שירה דיווידסון
New member
שלום לכולם...
נראה לי, שאת רוב השמות שעולים פה אני כבר לא מכירה, אבל אני הייתי ממש מראשונות הכותבים בפורום, וזכורות לי עד היום העיצות המעולות וחוכמת החיים שיש לאנשים כאן. אז מדי פעם גם אצלי מתעוררת איזה בעיה או מצב רוח מדופרס, ואני בהחלט הייתי רוצה לשתף אותכם ולשמוע את דעתכם!! אני חיילת בת 19 וקצת. לפני ארבעה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו אחרי חצי שנה שהיינו ביחד. הפרידה, שתורצה בכל מיני סיבות שונות ומשונות, נסעה בסופו של דבר (הפרשנות שלי לעניין בדיעבד) ששנינו הרגשנו שזה לא זה. שיש בעולם הזה אהבות הרבה יותר גדולות מסתם רגשות חיבה והנאה שיש ביננו. בשלושת החודשים הראשונים נשארנו בקשר טלפוני של פעם בשבועיים בערך, ואז נפגשנו. היה ערב ממש נחמד, ובסופו של דבר יצאתי ממש בבלבלה מכל הסיפור, שלא בדיוק ידעתי מה אני רוצה וכמה אני שלמה עם הפרידה הזו. אחרי שבועיים נפגשנו שוב פעם לבקשתי, ואני שמתי את כל הקלפים על השולחן ואמרתי שאני לא יודעת כמה אני שלמה עם הפרידה. הוא מבחינתו אמר לי שכמה שהיה שמח לחזור, ובטוח שיכול להיות לנו מאוד כיף ביחד, בסופו של דבר הוארואה את זה שמשיכה של הסוף כי אני והוא זה לא הכי טוב שאפשר. בתכל'ס, אני יודעת שהוא צודק, והיינו מאוד לא מתאימים והקשר בהרבה מובנים בלם אותי. אבל מה לעשות שקשה לי?!?!? אני מתגעגעת לביחד, ללהיות עם מישהו, לקשר שהיה לי עם המשפחה שלו, ובכלל מוצאת את עצמי חושבת על זה ומתעסקת בזה הרבה יותר ממה שצריך. אני כולי במועקה מהעניין הזה... אני מרגישה כזה חוסר שקט תמידי. עברו שלושה שבועות מאז אותה פעם שנפגשנו (וקצת התנשקנו, אבל זה היה באמת בקטע של פרידה). לא נראה לי שיש פה איזה עצות חדשניות שאפשר לתת, אבל אולי למישהו יש בכל זאת איזה מילת תנחומים?!!?
נראה לי, שאת רוב השמות שעולים פה אני כבר לא מכירה, אבל אני הייתי ממש מראשונות הכותבים בפורום, וזכורות לי עד היום העיצות המעולות וחוכמת החיים שיש לאנשים כאן. אז מדי פעם גם אצלי מתעוררת איזה בעיה או מצב רוח מדופרס, ואני בהחלט הייתי רוצה לשתף אותכם ולשמוע את דעתכם!! אני חיילת בת 19 וקצת. לפני ארבעה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו אחרי חצי שנה שהיינו ביחד. הפרידה, שתורצה בכל מיני סיבות שונות ומשונות, נסעה בסופו של דבר (הפרשנות שלי לעניין בדיעבד) ששנינו הרגשנו שזה לא זה. שיש בעולם הזה אהבות הרבה יותר גדולות מסתם רגשות חיבה והנאה שיש ביננו. בשלושת החודשים הראשונים נשארנו בקשר טלפוני של פעם בשבועיים בערך, ואז נפגשנו. היה ערב ממש נחמד, ובסופו של דבר יצאתי ממש בבלבלה מכל הסיפור, שלא בדיוק ידעתי מה אני רוצה וכמה אני שלמה עם הפרידה הזו. אחרי שבועיים נפגשנו שוב פעם לבקשתי, ואני שמתי את כל הקלפים על השולחן ואמרתי שאני לא יודעת כמה אני שלמה עם הפרידה. הוא מבחינתו אמר לי שכמה שהיה שמח לחזור, ובטוח שיכול להיות לנו מאוד כיף ביחד, בסופו של דבר הוארואה את זה שמשיכה של הסוף כי אני והוא זה לא הכי טוב שאפשר. בתכל'ס, אני יודעת שהוא צודק, והיינו מאוד לא מתאימים והקשר בהרבה מובנים בלם אותי. אבל מה לעשות שקשה לי?!?!? אני מתגעגעת לביחד, ללהיות עם מישהו, לקשר שהיה לי עם המשפחה שלו, ובכלל מוצאת את עצמי חושבת על זה ומתעסקת בזה הרבה יותר ממה שצריך. אני כולי במועקה מהעניין הזה... אני מרגישה כזה חוסר שקט תמידי. עברו שלושה שבועות מאז אותה פעם שנפגשנו (וקצת התנשקנו, אבל זה היה באמת בקטע של פרידה). לא נראה לי שיש פה איזה עצות חדשניות שאפשר לתת, אבל אולי למישהו יש בכל זאת איזה מילת תנחומים?!!?