שלום לכולם....
אני בחור בן 18, סיימתי את התיכון לפני כמה חודשים. ואני סובל מגמגום קשה מאוד. הגמגום הוא מאז שהתחלתי לדבר, וכמו שאמרתי הוא קשה מאוד, אין כמעט מילה שאני לא נתקע בה. קודם כל אני אספר קצת על החיים שלי עם הגמגום, למרות שהוא קשה מאוד, לא היו לי בעיות חברתיות לכל אורך החיים. כמה שזה יפתיע חלק ממכם, הייתי ילד ונער מאוד מקובל חברתית, כמובן שהיו לא מעט פעמים שצחקו והקניטו אותי אבל בחיים לא הייתה לי בעיה של חברים, וזה כולל גם עם בנות, סיימתי לא מזמן קשר של שנה וחודשיים עם בחורה מדהימה. חוץ ממנה היו לי עוד מספר קשרים, יש לי הרבה ידידות, ומשום מה הגמגום לא הפריע לי מהבחינה הזו של ליצור קשרים עם חברים או עם בנות. האמת שבקשר לבנות זה לא מדויק ב100 אחוז, כי אני יודע שאם לא הייתי מגמגם הייתי יכול להשיג הרבה יותר בנות שרציתי בחיים שלי, יש לי הרבה מאוד ביטחון עצמי, אני יודע שאם לא הייתי מגמגם, לא הייתה לי בעיה לגשת לבנות נגיד בברים או פאבים או מסיבות ולהתחיל לדבר איתם, דבר שעכשיו אני לא עושה בגלל הגמגום. בעצם את כל הבנות שהייתי איתם, הכרתי קודם, היינו ידידים קודם, הכרנו ורק אחרי שהיא הכירה אותי וכאילו הבינה שהגמגום הוא חלק כ"כ קטן אצלי, ויש לי כ"כ הרבה דברים אחרים באופי, רק אז ניהיינו ביחד. אז בעצם הגמגום כן הפריע לי ליצור קשרים עם בנות. גרתי גם 3 שנים בארה"ב בשליחות של ההורים, בכיתות ה' עד ז'. אין ספק שלהגיע למקום חדש עם שפה זרה ועוד לגמגם זה דבר שלא היה קל, אבל שוב, הכרתי הרבה חברים מהר ומבחינה חברתית הסתגלתי מעולה, למרות הגמגום. מה שהיה לי קשה בארה"ב זה שכל עבודה או שיעורי בית שמכינים לביה"ס, צריך אחרי זה להציג מול הכיתה. אני כמובן לא הייתי מסוגל, ולכן הייתי הולך לדבר עם כל המורים, והיינו מוצאים פתרונות: הייתי נשאר אחרי הביה"ס ומציג את העבודה שלי לבד מול המורה (מה שגם לא היה קל), הייתי מקליט בוידאו את הפרזנטציה ומגיש לעבודה קלטת וידאו, תמיד איכשהו הייתי מסתדר. תמיד חשבתי שבאיזהשהו גיל, הגמגום יעבור לי, או לפחות ישתפר. אבל זה ממש לא ככה. להיפך, עם השנים הוא רק מחריף מחריף. כל השנים ניסיתי לטפל בגמגום. עוד לפני שטסתי לשליחות, כבר בכיתה ד' הייתי הולך לטיפול בביה"ח איכילוב, הטיפול לא עזר במיוחד והפסקנו אותו מכיוון שטסנו לשליחות. בארה"ב הטיפולים הרבה יותר מתקדמים, כי יש שם יותר מודעות והמדע יותר מתקדם ומפותח, הייתי הולך להמון סדנאות וטיפולים, 3-4 פעמים בשבוע הייתי בטיפול, בחופש הגדול הייתי בסדנא אינטנסיבית שנמשכה שלושה שבועות רצופים (חוץ משישי ושבת) מ8 בבוקר עד 17:00. ההורים שלי שילמו הרבה מאוד כסף על הסדנא הזאת והיא גם הייתה מדהימה, עשינו שם דברים שלא האמנתי שאני יעשה בחיים שלי, אני מניח שבהזדמנות אספר פה בפורום קצת עליה, אני מאוד מאוד ממליץ עליה. היא עזרה לי מאוד באותה התקופה, אבל אחרי שחזרתי לארץ, הכל חזר, הגמגום הקשה שלי. כמו שסיפרתי, גם פה לא היו לי בעיות חברתיות, כל החיים שלי הייתי תלמיד מצוין וגם פה, אני מאוד בטוח בעצמי למרות הגמגום אבל יש פעמים שאני נשבר. הפכתי במשך השנים להיות כבר די 'מומחה' בכל מה שקשור לגמגום, עברתי כמעט