שלום לכולם!

אביבלה

New member
שלום לכולם!

אני חדשה כאן. נעים מאוד שמי אביבה. התפתחה אצל ביתי איזשהי בעיה שהייתי רוצה לדבר עליה. אז ככה: יש לי בת שהיא בת 3.5. מגיל 1 ושמונה חודשים היא עושה את צרכיה כמו גדולה בשירותים. לאחרונה, יוצא לה קקי בתחתונים, וזה מאוד מעצבן. אני לא מבינה למה זה קורה. אני תמיד שואלת אותה אם יש לה קקי. יום חמישי הייתי אצל ההורים שלי והיא עשתה פיפי בשירותים, לאחר מכן שאלתי אותה אם יש לה קקי והיא אמרה לי שלא, כמה דקות אחרי זה היא עשתה בתחתונים, ואותו שבוע זה קרה 3 פעמים. יש לציין שאנחנו במעבר דירה, ויש לה גן חדש וגם אח בן 7.5 חודשים שהיא מאוד אוהבת אותו. אני מאוד מתעצבנת שזה קורה כיוון שזה אף פעם לא קרה לה, היא גם אף פעם לא עושה פיפי במיטה (עד היום, תודה לאל). אני רוצה לשאול ממה זה נובע, ולמה? יש לציין גם שהיא מאוד השתנתה, פעם היא הייתה מאוד צייתנית, היא היתה עושה כל מה שאומרים לה מבלי לחשוב פעמיים, והיום, לכ דבר שאומרים לה היא אומרת "לא רוצה". זה מאוד מעליב זהיא לא עושה מה שההורים שלה אומרים לה, היא גם מתחצפת ומוציאה לשון, כל הדברים האלה ממש לא בסדר ואנחנו חושבים שטעינו בחינוכה. פעם כולם היו אומרים שיש לנו ילדה לתפארת, והיא באמת כזו בסביבת אנשים אבל כשזה מגיע לבית הכל שונה. יש בבית תמיד אווירה של כעס וזה לא ממש מוצא חן בעני. אני כועסת על עצמי שאני לא יכולה להתמודד עם הבעיה הזו, כי בס"כ זה פוגע בילדה שלי. בבקשה עיזרו לי לפתור את הבעיה. תודה, אביבה.
 

אביטל +

New member
אביבלה

תגובות למה שאנשים כותבים יכולים לקחת מספר דקות עד מספר שעות...
 

חוה 1

New member
אפילו יום שלם.

ובקשר לבעיה שהעלת. דבר ראשון והכי חשוב לדעתי בשום פנים ואופן לא להתעצבן!!!!!!! אפשר להגיד לה שלא נורא זה ברח. ככל שתתעצבני יותר זה יקח יותר זמן. אין מה לעשות ילד שעובר שינויים נכנס קצת ללחץ ולפעמים אלו התוצאות. קראתי פעם משפט חכם שאמר אף פעם אל תעשה לילדיך מה שלא היית מסכים שאחרים יעשו לו. האם היית מסכימה שהגננת של בתך תגיב בכעס על עשיית קקי בתחתונים?
 

דסי אשר

New member
גם הקקי בתחתונים הוא

חלק מאווירת הכעס בבית. בשפה לא יפה, " היא ..... עליכם". יש לה הרבה סיבות ראשוניות שזה יקרה, כפי שהזכרת ברקע, ולכך נוספו כעסים חדשים, עליהם היא מקבלת תגובות- אבל תגובות של כעסים. בכל ההתנהגות שלה היא אומרת שקשה לה, ונכון שגם לכם קשה, אבל אתם לא מצליחים לעזור לה, והיא לא יכולה לעזור לעצמה ולכם. העובדה שהיתה ילדה צייתנית היא אולי נוחה, אבל בוודאי יהיו כאן הרבה הורים שלא היו מתים על ילד/ילדה צייתניים. כנראה, כשהיתה קטנה יותר, הרגישה שזהו ערך מאד "מוערך" בבית, וכך תקבל יחס. עכשיו, כשגדלה, ונוספו כל מיני קשיים, היא מרשה לעצמה "למרוד" -להוצא לשון, לומר לא רוצה, לעשות קקי במכנסיים. עצם עשיית הקקי במכנסיים, עצם הבחירה באמצעי זה לבטא שקשה לה, אומר עד כמה קשה לה. בגילה לעשות קקי במכנסיים, יכול להביך אותה, והיא כנראה פחות נבוכה, ויותר רוצה לומר לכם משהו, שמפאת גילה אינה יכולה לומר באוצר המילים שלה. התשובה היא בדברים שכתבת - יש אווירה של כעס בבית. בכך צריך לטפל. אני לא יודעת אם הפורום הוא המקום לכך. מה אתם חושבים? דסי
 

