שלום לכולם

[מיכל ט]

שלום לכולם

קראתי את ההודעות האחרונות של הפורום ומאוד התרגשתי מהנכונות של כל האימהות להשקיע בילדים שלהם ובעיקר מההבנה והקבלה באמת זה כל כך חשוב.. אני שואלת את עצמי למה אתלי זה לא ככה, למה אימא שלי שאמורה להיות האדם הכי קרוב אליי כל כך לא מבינה אותי וכל פעם מתאכזבת ממני מחדש. אני זוכרת את המצב הזה מילדות. מיכל למה את שוכחת, מיכל למה את כל כך מבולגנת, תפסיקי לחלום, תפסיקי לעשות דוקא וכו´ אפילו בגיל 25 אחרי שעשיתי אבחון והסברתי להם (לפחות ניסיתי) מה זה ADD זה לא זה. אני שואלת את עצמי מה יש בי שכל כך קשה להבין או לקבל ולמה אי אפשר פשוט לראות שזו אני ושיש בי המון דברים לתת ויש לי קשיים מסוימים. קשה.. אז אימהות, אני מחזקת אתכן להבין ולקבל.. יש פה מאמר בפורום על טיול להולנד תקראו אותו שלכן, הולנד

 

[אפרת@הבית]

מיכל שלי המקסימה!

קודם כל תתודה על המחמאות לפורום - תמיד מרגש אותי לשמוע שאנשים מרגישים פה טוב. דבר שני לגבי אמא שלך - אל תשכחי שנושא הפרעות הקשב והריכוז, לקויות למידה ולקויות נוירולוגיות הן דבר יחסית חדש בתודעה המקומית. האמהות שלנו לא היו מודעות לעניין כמונו, לא נחשפו לאינטרנט ותקשורת בכמות שאנחנו נחשפים ולכן קצת קשה לצפות מהן למודעות. את גם שוכחת שהחברה מאמצת יותר פתיחות בנושאים מסוימים עם השנים דבר שלא היה קיים למשל בדור של האימהות שלנו וקצת קשה לשפוט אותן על כך - ההערות של אמא שלך נובעות מאיכפתיות - לגביה - חשוב בשביל רווחתך האישית שתהיי מסודרת, זה מה שלימדו אותה וזה המורשת שהיא מנסה להעביר אלייך - והכל ממקום של אהבה - זה מה שחשוב שתזכרי - הכל - ההערות, הדרישות והביקורת - ממקום של אהבה ואיכפתיות, כשהיא מעירה לך - תני לה חיבוק ונשיקה - תראי איך העיניים שלה זורחות ואיך ההערה מאבדת מהחשיבות... שלך באהבה אפרת

 

[מיכל ט]

אפרת, זה לא כל כך פשוט..

את יודעת כשילד גדל הוא צריך לדעת שאוהבים אותו, זה לא מספיק להגיד את זה. ילד צריך להרגיש את זה.הוא צריך להרגיש שגם אם הוא לא מושלם זה בסדר ושההורים יהיו לצידו ולא חשוב מה יקרה. אני יודעת שההורים שלי הם בני אדם,אני יודעת שהם עשו טעויות ואולי לא מכוונה רעה אבל אני לא יכולה שלא לשאול איפה לעזזל הייתם כל השנים ולמה אף פעם לא שאלתם אותי אם משהו קשה לי ואם אני צריכה עזרה ואם אני לא עומדת בציפיות שלכם אולי יש לזה סיבה. אני כן יכולה להגיד לך לאן זה הוביל אותי. זה הוביל אותי להרגשה שלא משנה מה אני יעשה אני אף פעם לא אהיה הילדה שהם רצו וזה השאיר אותי מאוד לבד והמון שנים עם ההרגשה שאני צריכה להסתדר איכשהו..לשרוד ואפילו עכשיו כשאני בת 26 יש בי תמיד שאיפה אולי פנטזיה שהם יקבלו אותי אבל זה לא ממש קורה כי הם לא הבינו למה אני הולכת לעשות אבחון כי לדעתם אני מחפשת לעצמי בעיות כי הם לא מבינים למה אני לוקחת רטלין וכי הם ממש לא חושבים שזה טוב לי ללכת לטיפול שאני הולכת אליו. אני עובדת הרבה על לקבל אותם כי אלה ההורים שלי ואין לי הורים אחרים וגם על זה שאלה החיים שלי ומותר לי לחפש דרכים להקל על עצמי. אני מאוד מקוה שביום מהימים אני אוכל לסלוח להם, לעצמי.. לא יודעת לפעמים היום הזה נראה כל כך רחוק והתהליך כל כך קשה אולי כשאני אהיה אימא בעצמי אני אבין יותר לילה טוב מיכל

 

[@זהר@]

מה אני אגיד לך?