כל שיטת טיפול, אני יודע על הגמגום הכל, אני רק רוצה כבר לדעת לשלוט בו. עוד מספר חודשים אני מתגייס לצבא, ורציתי בתקופה הזאת שאני די חופשי להתחיל לטפל בו בצורה אינטנסיבית. אני מיועד כרגע לשרת בקרבי. אה אפרופו הגממגום וצבא, לפני מספר חודשים עברתי 'יום סיירות' במסגרת הצבא, למי שלא יודע מה זה - זה המיון הראשון לסיירות של צה"ל, ועברתי אותו לסיירת מטכ"ל, השלב הבא והאחרון הוא הגיבוש, ואותו לא הסכימו לתת לי אך ורק בגלל הגמגום. המקרה ההוא די שבר אותי אבל אני כבר מאחוריו. בכל מקרה, הייתי רוצה בתקופה הזו לפני הצבא לטפל בצורה אינטנסיבית בגמגום, והייתי רוצה שתמליצו לי על מקומות שמטפלים בו. אני גר באיזור השרון, אך יכול להגיע גם לאיזור ת"א. היום במקרה גיליתי את הפורום הזה, לא עלה על דעתי בכלל שקיים כזה פורום, הרעיון הזה הוא גאוני וכל הכבוד למנהל הפורום, לא פעם ולא פעמיים קורה לי שכל מה שאני רוצה זה פשוט לדבר עם מישהו על הגמגום, מישהו שמבין אותי ויודע מה אני מרגיש. אז נראה לי שאני הולך להיות פה הרבה..
הייתי שמח לדבר גם באיי סי קיו או מסנג'ר למי שיש עם מגמגמים קשים, מעניין אותי איזה טיפולים הם ניסו ולא הצליחו, ויש לי עוד כל מיני שאלות. אני פגשתי בטיפולים הרבה עשרות מגמגמים, ובינתיים פגשתי רק בן-אדם אחד שהגמגום שלו היה קשה משלי... אז תבינו, הגמגום שלי באמת מאוד קשה, ואם יש מישהו שיודע שגם הגמגום שלו קשה, אני אשמח לשוחח איתו. בינתיים תמליצו לי על מקומות טיפול ואני מניח שאני עוד ישתתף הרבה בפורום הזה, ואם למישהו יש שאלות כלשהן אני אשמח לענות.
אני בחור בן 18, סיימתי את התיכון לפני כמה חודשים. ואני סובל מגמגום קשה מאוד. הגמגום הוא מאז שהתחלתי לדבר, וכמו שאמרתי הוא קשה מאוד, אין כמעט מילה שאני לא נתקע בה. קודם כל אני אספר קצת על החיים שלי עם הגמגום, למרות שהוא קשה מאוד, לא היו לי בעיות חברתיות לכל אורך החיים. כמה שזה יפתיע חלק ממכם, הייתי ילד ונער מאוד מקובל חברתית, כמובן שהיו לא מעט פעמים שצחקו והקניטו אותי אבל בחיים לא הייתה לי בעיה של חברים, וזה כולל גם עם בנות, סיימתי לא מזמן קשר של שנה וחודשיים עם בחורה מדהימה. חוץ ממנה היו לי עוד מספר קשרים, יש לי הרבה ידידות, ומשום מה הגמגום לא הפריע לי מהבחינה הזו של ליצור קשרים עם חברים או עם בנות. האמת שבקשר לבנות זה לא מדויק ב100 אחוז, כי אני יודע שאם לא הייתי מגמגם הייתי יכול להשיג הרבה יותר בנות שרציתי בחיים שלי, יש לי הרבה מאוד ביטחון עצמי, אני יודע שאם לא הייתי מגמגם, לא הייתה לי בעיה לגשת לבנות נגיד בברים או פאבים או מסיבות ולהתחיל לדבר איתם, דבר שעכשיו אני לא עושה בגלל הגמגום. בעצם את כל הבנות שהייתי איתם, הכרתי קודם, היינו ידידים קודם, הכרנו ורק אחרי שהיא הכירה אותי וכאילו הבינה שהגמגום הוא חלק כ"כ קטן אצלי, ויש לי כ"כ הרבה דברים אחרים באופי, רק אז ניהיינו ביחד. אז בעצם הגמגום כן הפריע לי ליצור קשרים עם בנות. גרתי גם 3 שנים בארה"ב בשליחות של ההורים, בכיתות ה' עד ז'. אין ספק שלהגיע למקום חדש עם שפה זרה ועוד לגמגם זה דבר שלא היה קל, אבל שוב, הכרתי הרבה חברים מהר ומבחינה חברתית הסתגלתי מעולה, למרות