נעה גל

New member
אני מציעה, לא לכעוס (ארוך מאוד)

ולא להתעצבן ולנסות להבין שדרך זה שהיא עושה קקי בתחתונים היא מנסה להגיד לך משהו. אולי היא מנסה להגיד לך "עברנו דירה ויש לי גן חדש וגם אח שהוא כבר גדול ופעיל ומושך תשומת לב וקשה לי מאוד". היא עוברת המון המון שינויים בבת אחת ואני חושבת שהיא צריכה עכשיו הרבה הרבה אהבה והבנה לתחושות שלה ולא כעס ודרישות. אם תגלי הבנה ופתיחות לתחושות שלה, הקקי יעבור מעצמו (לא בבת אחת, אלא לאט לאט). כשהיא עושה קקי במקום לנזוף ולכעוס עליה, פשוט אל תגיבי או אולי תגידי ברוך "עשית קקי? את רוצה שנחליף את התחתונים?". תנסי לא להיות שיפוטית עבורה. לאנשי מקצוע יש מושג כזה שנקרא "להכיל". הכוונה היא שישנם מקרים שהורה (זה גם נכון עבור יחסים בין כל האנשים) צריך ל"ספוג" את הרגשות הקשים של הילד שלו מבלי להגיב בחזרה בכעס או באופן קשה אחר, ובכך למעשה ל"דחות" את הרגשות של הילד (במקום "להכיל" אותם). אז היא כנראה בתקופה שהיא צריכה ש"יכילו" אותה ואת הרגשות שלה ובכך תפתר הבעיה לאורך זמן. זו דעתי האישית כמובן. אני מאוד מבינה את הכעס והעצבים למראה ילדה גדולה עם קקי בתחתונים. שלא לדבר על כך שזה מרגיז מאוד לנקות את זה. אבל, ככל שהתגובות שלך יהיו יותר מתונות ומקבלות היא מצידה תעשה פחות ופחות בתחתונים. לגבי "מתחצפת" ו"מוציאה לשון". נתחיל עם זה, שמן הסתם גם ההתנהגות שלה תשתפר ביחד עם שינוי היחס שלכם. נמשיך בזה, שגם הבת שלי הוציאה לשון ובגלל שאף אחד לא טרח לציין בפניה שזו חוצפה או מעשה לא יפה (מה לא יפה בזה, אגב?) זה עבר מעצמו. הבת שלי גם לפעמים אומרת לי "אימא את טיפשית" או "את בולבולית" ו "איזה שטויות את עושה/אומרת" ובפעם הראשונה ששמעתי את זה די נרתעתי וחשבתי לעצמי "חצופה" אבל אז, הבנתי שאם אני לא אגיב בצורה קשה לדרך ההתבטאות הזו, זה לא יהפוך לכלי בידיה. כשמדובר במילים קשות יותר שהיא אומרת אז אני אומרת לה שזו דרך התבטאות מעליבה, ואנשים לא אוהבים (גם אני והיא) שמדברים אליהם כך, ובדר"כ היא לא חוזרת על זה. לכן, גם כאן אני מציעה ,סובלנות. לא כעס, לא הטחה של האשמות, לא להגיד "את חצופה" וכו´ רק להסביר ולהיות רגועים. ולגבי צייתנית ולא צייתנית... אני חושבת שאני דווקא הייתי שמחה לגלות שלבת שלי יש דיעה משלה והיא עומדת על רצונותיה. ודובר כאן הרבה בפורום על "להקשיב לילדים", ושלא תמיד הרצון של ההורים חשוב יותר מהרצון של הילדים. יש נקודות בחיי המשפחה שבהם אפשר, כדאי ורצוי גם להקשיב לילד ולרצונות שלו ולא לכפות דווקא את הרצון שלנו באותו רגע בגלל שאנחנו מבוגרים (ולא מדובר על מצבי בטחון/חירום/בריאות, לכל אלה שקפצו הרגע). כלומר, אם את רוצה שהיא תסדר עכשיו את החדר אבל היא עסוקה עכשיו בפעילות אחרת (או סתם שוכבת במיטה וחושבת), כדאי אולי לקחת בחשבון את זה שגם הפעילות שלה חשובה עבורה, ולכן, אפשר לדחות את סידור החדר לזמן שהיא תהיה בו פנויה. הרעיון הוא שאם היא אומרת לך "לא בא לי" או "אני מציירת/רואה טלוויזיה/עייפה" אפשר לשאול אותה (במקום להכריח אותה לעשות עכשיו סדר) - "אז מתי תוכלי לסדר?" והיא תענה אולי "אח"כ" ואת תשאלי "מתי זה אחר כך?" והיא תגיד "אחרי התוכנית הזו/שאני אסיים את הציור" וכו´. ובדרך הזו את משיגה די הרבה מטרות בבת אחת: גם החדר יסודר, גם הילדה שלך נהנית בפעולה שהיא עושה, וגם היא קיבלה מסר חשוב של התחשבות, ושיעור קטן במשא ומתן.
 

