שצועקת ועד תגובה פשוטה לבוקר לחוץ שמזרזים אותה בו כל הזמן. אני חושבת שכדאי לנסות לבדוק את הענין מכל הכיוונים, מבלי לשאול את מעין מה מפריע לה (שוב, כי לא תמיד היא מסוגלת להצביע על הדבר הנכון). אז לגבי הלחצות בבוקר - התיאור למעלה הוא שעובד אצלנו. לגבי בעיות בגן, צריך לבדוק את הדברים בתשומת לב. וכמו שכבר אמרו לך כאן בתשובות שונות, לא להסתפק במה שהגננת אומרת. ולא בגלל שהיא אומרת דברים לא נכונים, אלא, בגלל שבגן לא תמיד ערים למה שקורה עם הילדים, הילדים לא תמיד מראים ומדווחים בגן על אותן מצוקות שהם מספרים עליהן בבית. לבוא לגן בסוף היום ולשבת שם 1/2 שעה במשך תקופה, ביחד עם מעין (לשחק במשחק) יכול לעזור לך לראות איך הגן מתנהל ואיפה יכולים להיות "מוקשים" מבחינת מעין. שיחות עם הורים שונים - האם הילדים שלהם גם מתלוננים? האם יש ילד אלים בגן? האם הגננת צועקת על הילדים? כל מיני דברים מסוג זה, שעלולים להוות בעיה למעיין. ודבר אחרון שאני רוצה להסב את תשומת ליבך אליו הוא המשפט שלך "אתמול חזרתי הביתה ומעין סיפרה לי כי הגננת שוחחה איתה והיא הבינה כי זה עשה לי עצוב ההתנהגות שלה ועל כן מחר בבוקר היא תלך בחיוך לגן!". לי באופן אישי, המשפט הזה הפריע. מעין מאותתת על מצוקה כלשהי ובסופו של דבר את מנסה לפתור את המצוקה שלך (וזה טבעי, והדברים לא נאמרים בביקורת) ולא שלה. לגרום למעין רגשות אשמה בקשר להתנהגות שלה (שהיא כזכור טבעית) לא יפתור את הבעיה לעומק. אולי הסיפטומים יעלמו, אבל האם היית רוצה שמעין תחשוב מחשבות כאלו "אני לא אבכה כדי שאני לא אעציב את אימא שלי" או "אני לא אספר לאימא שאני עצובה כי קשה לה עם זה" ? אני משערת שלא. את רוצה שהיא תשתף אותך בתחושות שלה - אז הנה היא עושה את זה! היא אומרת לך "משהו מפריע לי ובגלל זה אני מתנהגת כך".

 

[אלה ברקת]

נעה.... תודה על תגובתך המפורטת

לקחתי אותה לתשומת לבי. כיוון שאנחנו יוצאות מוקדם מן הבית ואני לא נשארת עם מעין בכלל בגן - ממהרת לעבודה... ביקשתי מהבוס שלי אישור להגיע חצי שעה מאוחר ופשוט להישאר אחה"צ עוד חצי שעה (זה מתאפשר לי עם הצהרון). אני לוקחת את עצתך ומתכוונת ליישם אותה. להעניק למעין יותר זמן איכות גם בבוקר. הקושי הגדול שלי הוא שאומרים לי כל הזמן שמעין ממציאה ולי קשה עם זה. קשה לי להבין שהיא מתנהגת כך היא ממציאה. אני אכן אנסה לרדת לשורש הבעיה יותר עמוק ולבדוק מדוע היא מתנהגת כך. מחר בבוקר כבר אהיה איתה יותר... אשתדל עד כמה שרק אפשר. אמנם אני אמא אוהבת... משקיעה וכדומה אבל בסך הכל גם אני בן אדם. בן אדם שכועס על עצמו כי התפרץ הבוקר בכעס ובבכי והבהיל אותה. אוף... זה קשה. אלה.

 

[אביטל +]

אלה - את רק בן אדם

וכל בני האדם מגיעים לפעמים לנקודת שבירה. אבל תזכרי שאת הילדה שלך את מכירה הכי טוב בעולם. ולפני הכל תבטחי באינסטינקטים ובלב שלך. ונראה לי שהלב אומר לך שהיא לא ממציאה ויש משהו לא בסדר. בהצלחה

 

[דנה השניה]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

 

[נעה גל]

כולנו בני אדם, כולנו מתפרצים, כולנו

כועסים לפעמים ויש לנו גם רגעים טובים. לי יש תקופות שאני לא מצליחה לעבור יום מבלי שהתפרצתי על אורן (איתמר עדין קטן), והרבה פעמים שלא באשמתה בכלל. אנחנו עומדים בלחצים קשים מבחוץ, ובנוסף יש את הלחצים הטבעיים המתרחשים בתוך המשפחה. אני בטוחה שגם ללאה יש ימים כאלה, ולכל אחד אחר בפורום. זו הסיבה שאנחנו כאן ואנחנו "מדברים על זה". אם הכל היה טוב אצל כולם.... וזו עוד נקודת הנחה שכדאי לצאת ממנה: אנחנו בני אדם. עצם זה שחשבת להכנס לכאן ולשאול שאלה, מעיד על כך שהענין מטריד אותך, שחשוב לך שלבת שלך ולך יהיה טוב, שאת רגישה אליה, שכואב לך לראות אותה עוברת תקופה קשה. גם אם יש תקופות קשות - רגישות כזו היא חלק גדול מהדרך "הנכונה" (אם יש דבר כזה בכלל). אני חושבת, שהתגובה הקשה שלנו כלפי הילדים כשהם בוכים ומשתוללים נובעת בדיוק מאותו מקום של "איכפת לי" ו"קשה לי לראות שהוא סובל". האפרוח שלנו חווה משהו לא נעים ולא תמיד אנחנו יכולים לתפוס את עצמנו ולתפקד ב-100%, להיות ההורה המכיל והרגיש והיודע בדיוק מה לעשות.

 

[חנה גונן]

לנעלה-אבל איך בכל זאת...../images/Emo4.gif

יש איזו פינה בלב שנורא מתכווצת כשאתה צריך להתרגז ולא רוצה. שלך חנה גונן

 

[ספל חמאה]

אני לא מכירה צורך כזה.

אפעם לא צריך להתרגז, להפך, זה משהו שצריך להמנע ממנו. הכל הרבה יותר טוב ונעים בלי זה. הבעייה היא שמתפלק לנו רוגז, שאנחנו מתפרצים ללא שליטה. מזה צריך לדעת להמנע מראש, וזה לא תמיד פשוט. יש אנשים שקל להם יותר להמנע מזה, למשל ע"י שימוש בהומור.

 

[חנה גונן]

לספל חמאה ל מה אנחנו צריכים ל....

הצטדק ולהתנצל על רוגז?רוגז הוא חלק מהאופי האנושי ומגיעה לו לגטימיות מלאה בלא צורך בהתפלקות,כמובן שאם יש מודעות וכלים אז לומדים להתרגז רק במקרים ממש משעותים אבל רוגז הוא בהחלט מותר. שלך חנה גונן

 

[ספל חמאה]

לא צריך להתנצל

בטח לא אם הרוגז מכוון. אבל בעיקרון זה ביזבוז אנרגיה מיותר, שבמקום לפנות מקום לאנרגיות טובות רק מתדלק את עצמו.

 

[אפרת_ח]

אופ-טופיק לחנה גונן

למה את כותבת "נעלה" במקום "נעה"? לקח לי מלא זמן להבין למה את מתכוונת...

 

[חנה גונן]

לאפרתי-סתם פולני מצידי../images/Emo8.gif