הגמגום. מה שהיה לי קשה בארה"ב זה שכל עבודה או שיעורי בית שמכינים לביה"ס, צריך אחרי זה להציג מול הכיתה. אני כמובן לא הייתי מסוגל, ולכן הייתי הולך לדבר עם כל המורים, והיינו מוצאים פתרונות: הייתי נשאר אחרי הביה"ס ומציג את העבודה שלי לבד מול המורה (מה שגם לא היה קל), הייתי מקליט בוידאו את הפרזנטציה ומגיש לעבודה קלטת וידאו, תמיד איכשהו הייתי מסתדר. תמיד חשבתי שבאיזהשהו גיל, הגמגום יעבור לי, או לפחות ישתפר. אבל זה ממש לא ככה. להיפך, עם השנים הוא רק מחריף מחריף. כל השנים ניסיתי לטפל בגמגום. עוד לפני שטסתי לשליחות, כבר בכיתה ד' הייתי הולך לטיפול בביה"ח איכילוב, הטיפול לא עזר במיוחד והפסקנו אותו מכיוון שטסנו לשליחות. בארה"ב הטיפולים הרבה יותר מתקדמים, כי יש שם יותר מודעות והמדע יותר מתקדם ומפותח, הייתי הולך להמון סדנאות וטיפולים, 3-4 פעמים בשבוע הייתי בטיפול, בחופש הגדול הייתי בסדנא אינטנסיבית שנמשכה שלושה שבועות רצופים (חוץ משישי ושבת) מ8 בבוקר עד 17:00. ההורים שלי שילמו הרבה מאוד כסף על הסדנא הזאת והיא גם הייתה מדהימה, עשינו שם דברים שלא האמנתי שאני יעשה בחיים שלי, אני מניח שבהזדמנות אספר פה בפורום קצת עליה, אני מאוד מאוד ממליץ עליה. היא עזרה לי מאוד באותה התקופה, אבל אחרי שחזרתי לארץ, הכל חזר, הגמגום הקשה שלי. כמו שסיפרתי, גם פה לא היו לי בעיות חברתיות, כל החיים שלי הייתי תלמיד מצוין וגם פה, אני מאוד בטוח בעצמי למרות הגמגום אבל יש פעמים שאני נשבר. הפכתי במשך השנים להיות כבר די 'מומחה' בכל מה שקשור לגמגום, עברתי כמעט כל שיטת טיפול, אני יודע על הגמגום הכל, אני רק רוצה כבר לדעת לשלוט בו. עוד מספר חודשים אני מתגייס לצבא, ורציתי בתקופה הזאת שאני די חופשי להתחיל לטפל בו בצורה אינטנסיבית. אני מיועד כרגע לשרת בקרבי. אה אפרופו הגממגום וצבא, לפני מספר חודשים עברתי 'יום סיירות' במסגרת הצבא, למי שלא יודע מה זה - זה המיון הראשון לסיירות של צה"ל, ועברתי אותו לסיירת מטכ"ל, השלב הבא והאחרון הוא הגיבוש, ואותו לא הסכימו לתת לי אך ורק בגלל הגמגום. המקרה ההוא די שבר אותי אבל אני כבר מאחוריו. בכל מקרה, הייתי רוצה בתקופה הזו לפני הצבא לטפל בצורה אינטנסיבית בגמגום, והייתי רוצה שתמליצו לי על מקומות שמטפלים בו. אני גר באיזור השרון, אך יכול להגיע גם לאיזור ת"א. היום במקרה גיליתי את הפורום הזה, לא עלה על דעתי בכלל שקיים כזה פורום, הרעיון הזה הוא גאוני וכל הכבוד למנהל הפורום, לא פעם ולא פעמיים קורה לי שכל מה שאני רוצה זה פשוט לדבר עם מישהו על הגמגום, מישהו שמבין אותי ויודע מה אני מרגיש. אז נראה לי שאני הולך להיות פה הרבה..
הייתי שמח לדבר גם באיי סי קיו או מסנג'ר למי שיש עם מגמגמים קשים, מעניין אותי איזה טיפולים הם ניסו ולא הצליחו, ויש לי עוד כל מיני שאלות. אני פגשתי בטיפולים הרבה עשרות מגמגמים, ובינתיים פגשתי רק בן-אדם אחד שהגמגום שלו היה קשה משלי... אז תבינו, הגמגום שלי באמת מאוד קשה, ואם יש מישהו שיודע שגם הגמגום שלו קשה, אני אשמח לשוחח איתו. בינתיים תמליצו לי על מקומות טיפול ואני מניח שאני עוד ישתתף הרבה בפורום הזה, ואם למישהו יש שאלות כלשהן אני אשמח לענות.