כרמית מ.

New member
בלי להכיר, ויכול להיות שאני מפספסת

בגדול, אבל מהתיאור זה נשמע לי כמו מאבקי שליטה. לילדים יש צורך לגדול ולהפוך ליותר ויותר עצמאיים. לפעמים אנחנו לא רואים את זה, וממשיכים להתייחס אליהם כמו ילדים קטנים יותר. הצורך שלה בעצמאות, לא מאפשר לה לקבל את ההנחיות שלכם, ואם לא מאפשרים לה מספיק עצמאות, היא תיקח אותה בכוח - במקומות שבהם לא יכולה להיות לכם שליטה - צרכים, אוכל, התנגדות לכל דבר... אם זה נראה לכם הכיוון, אז הפתרון הוא לצמצם את השליטה שלכם עליה, לאפשר לה יותר חופש ויותר אחריות למעשיה. בהתחלה, ישנה סבירות שהיא תלך לצד השני ותהיה "חסרת אחריות" ותבחר בדברים הכי מרגיזים (כדי לבדוק אם אתם באמת נונתים לה חופש), אבל כשהיא תגלה שזה אמיתי, סביר מאד להניח שהיא תהיה באמת מספיק אחראית. כדאי לעשות את זה בהדרגה, כדי שתגובות הנגד יהיו ברמת המרגיז ופחות ברמת המסוכן, וגם כדי לאפשר לכם להתרגל ולתרגל את הרעיון - יש לכם כבר ילדה גדולה! היא יכולה להחליט מה היא תלבש (אפילו אם זה אומר צירופים ממש לא מוצלחים. הבת שלי התעקשה בשבת ללכת עם טיטול (היא כבר גמולה, אבל אחיה התאום עוד לא) וסוודר. על המכנסיים הארוכים היא הסכימה לוותר...), מה היא עושה (טלויזיה, משחק, כן או לא לבוא לאכול וכדומה), ועוד הרבה החלטות ובחירות קטנות לגבי אופן הביצוע של דברים. אני מאמינה (אם הכיוון נכון), שכשהיא תדע שהיא יכולה לשלוט בחייה, היא תזדקק פחות לשליטה בכם, ולכן גם לא תצטרך "לצעוק" עם התנהגות נוראית.
 
לאביבלה ../images/Emo50.gif

נסי לעצור רגע ולהסתכל מנקודת המבט של ילדתך.(ילדה בת שלוש וחצי עדין פעוטה בשלב הגילי שבו מחפשים יותר מתמיד אישור לאהבת ההורים והנה היא צריכה להתמודד עם כל כך הרבה חידושים ש"נפלו"עליה פתאום )לא בנימה של אשמה חס וחלילה אני בטוחה שעשיתם כל מה שיכולתם וראיתם לנכון להכין אותה לקראת השינוים בחיי התא המשפחתי.ילדתכם בחרה לבטא את מצוקתה בדרך של נסיגה בנושא הצרכים וההתנהגות שלפי דעתי הם סימנים לחיפוש תשומת לב מצדה.התופעה שאת מתארת אופינית לשלבי גמילה(אם כי לא ברור לי האם בתך נגמלה בזמנו כתוצאה מרצון שלה או אולי יותר מציפיות שלכם דבר שאולי אולי מרמז שהיא חשה שאינה עומדת בציפיות האלו?).נדמה לי שאהבה,הענקת ביטחון יחד עם עמידה תקיפה יצלחו את המשבר וינתבו את הילדה חזרה לשיגרה. בהצלחה חנה גונן
 