הנה סתם הגיגים שלי. אנחנו ההורים (לאו דווקא שלך) לא מושלמים, רובנו רחוקים מלהיות מושלמים ואני בטוחה שכשאת תהיי אמא גם את לא תהיי מושלמת בזה. אנחנו ההורים רוצים נורא את הדברים הכי טובים לילדים שלנו ותמיד חושבים שאנחנו מבינים יותר טוב מהם מה טוב בשבילם (גם אם לפעמים אנחנו טועים ומפספסים את מה שהילדים שלנו רוצים באמת). בתור ילדים תמיד אמרנו שכשנהיה הורים, בחיים לא נגדל את הילדים שלנו כמו שההורים שלנו גידלו אותנו. אבל ככל שהילדים שלנו גודלים, אנחנו מגלים שאנחנו מגדלים אותם כמעט בדיוק אותו הדבר, בעיקר בגלל שלהיות הורה זה לא דבר שלמדנו בב"ס (חוץ מאלו אולי שלוקחים קורסים מיוחדים להורות, יש כאלו) והמקום היחידי שלמדנו בו איך להיות הורה זה בבית, מההורים שלנו. לגדל ילדים זה נורא קשה, החל מלילות ללא שינה כשהם תינוקות ומעירים אותנו בבכי, ועד לילות ללא שינה כשהם בדיסקוטק ומאחרים לבוא הביתה. לרוץ ממקום למקום כדי להסיע אותם לחברים, לרוץ לכל המסיבות של ב"ס, לטיולים, בד בבד לעבוד כדי שיהיה כסף כדי שלילדים יהיה אוכל, בגדים, צעצועים, ספרים, ספרי לימוד, טיולים. לקבל את זה שעד שהם גדולים אין לנו בעצם חיים משלנו אבל לעשות את כל זה בכייף כי אנחנו אוהבים אותם. תוך כדי כל זה, אנחנו לפעמים לא מבינים שהילדים שלנו מרגישים אחרת מאיתנו שמה שהם רוצים מאיתנו הוא שונה ממה שאנחנו נותנים להם. מצד שני ישנם ילדים שלא מבינים שלא הכל אפשר לתת. הורים עושים שטויות, לרוב לא מכוונה רעה, הם רוצים את הטוב בשבילך ולא תמיד מבינים שהטוב בשבילך זה משהו אחר. ילדים עושים שטויות, הם חושבים תמיד שהם יודעים מה טוב בשבילם אבל לא תמיד צודקים. משפחה זה דבר נהדר, אבל לפעמים דבר מלחיץ. אף אחד לא מושלם. זהר, אמא ובת

 

[דליה.ד]

זהר, אני כל כך מסכימה איתך../images/Emo24.gif

זה כל כך נכון! אני לא עושה דברים כדי לקבל מדליה או להדליק משואה ביום העצמאות. אני עושה כי צריך, ואלה הילדים שלי וזה מה שהם זקוקים לו. אין לי שום כוונה להיות "אמא תרזה" אלא רק האמא הכי טובה שאני יכולה להיות - וזה מספיק קשה! בנוגע למודעות - אני מסכימה עם אפרת בעבר לא היו מודעים לנושא של adhd בעלי היה ילד כזה..."שאינו ממצה את הפוטנציאל" ....ילד שבילה בחוץ יותר מאשר בכיתה..."הוא ילד נבון...אך אינו משקיע"...ילד שהמחברות שלו מלוכלכות וקרועות והולכות לאיבוד באופן קבוע... כולנו הכרנו את הילדים האלה שישבו לידינו בכיתה או שהיו אנחנו עצמינו. היום בעלי חווה איכשהו חוויות מתקנות עם הילדים שלו, הרבה פעמים בשיחה הוא נורא מזדהה עם הילדים, מבין ואומר "זה בדיוק אני" הוא גם יכול "לתרגם" לנו את התחושות של הילדים כי זו פשוט שידור חוזר שלו עצמו בהבדל אחד....הילדים שלנו מטופלים.... אז, מיכל, אני בטוחה שתהיי אם נהדרת, מבינה ומעניקה ואת בודאי תתני לילדיך את התחושה שאת יודעת על מה הם מדברים ובוודאי תוכלי לסייע!

 

[שרי3]

מיכל

כאמא "אופינית" של הפורום, לפי הגדרתך עם ילד מאובחן, וכל הטיפולים ההשקעה החום וההבנה עדיין אני מוצאת עצמי מהרהרת לעיתים "מדוע אתה כזה, מדוע הבאלגן אם רק היית משתדל יותר.." ולעיתים, אבוי, מגלה ש"הרהרתי" בקול רם... מקווה לאהבה וסלחנות מכל הצדדים

 

[גילה בר]

מזוית ראיה קצת אחרת

אני יכולה מאוד להזדהות איתך וכואב לי גם איפה שלך כואב ,למרות שלא עברתי את החויות שלך. אבל בכל זאת צריך ללכת קדימה. אז אולי נסי להסתכל על זה מזוית ראיה אחרת ,איך גידלו את אמא שלך ואיך חינכו אותה ,יוכל להיות שגם היא "זכתה" לחינוך קשוח שמתוכו היא פועלת כאמא ורק את זה היא מכירה !! נסי לסלוח (עד כמה שזה נשמע בנאלי) אני באמת חושבת שרק כך יותר קל להמשיך הלאה. והכי חשוב בעיני תפנימי את כל מה שלא אהבת כילדה ותשני זאת כשתהיה אמא ואל תשלי את עצמך גם האמא הכי טובה עושה טעיות ...

 

[גילה ב]

המשך

אומנם לאחר לילה שלם , אבל שכחתי משהו (כנראה הייתי עיפה). אני חושבת שאולי אפשר גם לראות את היחס של אמא מעין "נכות" שלה שקשה לה לקבל את הקושי שלך ,אז נסי את לקבל אותה כמו שהיא עם החסרונות שלה ,למרות שזה אמור להיות הפוך . אבל את כבר לא ילדה קטנה ועם כל המטענים שאת סוחבת איתך אני חושבת שקשה להתקדם . אז אולי שווה לנסות בכל זאת אמא יש רק אחת למרות שהיא לא מושלמת. בהצלחה

 

[soulbird]

אוף כמה שאני מבינה אותך

את יודעת כמה אני שומעת מאמא שלי בעיקר את המשפטים כמו את בלגניסטית , מפוזרת . החדר שלי נראה כמו אחרי סעופת טורנדו. כל סוף שבוע אני מבטיחה לעצמי שאני הולכת לתייק את כל הניירת ולעשות סדר בבלגן אבל לא יוצא מזה כלום כרגיל. אני החלטתי שאי אפשר ככה יותר ואני מתחילה טיפול .