לאה_מ

New member
כתבו לך כאן כבר (כמעט) את כל מה שיש

לומר, ורציתי להוסיף רק משהו מהלב. "פעם היא היתה מאד צייתנית, היא היתה עושה כל מה שאומרים לה מבלי לחשוב פעמיים...". אוי ואבוי אם היה לי ילד כזה. והאמת, אני חושבת שאם תקחי רגע לחשוב על זה ברצינות תראי שגם את לא מעוניינת שהיא תהיה כזו. אחת שממלאת בלי לחשוב אחר כל דרישה או בקשה או גחמה, טפשית, מיותרת, נוראית ככל שתהיה. האם זו הילדה שהיית רוצה? אחת שכל אחד מחבריה לגן יכול לצוות עליה לעשות כרצונו? אחת שתעשה מעשים איומים רק משום שמישהו ציוה עליה לעשות זאת? ילד חושב הוא מתנה אמיתית. גם אנחנו לא תמיד רגישים ולפעמים מבקשים דברים שאינם במקומם, ואין כל רע בילד שיודע לעמוד על שלו. מי שצריך להיות חכם כאן אלו אנחנו, ההורים, שצריכים לדעת איך לא להכנס עם ילדינו לעימותים מיותרים, ובדרך גם להקנות להם את הכלים לעשות זאת בעצמם בעתיד. "היא גם מתחצפת ומוציאה לשון". יש לי חשד קל שגם הילדים בארמון באקינגהם חטאו בימי חייהם בהוצאת לשון. היא ילדה. אני מניחה שאתם לא מוציאים לשון (דוקא יכול להיות משעשע) ולא "מתחצפים" (שעד היום לא ממש ברור לי מה זה) - לא אליה, לא אחד לשני, ולא לאחרים, ואם כך, רוב הסיכויים שבגיל 20 היא לא "תתחצף" ולא תוציא לשון. איפה שהוא בדרך זה יעבור לה לבד. או בעצם, לא לבד, היא פשוט תפנים כללי התנהגות בחברה, וזה יקרה גם בלי (ובעיקר בלי) שאתם תכעסו עליה או תענישו אותה בגלל זה. "פעם כולם היו אומרים שיש לנו ילדה לתפארת". אז כמו שאמרתי, מכיוון ששמך אביבה, ולא אליזבט, הילדה שלך יכולה להרשות לעצמה להיות "סתם ילדה" ולא "ילדה לתפארת". היא לא באיזו תצוגה. היא פשוט רוצה להיות הילדה האהובה שלכם. חבל שהיא תרגיש שהיא לא כזו בגלל התנהגות מסויימת שלה. האהבה שלכם אליה צריכה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ללא גבולות. ואגב, היא באמת ילדה "לתפארת". היא צריכה להתמודד עם הולדת אח חדש, עם מעבר דירה, עם גן חדש, עם אווירה של כעס בבית, וכל זאת תוך מילוי ללא עוררין וללא מחשבה של כל דרישה או בקשה, וגם בלי להתלונן, או "להתחצף" או להפגין את רגשותיה (כמו על ידי הוצאת לשון?). אני בעצמי לא יכולה לעשות את זה, ואני כבר מזמן עברתי את גיל 3.5!!! אז אם דעתי משנה, מה שצריך לבוא על פתרונו הוא ה"בעיות" שבתך מתמודדת איתן, ולא ההתנהגות ה"בעייתית" שלה. פשוט תאהבי אותה. בלי תנאים. לא רק כשהיא צייתנית. גם כשהיא מתמרדת, או מתחצפת, או מוציאה לשון. תביני אותה, תני לה להרגיש שבתוך כל השינויים שהיא עוברת יש לה לפחות את אהבתם היציבה של הוריה כדי לסמוך עליה. עזרי לה להתמודד עם השינויים הגדולים מאד שהיא חווה כבר בגילה הרך.
 

אביבלה

New member
תודה רבה

תודה רבה לכולם על התגובות. אני מקווה שאוכל לנהוג כפי שציינתם למען ילדתי שאותה אני מאוד אוהבת, גם אני מרגישה שאני באיזשהו משבר וכנראה שבאמת אני מוציאה הכל עליה. אבל אני אשתדל להיות יותר רגועה, מבטיחה! אז תודה לכולם וביי!
 
למעלה